שאלה:
בס"ד
איך יהודי ירא שמים עובד את בוראו כאשר יש לו ניסיון של תרבות רעה בביתו, בפרט בדורינו?
תשובה:
- דבר ראשון, יש להבין שגזירה זו אינה גזירה פרטית שלו, שאם כן היחס היה ג"כ בתפיסה פרטית עם כל המסתעף. אלא היא גזירה כללית, ורחמנא ליצלן כמעט שאין בית אשר אין שם מת. והוא כי קודם כל זו המציאות הקיימת לפנינו, ועוד יובן להלן שלוא ניסיון דק של דורינו, דור עיקבתא דמשיחא, דור בבחינת כולו חייב, וכל אחד ואחד כפי עומק נפשו כך תהיה צורת עבודתו, כפי שיתבאר להלן אי"ה.
- שנית, אמת שילדים הם מחלקי נפשם של ההורים, ובדקדוק רק לבושי נפשם של הילדים בא מההורים, כי נפשם הפנימית היא מהקב"ה כמבואר במסכת נדה. ועוד הרי כל אדם מרגיש בחוש את הקשר שלו לילדיו, ואוהב אותם באופן טבעי, והוא מצד האהבה שהקב"ה הטביע באדם על בניו יוצאי חלציו. אולם מאידך יש להבין בשכל, וכן לתפוס רגשית בלב ג"כ, שהילדים הם פקדונות, פקדונות שהקב"ה בחר אותנו לשמור ולגדל, עם כל המשתמע מכך. ויש להחדיר זאת בעומק הנפש, הן באופן של חשיבה כללית, והן בפרטות בכל פעם שאדם נפגש עם כאב או צער, יש לחשוב בזה ולהפנים זאת ללב, עד שלאט לאט יכנס בנפשו, וככל שהאב והאם יתמידו בכך, נפשם תתרגל ותבצע זאת באופן טבעי.
- האדם הירא את ה' ורצונו לעבוד את בוראו, מוכרח להתנתק חלק מן היום מהרגש הטבעי, ואפילו לגלות בנפשו רגש כעורב האכזרי על בניו, ואזי הקב"ה ידאג לבניו, למען יוכל לעסוק בעבודתו בלימודו, במלאכתו, ותפקודו היומיומי, ולשמור מקום בנפשו לשמחת חיים בסיסית. דבר זה בריא הן להורים והן לילדים.
- מאידך יש לתת עזרה לילד, יש לחקור את עומק נפשו של הילד הסובל, מה הוא עבר, ומה הוא סבל, להבין אותו, ולנסות לתקן עד כמה שידנו מגעת, לא לפחד להתעמת עם טענות. וכן יש לחפש מה נקודת החיות של הילד, מה מחייה אותו ומשם לנסות לעלות אותו, לדעת מה מעניין אותו באמת. גם אפשר ללמוד את נפש הילד לפי ד' יסודות, ולהגדיר לאיזה יסוד הוא שייך בעיקר, ומהו היסוד השני השלישי והרביעי בנפשו, ועי"ז להגדיר מה צרכו, ומה חסר לו, ואיך ראוי להשלימו.
- למעלה מכך יש לתפוס את עומק בחינת השעשוע המתגלה בעולם השתא, הן בחיי הכלל והן בחיי הפרט. בחיי הכלל זה מתגלה שאין שום דבר ברור לאן החיים הולכים, אנשים נהרגים, שבויים, נודדים מבתיהם, וכפי שהורחב כבר בענין השעשוע.
- תפיסת השעשוע הוא לא רק לתפוס את בחינת האין שבנפש, אלא הוא בחינה למעלה מכך, דהיינו שגם 'תנועה' של תרבות רעה בביתו של אדם, בית שבנה וטרח ועסק כל חייו לשמור עליו מכל נגע ומכל פגע, הן ברוחניות והם בגשמיות, והנה הכל נהרס לנגד עיניו, יש להבין ולתפוס בתפיסה נפשית ורגשית שאין כאן תנועה לכיון אחד, לתכלית אחת, אלא התנועה חוזרת לצד הנגדי וחוזר חלילה, זו תנועת שעשוע, כלומר אין שום כיון לאן הדברים הולכים, ואמת שע"פ דרך הבחירה זו הדרך, ואין מצד השכל תשובה שיכולה ליישב את ליבו של האדם, כי הרי התכלית העיקרית שהביא ילדים לעולם וחינך אותם וגם התפלל על כך, פשוט יורד לטמיון מצד ראיה שכלית, הכל בדיוק לכיון ההפוך, אולם בעומק יותר אין לך שעשוע גדול מזה, דהיינו תפיסת מציאות הדבר כפי שהוא, הוא גילוי הארת שעשוע בתוך הבריאה, שהוא מעל מקום הבחירה, והיינו כי שעשוע אינה תנועה לא לטוב ולא לרע, אלא תנועה לשם תנועה וחוזר מיניה וביה, ומה שגוזר הבורא בכל רגע הוא המציאות, מציאות השעשוע, וכנ"ל במיוחד בתקופה זו.
- לדעת ולחוש בחוש פנימי שכאשר האדם מצליח לגעת בבחינת זו, במחשבה, ובנפש, עד שהוא גם מרגיש כך, הוא מגלה את בחינת היחידה שבנפשו.
- מ"מ יש להבין שבחינה זו הוא יחס אחד לכל הענין הנ"ל, אך ברור שמה שהוא יכול לעשות כדי למנוע, או כדי להציל הוא חייב לעשות, והיינו שרק כאשר הוא נתקל במציאות שהדבר כבר לא בידיו, הוא מתחבר לבחינת השעשוע, והבן.
קטגוריות
