שתי ההבחנות בחיבור של קודשא בריך הוא וישראל [#19007]

כ"ג אדר ב' התשפ"ד

שאלה:

מה החיבור של קודשא בריך וישראל?

תשובה:

באופני החיבור של קודשא בריך וישראל ישנם ב' הבחנות, ההבחנה הפשוטה היא הלשון שנמצאת בדברי חז"ל "תלת קשרין מתקשרין דא בדא קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל" ואז החיבור  מתגלה מכח שהאורייתא היא כח האמצע שמחברת את קודשא בריך הוא לישראל, אבל ישנה הבחנה נוספת שיש חיבור עצמי בין הקדוש ברוך הוא לישראל – וכמובן, כהגדרה כוללת זה סוגיא עדינה והיו כאלו שטעו בה רבות ונזכיר בקצרה ממש.

יש חיבור ששייך לאבות ויש חיבור שמגיע מכח משה רבינו, - האבות היו קודם מתן תורה ולעומת כך במשה רבינו – "משה קיבל תורה מסיני" "אנכי עומד בין ה' וביניכם", הוא מקבל התורה ונותנה לישראל, כלומר, מונח כאן שתי תפיסות של חיבורים, מדין משה תמיד החיבור הוא "אנכי בין ה' וביניכם" שזה שורש החיבור שבמדרגת תורה, אלא שיש אופן שזה מתלבש במשה בבחינת "זכרו תורת משה עבדי" שהתורה נקראת על שמו, ויש אופן שזה תורה מופשטת.

וזה תלוי באיזה מדרגה עם ישראל נמצאים, וכשעם ישראל אומרים "דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר אלקים עמנו פן נמות" הם מתחברים רק דרך משה, אבל אם הם היו  מתחברים ישר להקב"ה דרך התורה, זה היה חיבור של "קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל" וכשהם לא מתחברים ישר להקב"ה דרך התורה, צריך שמשה יקבל את התורה בבחינת 'משה קיבל תורה מסיני' והוא זה שמחבר, אבל מ"מ התפיסה היא אותה תפיסה של שלוש, - וזה מה שמבואר בגמ' כידוע שהתורה ניתנה ע"י משה שהוא 'תליתאה', שהוא שלישי לבטן.

משא"כ במדרגת האבות שהם היו קודם מתן תורה – כמו שברור לכל בר-דעת – זה לא רק סדר השתלשלות של זמנים שהאבות לא היו בזמן של מתן תורה, אלא הם היו במהות כזו ששורש מקור חיבורם הוא "קודשא בריך וישראל" – ועיקר הדבר מתגלה ביעקב עצמו.

זה עומק שני המהלכים של מהלכי החיבור. – מדין האבות זה בתפיסת השנים, כלומר חיבור של קודשא בריך הוא וישראל, אלא שכיון שזה 'חיבור', בעצם מה שיש חיבור מתגלה 'שלישי', אבל זה לא כח שלישי שמחברם ככח של תורה.

ומדין משה זה כח של שלוש, חיבור מכח התורה.

ואנחנו נמצאים אחרי מתן תורה ולא קודם מתן תורה, ולכן עיקר הגילוי של החיבור שלנו הוא בוודאי מכח מדרגת מתן תורה שהוא כח האמצע, אבל במעמקי הנפש – שהאדם לא משלשל את זה לעולם המעשה – יש לו חיבור במדרגת האבות ולכן זה אבות מלשון אבה, מלשון רצון, כי ברצון הוא יכול להתחבר ב'בעצם' ישר להקב"ה.

משא"כ מצד ההשתלשלות – "בא משה והורידה לארץ" החיבור הוא רק דרך התורה שאלו הם כל ה"ד' אמות של הלכה" וכל קיומה של תורה – זולת מקרים שאדם נאנס ואינו יכול לקיים את התורה שאז יש לו התנוצצות של האבות שהם קודם מתן תורה.

וכמובן, הדברים הם מאד עדינים, ומשם מגיעים כל שרשי הטעויות של הבני אדם שעוקרים את ההלכה ומתחברים להקב"ה באופן של 'אין סוף', בלי גבולות – שזה עומק הטעות – התורה נתגלתה בהבחנה של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ששם הוא מקום הארון, כלומר יש כח של צמצום – "כשהוא רוצה הוא משרה שכינתו בין שני בדי ארון", והרי שהחיבור הוא מתוך גבולות הצמצום, וזהו מתן תורה וקבלת התורה, משא"כ לפני מתן תורה החיבור היה בלי הגבולות, ולכן אצל האבות, חיבורם היה קודם מתן תורה מצד המהות, אבל עוד פעם, צריך להיות זהירים מאד במה שנאמר.