שאלה:
שלום לכבוד הרב,
שמתי לב שאני נוטה, בטבעי, לגיבוש דרכי פעולה על מנת שאוכל לפעול בצורה יעילה יותר. הדבר נכון הן בענייני חול, ולהבדיל - בענייני עבודת השם. מזה שנים אני מחפש את 'השיטה', את 'הדרך' שתאפשר לי לעבוד את ד' באופן נעלה, ובכל פעם - לעיתים לאחר זמן, אני מגלה שגם הניסיון הנוכחי לא מרומם אותי אל עבר מציאות בה מצליח לשמור על מתח רוחני גבוה לאורך זמן. ב"ה, אני שמח בחלקי, אך לומר שאני מצליח לעמוד בשאיפות הרוחניות שלי, שאינן מפליגות לכת, איני יכול.
לאור זאת, הסקתי שישנן דרכים שונות בעבודת ד', ועל כל אחד למצוא את עצמו בתוך העושר הנפלא של דברי רבותינו, ראשונים ואחרונים, ובמידת הצורך לעשות שימוש בכלים אחרים - מתוך תקוה שירחם ד' ויזכה אותנו להיות קרובים אליו. דבר אינו מבטיח הצלחה, להיפך - מובטח לו שלא יצליח (לפחות לא כפי שחשב שיצליח) - ואין לו אלא לקוות לד'.
אם כך הדברים, נותרתי עם שלוש שאלות:
האחת, שהרי אנו רואים את אותם ענקי עולם, שלפחות כלפי חוץ נראה שהם מצליחים לשמור על מצב רוחני נעלה ביותר לאורך שנים רבות ב"ה, ואם כן מהו ההבדל ביננו לבינם? האם עלינו לשאוף להיות כמותם, או שמדובר בתקוות שווא, שיותר משתועיל, תזיק?
השנייה, האם נכון יהיה לומר שרבותינו שהתוו עבורנו דרכי עבודה, לא הייתה כוונתם שכל ספר יתאים לכל אחד, ולא שכל אחד יוכל ליישם את כל הספר - אלא הציעו בפנינו, כל אחד לפי שורשו, דרך עבודה בתקוה שתקדם את אלו שדרך זו מתאימה להם יותר, גם אם לא באופן מלא, לפחות באופן חלקי?
השלישית, מה עושים עם התנודתיות הזו בעבודת ד'? האם עלינו לראות אותה כחלק בלתי נפרד מעבודת ד'? אם כן, כיצד ניתן לקבל זאת?! נתאר לעצמנו בעל מקצוע שנאלץ לחוות תנודתיות ביכולות המקצועיות שלו... מדובר בהתמודדות מורכבת, היות והאדם זקוק ליציבות!
תודה ותזכו למצוות!
תשובה:
א. יציבות פנימית, זוהי מתנה, ודבר זה נתבאר במסילת ישרים פרק כ"ו, פרק הקדושה, ביחס לקדושה. אולם בדקות, כמ"ש החזו"א שסוד התמידיות הוא סוד הקדושה, לכך יציבות פרטית דכל מדרגה היא הקדושה הפרטית של אותה מדרגה, והיא מתנה, כנ"ל.
ב. בוודאי!
ג. עלינו לזהות מהו החלק היציב ומהו החלק התנודתי. ומתוך הזיהוי בחלק היציב, הנפש חשה לפחות יציבות חלקית.
קטגוריות
