שאלה:
תשובה:
הגדרת הדבר היא שכל הכלי הווייתו היא אחד, אם הכלי היה בנוי באופן של פרקים פרקים היה מקום לנידון זה, אבל הרי הוא בנוי באופן שכולו הויה אחת, וודאי שב'בינה מלאכותית' עדיין יש יותר כח המסתיר - אבל מציאותו של הכלי היא שכולו הויה אחת.
שאלה: למה הרב מתכוין בדיוק במילה 'כלי', האם הכוונה למכשיר או לכח הטכנולוגי?
תשובה: לכח האלחוטי. עצם כך שיש כח אלחוטי שיכול לחבר את כל העולם כולו. וההדגש כאן הוא על זה שהוא אלחוטי, כלומר שהוא מעבר לכוחות של כלי כפשוטו, אלא שכח זה מתלבש בכלי בפועל. - לפרוש מעצם כח הקרינה שנמצא בעולם, אין לנו אפשרות בפועל כי כל מקום שבו האדם נמצא בעולם, הכח הזה קיים - וזה גופא עומק המלחמה. כמובן שאחד שמחזיק את הכלי הזה, הרי שכח זה נדבק בו בידים, וע"ז יש את ה'ובערת הרע מקרבך' ואת ה'לא תביא תועבה אל ביתך' וכו', אבל גם אדם שאין לו שום מציאות של כלי בפועל ממש, מכיון שעצם כל מציאות האויר גם היא מלאה מאותו מציאות של קרינה, לכן גם אם אדם לא מחזיק בידיו שום כלי אי אפשר להינצל מזה.ושוב - כמובן הפרישות בפועל הגמור הוא לפרוש מן הכלי, אבל הפרישות הפנימית מחייבת לפרוש מעצם הכח, ובשביל זה צריך גילוי של אור אין סוף מכנגד.
שאלה: בכח של מסירות נפש - איך זה מוגדר שבכל פעולה ופעולה שהאדם עושה יתגלה כח של מסירות נפש?
תשובה: לחיות שבכל פעולה ופעולה תהיה מסירות נפש זה מדרגת נוראית, אצל כל אדם ואדם צריך למצוא את המקום שבו נפשו פתוחה יותר למסור נפשו אליו יתברך שמו, ובאותו מקום לפתוח את הדבר, עד שהוא יזכה להרחיב את האור של המסירות נפש יותר ויותר, אבל כל זאת בשיעור נכון, שמכיון שהאדם עדיין נמצא במהלכי בנין של שלב על גבי שלב לבנות את נפשו, אם הוא ירחיב את כח המסירות נפש יתר על המידה, הרי שהוא ישבור את הצורת אדם, ורבים עשו כן ונפלו - איבדו את המוחין שלהם, איבדו את השקט הנפשי, או איבדו את היציבות המעשית. וא"כ, נצרך כל הזמן איזון עמוק בין כח בנין הנפש שלב ע"ג שלב לבין הכח המקביל שהוא אור של מסירות נפש, ששניהם יחד יהיו באופן של 'רצוא ושוב' בנפש.
המשך השאלה: וברצוא ושוב, הגילוי של אור זה מגיע בשלבים או שזה מופיע כגילוי אחד?
תשובה: פעמים כך ופעמים כך. ככל שהכח של המסירות נפש מאיר יותר בעומק באדם, א"כ וודאי שהאור יותר חזק, עד כדי כך שהוא זוכה שעצם נפשו טבולה במסירות נפש, ואז מאיר אצלו בשלימות האור אין סוף מצד השורש. - זה ב'רצוא', ואחרי זה ב'שוב' הוא שב לחלקי הבנין, כיון שיש חלקים בנפש שעדיין הם אינם מזוככים, שב'שוב' הם מקבלים מאותו הארה וכל חלק וחלק בנפשו מקבל לפי כוחו.
שאלה: הרב הזכיר כמה לשונות, לשון של מסירות נפש ולשון של למעלה מטעם ודעת שזה בחינה של אמונה ותמימות, וזה לכאו' לאו דווקא מסירות נפש.
תשובה: בעומק אנחנו מתכוונים לאותו דבר. כלומר - כשמדברים על מסירות נפש אין הכוונה דווקא על מסירות נפש מצד נקודת הפועל שזה הענף התחתון יותר של מסירות נפש - שגם זה אפשרות אך זהו עדיין החלק התחתון, אבל כשמדברים על מסירות נפש במובן הפנימי שלו, הוא בשורש יצירת הצורת אדם שנאמר בו "אשר יצר את האדם בחכמה", דכיון שזה שורש הצורת אדם, נמצא שעיקר המסירות נפש של האדם זהו ע"י הסילוק של טעם ודעת. - וזה בעצם היה בניסיון העקידה כמו שמובא שם ברש"י מדברי חז"ל על הפסוק "אחר הדברים האלה - הרהור דברים היה לי להרהר ולא הרהרתי", יש את העקידה בפועל שאברהם עוקד את יצחק בנו על גבי המזבח, ויש את השורש הפנימי של העקידה שזהו ה'היה לי להרהר ולא הרהרתי', זה נקרא למעלה מטעם ודעת וזה נקרא בעומק מסירות נפש. וכאשר האדם מוסר את נפשו, האור הזה נקרא בעומק אור האמונה, כי הוא מאמין לבורא והוא תמים במה שהוא נמשך אחריו יתברך שמו. וזוהי הבחינה של יצחק שעלה על גבי המזבח בבחינת 'תמים תהיה' שהוא כמו קרבן שצריך להיות תמים, וכך יצחק היה תמים לפניו יתברך שמו. - וודאי שכל הגדרה אפשר לחדד אותה בדקות ואז כל הגדרה היא שונה, אבל נתבאר הקו הכולל שהוא כללות המהלך.
