שאלה
אדם שהוא נמצא במדרגה העליונה, לדוגמה משה רבינו, אבל הוא במצרים, כאשר הוא ראה את הילדים שנכנסים לתוך הבנינים, אז רש”י אומר שכאב לו, הוא אמר למה, אז הקב”ה אמר לו שהם רשעים, אז זה גם הרגיע אותו, אבל הוא לא הסתפק בתשובה של הקב”ה, והוא הלך והוציא אותם...?
תשובה
שאלה ברורה. התשובה היא ברורה ופשוטה. הכאב הכי גדול שיש היום, שפתאום כשיש מציאות של צער גשמי בעולם כולם מתעוררים, כל יום נשרפים נשמות הרבה הרבה יותר קשה, והתעוררות היא מאוד קטנה.
כשמשה רבנו ראה את אותם תינוקות שמכניסים אותם לתוך הבנין, אמר לו הקב"ה שאלו הם רשעים שלא עתידים להגאל, אז על מה כאב למשה, לא רק שהכניסו אותם לתוך הבנין אלא שמימלא הם לא יצאו ממצרים, וזה היה עיקר הכאב, וכמו שמשה רבינו הוציא את הערב רב על דעתו, אותו דבר הוא ניסה להוציא אותם, וזה מה שיצא מכך העבודה זרה שהוציאו עמהם, פסל מיכה, כלומר בעיקר כאב לו על זה שיש נשמות שישארו במצרים. מה כאב למשה יותר, על השיעבוד הגופני שבמצרים או על מ"ט שערי טומאה שהם הגיעו לשם?
אז כל אדם שחי בדור הזה, אז עיקר הכאב שלו - זה משפט עמוק - שכואב לאנשים רק שיש מלחמה, ולא כואב לאנשים שכל הזמן יש מלחמה פנימית. ופתאום שיש מלחמה חיצונית, מה שקרה בשמחת תורה, ואז אנשים באו בבית לדפוק. למה לא דופקים כל השנה? פתאום נהיה מלחמה ומפחדים למות, ואז הכל התהפך.
אבל עיקר הכאב האמיתי מה הוא? הוא כאב על המצב מלחמה הרוחנית שנמצאת כל יום. וכאב על מה שאנשים כואב להם פתאום בעיקר שהתעורר המלחמה, וגם כאב על הגשמיות של כולם. יש קומה שלימה של כאב, אי אפשר להתפס רק בכאב התחתון. כשנתפסים רק בכאב התחתון, אז מתחברים לערב רב, שעשו את המלחמה, שהם סיבת המלחמה, והם אלו שעושים את המלחמה. וכל מה שהם מצליחים, זה הופך להיות עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים.
הצורה הפנימית היא כאב של כל הקומה כולו, זה צורה שלימה של חיים, זה נאמר על כל דבר וזה נאמר בודאי גם על המקרה הזה, פתאום כואב רק הנקודה החיצונית הגשמית, אנשים אין להם בית - כמובן הצער הוא עצום, אנשים גלו ממקומם - אבל הרי כל אדם שמעט מבין שתשעים ותשע אחוז של הנשמות שיוצאים מהעולם לא מגיעים לגן עדן, והעונש שלהם הוא הרבה יותר קשה מזה, אז למה לא כואב הכאב הפשוט הזה? כי זה יותר מופשט, זה יותר רוחני, וזה לא לעין הרואה, האדם לא רואה את זה. אבל אדם שחי קצת טיפה יותר בעולם רוחני, הוא לא צריך לשמוע החדשות, הוא לא צריך לדעת מה שקורה בעזה או קורה בטורקיה או קורה בלבנון בשביל שיכאב לו, כואב לו המציאות, אם הוא רק רואה מעט מה שקורה במציאות, הכל כאן כואב. הכאב הזה הוא מצטרף לכאב עצום ונורא - והוא הכאב העיקרי. וכמו שיש לאדם קומה שלימה מעומק הנשמה עד הגשמיות, אז הוא גם כואב על הגשמיות הפיזית של אנשים אחרים - אבל בפועל לכאוב רק על זה?? זה הכאב העצום שיש בבריאה, שרואים רק ענף בלי שורש, רואים גוף בלי נשמה - זה עיקר הכאב. (כסלו תשפ"ד)
קטגוריות
