שאלה א. רצינו לברר מי יזכה להיות לעתיד לבא באלף השביעי, כי ראיתי בספר שומר אמונים במאמר שכר ועונש סוף פרק ה', שכותב ואח"כ לאחר התחייה שיגיעו לאלף השביעי בהתחדשות העולמות, בעת שהקב"ה יחדש עולמו ישארו שם רק הצדיקים, ואשר שבו בתשובה שלמה לפניו ית', בכל לבם ונפשם, ומשמע שמי מדבריו שרק מיעוט יזכו לכך.
אבל לעומת זאת מצד שני מובא בדרך ה' חלק ב' פרק ב' אותיות ג' ו-'ד שהוא מדבר שם על העולם שלאחר התחיה, ומשמע מדבריו שמדבר על האלף השביעי, והרב כותב שהאובדים ממש יהיו מזער לא כביר וכו',ובמאמר העיקרים כותב בחלק ששייך בגן עדן וגיהנם ודבר זה לא יקרה לישראל אלא מעט מן המעט, ומשמע מדבריו שם שמדבר על לאחר התחיה.
וכן בתחילת מסילת ישרים בפרק א' בכלל חובת האדם בעולמו כתב שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, ושהתענוג הוא בעולם הבא.
וכן במאמר הגאולה לרמח"ל בפרק א', כתב כי כאשר חשבו ישראל שהסיר הקב"ה את פניו מהם ועזב אותם, אז היה מכין להם אוצרות גדולים אשר לרחבם אן קץ ולגדולתם אין תכלית, ובאוצרות האלה היה נותן להם כל הון יקר ונעים וכל סגולת מלכים בכל עת ובכל שעה, עד שנתמלאו אלה האוצרות מה שאין הפה יכול לדבר והאזן לשמוע ואפילו להרהר, וכשיגיע זמן המנוחה הגדולה העתידה להתגלות בעולם, יפתחו כל האוצרות האלה, ומהם יצאו כל מיני מחמדים וינתנו לישראל חלף עבודתם הקשה שעבדו בגלותם, ועל הסוד הגדול הזה נאמר שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה,כי כל הימים שהיו ישראל בגלות ואור לא נגה עליהם, אותו האור הראוי לאותם הימים לא אבד, אלא כל האור ההוא היה הקב"ה גונזו באלה האוצרות שאמרתי לך, וכשיהיה הזמן לפתוח אותם, אז יצא כל האור ההוא כאחד, ואז יהיה זמן שמחה לישראל אשר כמוה לא נהיתה, ויתקן בעולם במנוחה והשקט, ולא יהיה עוד יגון בעולם כלל, ואם תאמר שאין הפסוק מדבר רק על מספר השנים, הרי לא נשאר בששת האלפים השנים אשר לעולם כימים שהיינו בגלות עד היום הזה, עכ"ד, ומשמע מזה שכתב שינתנו לישראל חלף עבודתם הקשה שעבדו בגלותם, ולכאורה אחרי כל הגלגולים, כמעט לא ימצא שלפחות באחד מהגלגולים לא עבדו קשה, ולכן רוב עם ישראל עבדו קשה, והם נכללים בזה.
וכן בקל"ח בפתח ב' באות א' כתב שהרי סוף המעשה הוא הכונה התכליתית בכל חלקי המעשה ההוא, אך סוף המעשה בכל בני אדם, בין צדיקים בין רשעים, הוא לתת להם טוב, אם כן הכונה התכליתית הוא לתת טוב לכל.
וגם ללא כל הראיות, השכל מחייב שלכאורה לא יתכן, שאחרי כל היסורים שמטרתם לזכך ולנקות, ולהכין את האדם להיות מוכן לקבל את ההטבה הנצחית, ועוד הסברא נותנת שעם כונת הבריאה להטיב לא יתכן שיקרה מצב שרוב העולם יסבול בעולם הזה ובעונשי גיהנום, ולאחר כל זה לא יזכה להטבה, ואם כן היכן השכר על כל מה שעשו, וכן כבר נאמר לבלתי ידח ממנו נדח, ועוד מדה טובה מרובה ממדת פורענות פי חמש מאות, אז היכן המדה טובה, ביחס לצער מכאובים יסורים וטרדות שיש בעולם הזה כדברי המסילת ישרים.
ועוד חז"ל אמרו שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, וכן יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, והיום לעשותם ומחר לקבל שכרם.
