שאלה
אם מאיר לנו יום הדין הגדול והנורא, אם כן, אנחנו נראה יותר דין ופחות רחמים, וא”כ, מי יכול לעמוד בדין? הרי כתוב שאפילו האבות לא יכלו לעמוד בדין (ערכין יז), האם יש אפשרות מצידנו למתק את הדין ע”י תפילה או תורה או משהו אחר?
תשובה
השאלה ברורה, והתשובה היא ג”כ מאד ברורה, היחס הזה של מיתוק הדין, נמצא בתוך מקום שאפשר לעמוד בדין וממתקים את הדין, אבל דין שביסודו א”א לעמוד בו שזה שורש מדרגת יום הדין הגדול והנורא, הוא לאו בר מיתוק – משפט קצר אבל עמוק – דין שניתן לעמוד בו, המיתוק יכול לבשם אותו, אבל דין שבעצם א”א לעמוד בו, מהשורש של “ראה שאין העולם מתקיים”, אף שבהתפשטותו ודאי שניתן למתק בבחינת “עמד ושיתף עמו מדת הרחמים”, אבל בשורשו העליון אין מציאות ששייך למתק אותו, הוא לאו בר מיתוק.
וכמובן, אם כן חוזרת השאלה אז מה העצה “הפנימית” להינצל? ובהגדרה הפנימית. יש הצלה שהיא בסוד ה-ב’ בסוד הבית, וכדוגמת נח שניצל מכח שהוא בנה לעצמו תיבה, שהתיבה הצילה אותו מהמים הזדונים שהם בבחינת דינים בהתפשטותם.
אבל בשורש העליון, ההצלה לא נמצאת בתוך ה-ב’, בתוך הבית למטה, אלא ע”י שאדם כביכול נמצא באורו יתברך שמו, ואור אין סוף מקיפו, שאז הוא נכנס לתוך ה-א’, כלומר, זה ב’ שגנוזה בתוך ה-א’ שזה הבית שמציל אותו.
כל זמן שזה מהלך של א’ ו-ב’ וזה באופן של המשכה מן ה-א’ לב’, אז המציאות היא שיש נבראים ויש ברכה, ואז יתכן חס ושלום, גם ההפך מן הברכה, ושם שורש כל התגלות הדינים בפועל, על זה נאמר “כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָּל חָי” ו”מי יצדק לפניך בדין” וכמו שאומרת הגמ’ ששמואל פחד כשבעלת האוב העלתה אותו (חגיגה ד’), ובדקות, למה דווקא שמואל פחד? כי שמואל זה אותיות שם – אל, זה סוד שמואל,
אבל כשמתגלה כאן אל, כלומר שהוא יתברך, לא שם אלא הוא כאן, האדם גנוז כאן בתוכו, ואם הוא גנוז בתוכו, זו השמירה, ולפי”ז, מה שאומרים חז”ל לגבי זמן שעשיו בא להתגרות בישראל “אל תעמדו כנגדו אלא הצפינו עצמכם” שזה כח של הצלה מהדין של אחרית הימים (דברים רבה א’), כהגדרה כוללת ‘הצפינו עצמכם’ היינו בתוך דברי התורה עצמם, אבל ההגדרה העמוקה יותר היא, שהאדם צפון בתוך אורו יתברך שמו,
-וזהו הנקרא אור הצפון לצדיקים לעתיד לבוא, בפשטות, זהו אור מוסתר ולכן הוא נקרא צפון, אבל בעומק אור הצפון לצדיקים לעתיד לבוא, היינו שהצדיקים מוצפנים בתוכו,
ולפי”ז מה שהרמח”ל מאריך הרבה בספר אדיר במרום בסוד התיבה שהיא סוד ההצלה, זה לא התיבה התחתונה בבחינה של ה-ב’ כפשוטו, אלא זה ב’ שגנוזה בתוך ה-א’, שבב’ שגנוזה בתוך ה-א’, שם נמצאת ההצלה היחידה השלימה, כלומר – ההצלה היחידה השלימה, היא מה שאדם גנוז בתוכו יתברך שמו, זה המקום היחיד שיש שם הצלה שלימה, דל מהכי אי אפשר לעמוד באותו דין.
ולפי”ז התיבה היא האור אין סוף עצמו, שהאדם נכנס לתוכו והיא כתיבה לנבראים, לא שבתוך הנבראים יש תיבה והאור אין סוף מאיר בהם בבחינת ברכה, המשכה, אלא התיבה היא באור אין סוף עצמו, ששם היו שורש העשרה כוחות שהם שורש הנבראים, שהיו גנוזים בו יתברך שמו.
כשהאדם חוזר למקור הראשון העליון, שם הוא מקום הצלתו, וזה ‘הצפינו עצמכם’ – בתוך אור אין סוף.
קטגוריות
