שאלה:
אם מאיר לנו יום הדין הגדול והנורא, אם אנחנו נראה יותר דין ופחות רחמים, מי יכול לעמוד בדין? אפילו כתוב על האבות שלא יוכלו לעמוד בדין (ערכין יז.) והאם יש אפשרות מצידנו למתק את הדין ע"י תפילה או תורה או משהו אחר?
תשובה:
השאלה ברורה, התשובה היא מאוד ברורה, היחס הזה של מיתוק הדין, זה נמצא בתוך מקום שאפשר לעמוד בדין וממתקים את הדין, דין שביסודו אי אפשר לעמוד בו הוא לאו בר מיתוק, משפט קצר אבל הוא עמוק, דין שניתן לעמוד בו אז המיתוק מבשם אותו, זה היחס של הבושם שהזכרנו שזה בסוד ה- ב', אבל דין שבעצם אי אפשר לעמוד בו אז אין מציאות ששייך למתק אותו בשורשו העליון, בהתפשטותו ודאי שניתן למתק, אנחנו מדברים בשורשו, מדגישים את הלשון הוא לאו בר מיתוק, אז חוזרת אם כן השאלה אז מה העצה הפנימית להינצל? בהגדרה פנימית כל מהלך הדברים שנתבאר בסוד ה- ב' בסוד הבית, אז נח ניצל כי הוא בנה לעצמו תיבה, התיבה שהצילה אותו מהמים הזדונים שהם בבחינת דינים, אבל בשורש העליון, אז מקום ההצלה היא לא נמצאת בתוך ה-ב' של הבית למטה, אלא שאדם כביכול נמצא באורו יתברך שמו, ואור אין סוף מקיפו, אז הוא נכנס לתוך ה- א', זה ב' שגנוזה בתוך ה- א' שזה הבית שמציל אותו, כל זמן שזה מהלך של א' ו- ב' וזה המשכה של ב' מן ה- א', אז נעשה מציאות שיש נבראים ויש ברכה ואז יש חס ושלום ההפך מן הברכה ושם שורש כל התגלות הדינים בפועל, על זה נאמר "כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי" מי יצדק לפניך בדין, ששמואל פחד שבעלת האוב העלתה אותו (חגיגה ד:) אז למה דווקא שמואל פחד? שם אל זה סוד שמואל, אבל כאן אל, כלומר הוא לא שם אלא הוא כאן, אז אדם גנוז בתוכו, אם הוא גנוז בתוכו זו השמירה, אז הצפינו עצמכם בעומק שנאמר שזה כוח ההצלה מהדין של אחרית הימים (דברים רבה א'), אז כהגדרה כוללת להצפין עצמכם בתוך הדברי תורה עצמה, אבל ההגדרה העמוקה יותר, היא מה שאדם צפון בתוך אורו יתברך שמו, שזה נקרא אור הצפון לצדיקים לעתיד לבוא, בפשטות, יש אור מוסתר אז הוא צפון, אבל בעומק אור הצפון לצדיקים לעתיד לבוא, שהצדיקים מוצפנים בתוכו, הרמח"ל מאריך הרבה באדיר במרום בסוד התיבה שהיא סוד ההצלה, אבל זה לא התיבה התחתונה ב- ב' כפשוטו, אלא זה ב' שגנוזה בתוך ה- א', ב' שגנוזה בתוך ה- א', אז ההצלה היחידה השלימה, אנחנו מדגישים את הלשון, ההצלה היחידה השלימה, היא מה שאדם גנוז בתוכו יתברך שמו, בשורש האור אין סוף שהיה בתוכו כוח שורש הנבראים שהם גנוזים באורו יתברך שמו, זה המקום היחיד ששם יש הצלה שלימה, דל מהכי אי אפשר לעמוד באותו דין. מדברים בתיבה שהאור אין סוף, אדם נכנס לתוכו והיא כתיבה לנבראים, לא בתוך הנבראים יש תיבה והאור אין סוף מאיר בהם בבחינת ברכה, המשכה, אלא האור אין סוף עצמו, שם היו שורש העשרה כוחות שהוזכר ב' אותיות ד' ו' שהם עשרה כוחות שהיו גנוזים בו יתברך שמו והאדם חוזר למקור הראשון העליון, שם מקום הצלתו, וזה הצפינו עצמכם בתוך אור אין סוף.
שאלה:
אם אדם יש לו חשש, זה מראה שהוא עדיין לא שם (הכוונה באורו יתברך שמו)? האם שם כבר לא יהיה פחד מהמהלך הזה?
תשובה:
אדם לא יכול להיות שם ברצוא ושוב בשלימות כי סוף כל סוף הוא נמצא גם במדריגה של שוב, ודאי שכל פעם שיש נקודת קושי הוא רץ מיד לרצוא, חוץ ממה שהוא רץ לרצוא, כסדר של רצוא ושוב, אבל בזמן שיש נקודה של צרה, הצרה הוא הופך אותה לרץ - צר, כל פעם שיש צר הוא חוזר לרצוא למקום העליון.
קטגוריות