ונבקש מהרב שיבארו לנו את הדברים, ואם אפשר שהרב ירחיב בדברים, ויבאר גם מה השכר לעתיד, היכן, ולמי?
תשובה א: כל חלק בנפש שנתקן יזכה לעולם הבא, אלף השביעי ואילך.
והנה כל אדם בחינת הכתר שבו, עד נה"י שבו, לא נפגם, כידוע, כמו שהיה בשבירה, וחלק זה ודאי יזכה לעולם הבא. שאר החלקים, תלוי במעשיו.
מעט מזעיר שישאר בהם רק הכתר, ולא תיקנו ולו חלק קטן ביותר, ושאר בני אדם, כל אחד ואחד, ישאר בו החלקים שתיקן בכל גלגוליו.
שאלה ב. דבר נוסף, כמה שאלות שרצו להבין עד כמה שאפשר בעניין השכר ועונש, ובענין עומק הדין.
מה המטרה בעומק הדין, שהוא כל כך קשה, עד שאפילו צדיקים נענשו בחומרה גדולה?
תשובה ב: תכלית הבריאה, גילוי אור א"ס, בגבול. הגבול – הכלי, וכח הגבול הוא כח הדין, ובתוכו אור א"ס.
שאלה ג. האם אפשר לנצל ממדת הדין, דהיינו שאדם לא יענש בעונשים קשים, ואיך?
תשובה ג: כל אדם נצרך לברר את הכלי שלו ולזככו, אם ע"י מידת הדין או ע"י אור חסד ורחמים, וכלל שמאיר בתוכו אור א"ס, כן יסבול פחות, לפי ערך זיכוכו.
שאלה ד. איך אבות העולם, וגדולי ישראל נענשו, והרי מסתמא עשו תשובה כמו שאמרו חז"ל אם ראית ת"ת שעבר עבירה על תהרהר אחריו ביום, שוודאי עשה תשובה, ואם כן למה נענשו? ולכאורה אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, וזה גורם קצת לחלישות הדעת, כי לכאורה כל מה שנעשה לעולם לא נוכל לצאת ידי שמים, ותמיד האדם יצטרך לענש, והוא יוכל רק לצמצם את העונשים אבל לא מעבר לזה?
תשובה ד: עיקר התיקון הוא תיקון חלקי הב"ן שלהם שנתקלקלו בשבירה. וכל חטא תשובה "מתקנת" ויסורים "ממרקים". תיקון הכלי השבור, ע"י תשובה. זיכוך הכלי, מירוקו ע"י יסורים. וכן המשכת אור חדש עם התשובה ע"י ששב לשורשו ומושך משם אור.
שאלה ה. לגבי מה שכתוב בשער הגמול שעל שגגה לא יענש בגהנום אלא בעולם הזה, האם זה מוסכם, ומה גדר של שוגג בעניין זה, האם לדוגמא בעניין לשון הרע, שאדם דבר לשון הרע, אבל באותו זמן לא ידע שזה לשון הרע, או שלא שם לב שמה מדבר זה לשון הרע, האם זה נכלל בכלל שוגג?
תשובה ה: מזיד – דעת, דעת במוחין, ודעת המולבש בז"א. ושוגג, שורשם בו"ק, במידות ללא אור הדעת, ואעפ"כ נקרא שוגג. שגג, ש-ג-ג, בחינת ו"ק, תלת גו תלת. ג-ג, תלת גו תלת, ומדרגה זו שייכת רק בעולם הזה, שית אלפי שנין, ולכך נצרך זיכוכו רק בעוה"ז.
שאלה ו. על מה נאמר לא הן ולא שכרן?
תשובה ו: יסורים לא מאוזנים. ונצרך להם מסירות נפש, שמחד נותנת אור גדול, אולם פעמים רבות שוברת את הכלים, כי היא למעלה מן הכלים, וזהו שבירה של התכללות באור, היפך "אנא אמלוך" במלכין קדמאין. אולם עדיין אינו תיקון שלם, כי נחסר בנין הכלים.
שאלה ז. לגבי כל מיני ספורים שמדברים על העונשים והוחמרה ששייך בעניין דברים שקרו בן אדם לחברו, למה עומק הדין על כך הוא כ"כ קשה, והאם יש דרך לתקן את זה, כאשר לא זוכר במי פגע, ואיך?
תשובה ז: התכלית, אחדות ב"נפרדים", ולכך חמור מאוד. זה נגד התכלית, אהבת כל ישראל במחשבה, בלב ובמעשה.
קטגוריות
