שאלה:
בהתמודדות עם הירהורים וחיבורם בחזרה להשם. בכבוד, האם הרב יעיר על גישה זו: במקום להרגיש מאוים, מותקף ממנו, ולנסות להילחם או לברוח ממנו, להשתמש בו כהזדמנות לחשוב - למה אני חווה את התחושה הזו? למה אני מרגישה משיכה ורוצה להתחבר לזה, למה אני רוצה להתמכר/לפעול על התחושה הזו, למה משהו נראה לי יפה ואני מרגישה חסרה בלעדיו? זה בגלל שהשם, המקור, החדיר בי את הדחפים והנטיות הללו, ואם הוא הבורא של כל אהבה, יופי, תשוקה, הוא חייב להיות מקור גדול ואינסופי יותר של אהבה, חברות והנאה. וזה קצר רואי בשבילי לרצות להתחבר להנחיה המיידית והנראית לעין של הרגשות האלה, ושאני באמת צריך להתמקד בחיבור למה שעומד מאחורי הרגשות האלה
תשובה:
נכון מאוד! שורש צורת מחשבות אלו נמצאים בתורת הבעש"ט, וזה נקרא העלאת ניצוצות לשורשם.
קטגוריות
