שאלה:
בספר דע את נפשך, נתבאר שהאש מכלה, מים זה חיות ותענוג, עפר מעצב, ורוח זו תנועה. מה הם המקורות לכך?
תשובה:
המקורות רבים מספור, ואזכיר מעט בס"ד.
וזאת מלבד מבשרי אחזה אלו'ה שהוא כך.
אש – מכלה: יומא, כא, ע"ב – אש אוכלת – מכלה. ויעוין בהרחבה במגן אבות לרשב"ץ (פ"ד, המיוחד לתחיית המתים). וברמב"ן (שער הגמול, אות קכ"א). ובמהר"ל (נצח ישראל, פרק כ"ה). ובראב"ד (ספר יצירה, פ"א, מ"ב).
מים - חיות: בפיוט לשמיני עצרת, תפלת גשם, ד"ה אקשתה, נאמר "אין חיות בלי מים". וכן כתב בבית עולמים (דף קלט, ע"א, ד"ה תאנא) וז"ל, וכל חיות העולם ע"י מים, עכ"ל. וכן באור תורה (אות כ"ט). וכן בבן יהוידע (חולין, כז, ע"ב). ולכך בשורשם נקראים מים חיים.
מים - תענוג: נגלה ברחיצה של מים ולא בשתיה, בשתיה נגלה חיות – רויה. ברחיצה תענוג. ולכך נאסר רחיצה ביום הכיפורים, מפני עונג שבה. וכן אמרו במפורש (תענית, יב, ע"ב) אית בהו תענוג – רחיצה.
עפר – עיצוב: אין עיצוב גמור באש ורוח, אלא בעפר, וכן במים שנקפאו, והוא שורש העפר, כמ"ש בספר יצירה (פ"א, מי"ב) שלג ונעשה עפר, שנאמר כי שלג יאמר הוי ארץ. וז"ל פירוש ר"י ברצלוני שם, נמצאת האדמה נבראת מזו האבן המוקפאת לשלג, עכ"ל. וכן בגופו של אדם שנברא מן העפר, אמרו (שבת, קמז, ע"א) "מעצבין" את הקטן.
רוח – תנועה: כתב האברבנאל (בראשית, פ"א, פסוק כז) וז"ל, הרוח החיוני בתנועה והרגש, ומושבו באמצע הגוף – הב מתנועע תמיד, נותן החיות התנועה לכל אברי הגוף, עכ"ל. ועיין זוה"ק (תיקונים, קח, ע"א).
קטגוריות