המשך שאלה: אם כן יוצא שיש מסירות נפש בכל הקומה, ויש בתוך התורה עצמה מה שנתבאר שיש את האור אין סוף שמאיר בתורה, שזה המהלך של החיבור והאחדות שיש בתורה, שזה לאו דוקא המסירות נפש בעסק התורה עצמו, אלא עצם החיבור לבחינה של האחדות שבתורה.
תשובה: בכל מדרגה ומדרגה בוודאי שיש בה כח של מסירות נפש, זה ברור, החלק שהזכרתם ביחס לתורה, כמו שנתבאר באור אין סוף שיש את הכח של ה'אחד' שבאין סוף ויש את כח האין סוף שבאין סוף, אותו דבר הוא בתורה שהיא גילויו של הקב"ה בעולם, יש את ה'אחד' שבתורה כמו שהזכרתם ויש את ה'ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים' שמתגלה בתורה, שאלו הם שתי הפנים של גילוי האור אין סוף שבתוך התורה עצמה (עי' לעיל הערה 13). ועל מנת להשיג את הגילויים האלה בתורה, נצרך מסירות נפש.
שאלה: הרב אמר שיש שתי כוחות שמתנגדים לאור אין סוף, כח אחד זהו כח הגבול וכח אחד זהו ה'מדמה' של האין סוף. - האם ה'מדמה' של האין סוף יסתיים בסוף האלף השישי?, כלומר - מה יפריע לגילוי שלימות האור אין סוף מהאלף השביעי עד האלף העשירי, האם יפריע רק כח גבולי או גם כח אינסופי אחר.
תשובה: בסוף האלף השישי יבוער כח הרע שזה מה שהקב"ה עתיד לבער את הטומאה מן הארץ ויסתלק המציאות של הרע, ואז ישאר רק אור דקדושה וכלי דקדושה, ורק ההשלמה של זיכוך האור את הכלי, הוא התהליך שיהיה עד סוף האלף העשירי. - לא יהיה כח רע בעצם אלא העביות של הכלי יש לה תהליך של הזדככות.
המשך השאלה: האם העביות של הכלי היא לא רע? אם לא יהיה בה שום רע אם כן, מה יפריד?
תשובה: כל דבר אפשר להגדיר כרע ביחס למדרגה העליונה ממנו, אבל יש מה שמוגדר כשורש הרע ויש את הרע בפועל. הרע בפועל זהו גדרי שס"ה לאוין, והרע בשורש זה עביות במה שהדבר אינו מתגלה בבהירותו השלימה והוא נקרא שורש לרע. יש אדם שעובד את הקב"ה בתמימות וביראה, אבל ביחס למדרגת צדיק יותר גבוה, הרי שהבהירות שיש לאדם התחתון יותר, היא עביות ביחס למדרגה העליונה. ועל אף שאדם זה אינו עובר שום עבירה אלא הוא עושה את רצונו יתברך שמו, אבל אין לו את אותה בהירות שישנה לאדם שנמצא במדרגה שמעליו. - זוהי דוגמא של עביות דקדושה אך זה עדיין עביות.
שאלה: האם הגדר של הרע של הכלי זהו במה שיש בו גילוי של אין סוף בנבראים בלי הגילוי של בורא?
תשובה: זהו מה שהוא מתראה כאין סוף בעצמו.
המשך שאלה: דהיינו שהוא מתראה כאין סוף של הנבראים בלי ה'אין סוף' של הבורא, אבל אם ה'אין סוף' של הנבראים היה מתגלה כהמשך של האין סוף של הבורא, האם זה לא היה רע?
תשובה: זה גופא תכלית הנבראים לגלות איך ההשתקפות של האין סוף מתגלה בנבראים וזה הגילוי השלם של האין סוף בנבראים שעל זה נאמר "עתידים צדיקים שיקראו על שם בוראם".
המשך שאלה: וא"כ הטעם שהכלי הוא רע משום שיש נתק בין האין סוף של הכלי לבין האין סוף של הבורא?
תשובה: כן, ובעומק, כלומר - והנתק הזה, לא מתגלה רק כמציאות של נתק אלא מתגלה בכלי שכאילו הוא עצמו האין סוף.
שאלה: האם הכח של מסירות נפש שבשעת ההשקטה, גם הוא נותן את הכח לגלות את האור הזה?
תשובה: מסירות נפש והשקטה זה דבר והיפוכו. כי כל מסירות נפש יוצרת תנועת ביטול ותנועת ביטול היא הרעשה כמו אש שמכלה משהו ויוצרת רעש, אלא שמתוך ההשקטה הוא יכול להגיע למציאות של מסירות נפש.
[דרשות 138 מדיה קליפה לאין סוף תשפ"ב]
קטגוריות
