שאלה
שורש הרצון זה מנוחה?
תשובה
זה שאלה יפה מאוד, נחדד בהגדרה של מנוחה, ניקח את הדוגמה הפשוטה בלבושי הנפש מעשה דיבור ומחשבה, אז בשבת קודש נאמר לשבות ממעשה, אבל בדיבור מותר יותר לדבר מאשר לעשות, אבל עדיין גם בדיבור לא כל דיבור זה מותר, דיבור ששייך למלאכה גם אסור, אז בעיקר מה מתגלה בשבת?, שתוק, דברי הראב"ד הידועים שהוא היה אומר לאמו שהיא צריכה לשתוק בשבת, כלומר מדרגת שבת היא לא רק לא לעשות, אלא בעומק לשתוק ממעשה ולעלות לדיבור, ודבר דבר שלא יהיה דיבורך בשבת כדיבורך בחול, ויתר על כן בקושי התירו לומר שלום בשבת, צריך לעלות ממדרגת הדיבור למדרגת המחשבה, יתר על כן עכשיו שאנחנו מדברים בימי הפורים זה לא רק שביתה מהדיבור ומהמעשה, אלא גם שביתה מהמחשבה, איך השביתה מהמחשבה?, כי הוא עולה למעלה מן המחשבה, ואז הגדרנו את זה שהוא עולה למדרגת רצון. עכשיו שאלתם האם המנוחה נמצאת ברצון, לכאורה עדיין המנוחה לא נמצאת ברצון, בעומק דובר בארוכה בסוגיא במשלי שלמדנו בבחינת לא תאבה אז שם דובר שיש רצון מלשון ריצה שזה שורש של ריצת הרגליים, ויש רצון מלשון רצוי אחיו שהוא מרוצה, אז בעומק כאשר מגיע ימי הפורים מה מדרגת השכרות הגמורה שצריך שיהיה?, מדרגה שפוגשים שיכורים שאפילו שהם ברי דעת אז הרי הם מדברים על ההשתוקקיות שלהם על הרצונות שלהם, גם זה לא ההארה הפנימית של ימי הפורים, ההארה הפנימית של ימי הפורים היא לגלות את המרוצה, וזה סוד ההשתוות של ארור המן וברוך מרדכי שכולו שווה, מה ששאלתם אז חידדנו יותר, זה מה שנאמר אצל מרדכי בסוף המגילה ושם נאמר ורצוי לרוב אחיו, אבל לעת"ל יהיה לכל אחיו, כי עדיין ההארה של הרצון לא מאיר בשלימות של מרוצה, אלא רק מלשון רצון, אז רצוי רק לרוב אחיו, אבל השלימות של ההארה זה רצוי לכל אחיו.
א"כ אז כמו שחידדנו השתא שלימות ההארה שמתגלה מכוח מדרגת הארת ימי הפורים אז היפך כך שיש שתי צדדים, ההיפך הגמור של גילוי האלקות הוא מגדף, כך פתחנו והרחבנו בדברים, זה לעומת זה, זה שורש דעבודה זרה בבחינת השתחוו לצלם, בבחינת צלם שהיה בלבו של המן, בבחינת להלל ולשבח משורש סעודת אחשורוש שיצא ממנו המן שזה שורש זה לעומת זה דקלקול. אבל כשמתגלה המדרגה השלימה בימי הפורים אז נעשה ביטול גמור של שורש המגדף.
עכשיו נבין עמוק אם כבר פתחנו אז נחדד את הדברים בהמשך באופן הזה. אנחנו עוסקים הרי בשורשי הג'ד', ג'ד' מלשון גד מלשון המשכה. בעז"ה נעסוק בפעם הבאה בסוגית הגדר, בעיקר במה מצאנו הגדרה של גדר בגדרי דיני תורה, חז"ל אומרים כל מקום שאתה מוצא גדרי קדושה פירוש הדבר שיש שמה עריות, בסעודת אחשורוש מה התגלה?, ביקש להביא את ושתי המלכה לפניו ולא באה, דברי חז"ל כידוע באופן של פריצות, ושמה היה צריך שיהיה מציאות של גדר דתיקון, כלומר יש גדר שמתגלה מצד נקודת התיקון של ימי הפורים, היה גילוי של פריצות, כל מקום שאתה מוצא גדרי קדושה זה מחמת שיש שמה עריות לכן צריך לעשות שמה גדרי קדושה כמו שאומר רש"י בפרשת קדושים משורש דברי חז"ל. אז מצד הקלקול מתגלה ושתי פריצות, ואז צריך לגלות גדרי קדושה, מי ההפוך בדיוק מושתי?, אסתר, היא רוצה לבוא בלי בגדים בכלל, ומה אסתר?, אין מגדת את עמה ואת מולדתה כולה מציאות של הסתר, זה לעומת זה, הגדרה ברורה, ושתי ואסתר אין לך דבר והיפוכו.
כמובן מהצד שמפשיטים את כל הלבושים בעומק זה להגיע לעצמיות הגמורה, איך האדם מגיע לעצמיות הגמורה?, כמו שהזכרנו קודם מדין השתיה, ושתי כידוע נקראת ושתי מלשון לשתות- ושתי הוא שותה. ברור שכל שותה בת' שוטה בט' שורשם אחד, כי מי שמגיע לשתיה גמורה בת' הוא זה שנעשה שוטה בט' ברור ופשוט. אבל א"כ מה מתגלה מצד הקלקול בושתי?, היא מפשיטה את הכל ואז היא מגלה את נקודת הקלקול. אבל מצד מהלך דתיקון נעשה הפשטה ומגלים את עומק נקודת הרצון.
ג-ד גדף בלבבפידיה מחשבה
קטגוריות
