שאלה
רציתי לשאול ביחס לשיעור שהרב מסר ביום שלישי האחרון לגבי "הנהגת ה' בתקופה הזו".
בספר בלבבי משכן אבנה חלק ג' (במאמר האחרון על 'שמחה') נאמר בזו הלשון: "... חז"ל למדו אותנו מבט שונה לחלוטין איך להסתכל על צרות של כלל ישראל. אין מקורם של צרות אלו במדת הדין, בחרון אף, אדרבה - מקורם של צרות אלו בגעגועין עמוקים, בתשוקה נפשית פנימית כביכול של בורא העולם שמתגעגע אלינו... אולם, אם אנו מצד עצמנו לא מקרבים את כל הויתינו לבורא העולם, כביכול הוא מוכרח לקרב אותנו בדרכים משלו, בדרך שנראית לנו כצרה, כמלאת רע, אולם המניע לצרה אינו רצון להעניש ח"ו, אלא געגועיו של אב הקורא לבנו: שוב אלי! שוב אלי! כדברי המדרש לעיל. ... הסיבה שנראה לנו שהצרות והפיגועים מהוים עילה לאי שמחה, הנה מפני שאין אנו מודעים לרצון הפנימי של עצמנו. נדמה לנו שהרצון הפנימי שלנו הוא שלוה, מנוחה, לחיות חיי רוגע בלי מפריעים, ולעבוד את ה' במנוחה. אולם האמת שונה לחלוטין, הרצון הפנימי שלנו הוא להתקרב לקב"ה באמת, שנרגיש אותו בפנימיות לבנו, שנחוש אותו, שהוא יהיה חלק מן ההויה של חיינו. בשביל מטרה זו אין לך דבר יותר טוב מן הצרה שמעורר את האדם, אם אוזן קשבת לו לאדם הוא שומע מתוך הצרה מנגינה עריבה, מנגינה מלאה כיסופין, מנגינה של אב רחום, אבינו שבשמים שקורא לנו מתוך אהבה אמיתית: שובו אלי!"
לפי זה, השאלה היא:
האם בתקופה שלנו לאור זה שאנחנו בשלב מעבר לעוה"ב ובגילוי של יום הדין הגדול והנורא שמתגלה ממנו כוח של בירור, האם המאמר הנ"ל כבר לא שייך? כי שם נכתב מפורש שאין מקורם של צרות אלה במידת הדין, אלא בגעגועין של אב שקורא לבנו לשוב אליו, והרי לפי השיעור של עומק הנהגת ה' בתקופה זו, ככה עולה לפי הבנתי בכל אופן, זה כן ממידת הדין של יום הדין הגדול והנורא.
ואם התשובה היא שהצרות באמת שונות במהותן, אז בצרות של העבר שבאו מהגעגועין ה' יתברך קרא לנו שובו אליי! אז הצרות של תקופתנו שבאות ממידת הדין, מה ה' יתברך קורא לנו? אם אוזן קשבת לו לאדם, מה הוא הוא אמור לשמוע בצרות אלה?
תשובה
יום הדין הגדול והנורא הוא בבחינת "תוכחה מגולה ואהבה מוסתרת", ובפנימיות לעולם הכל אהבה, אור אין סוף, שממנו נגלה הצמצום - שורש מידת הדין, אולם המניע והתכלית כולו אהבה.
קטגוריות
