שאלה
למה המצב דהשתא נקרא "מלחמה – אתחלתא דגאולה" בכתבי הרב שליט"א, איך שייך אתחלתא דגאולה ע"י מלחמה שהתחיל על ידי הציונים הערב רב שהם אלו שהתחילו המלחמה הזאת וכמ"ש הרב בתשובה בשנה שעבר?
ומ"ש חז"ל מלחמות אתחלתא דגאולה זה קאי על מלחמות שנעשו ע"י שאר האומות אבל לא ע"י הערב רב, כי לא שייך גאולה ע"י רשעים, כי זה היה טענת הציונים והמזרחים בהקמת המדינה הטמאה שקראו לזה אתחלתא דגאולה וכבר אמרו לנו הגדולים הצדיקים שאין זה אתחלתא דגאולה אלא עיכוב הגאולה,
עוד קשה, שהלא עברנו שביעית וכמעט נגמר מוצאי שביעית וא"כ כל מאמר חז"ל הזה של בשביעית מלחמות ובמוצאי שבת בן דוד לכאורה אינו נוגע עד שמיטה הבאה, ועל אף שברור ופשוט שהמאמר חז"ל הנ"ל הוא לאו דוקא באופן הפשוט אלא הכוונה להתלבשות פנימית של הדבר (ולדוגמא, החזון איש אמר שבן דוד בא במוצאי שביעית אין הכוונה שהגאולה צריך לבוא דוקא במוצאי שביעית אלא הכוונה שמכח האמונה שיש לנו במוצאי שביעית אז תבוא הגאולה מכח כך גם בשנה ג' או ד') מ"מ לאחר שכל הכתבי הרב עכשיו על המצב בנויה על מאמר חז"ל הנ"ל המשמעות מזה הוא שעכשיו אנו אנו מצפים להגאולה בפועל של מוצאי שביעית (ויש לנו א"כ עד ר"ה ואולי גם עד מוצאי שמחת תורה של שנה הזו שהוא הגמר של הגמר של השנה), וזה לכאורה קשה כי תמיד אמר הרב שלעולם שייך כל דברים אלו להתלבש באופן פנימי ולא בפשטות של הדברים בזמן מסוים וכו' וא"כ למה באמת הרב משתמש במאמר חז"ל הנ"ל כאילו שאנו נמצאים באמת באותו זמן של שביעית מלחמות ובמוצאי שביעית.
עוד קשה כי הרב כתב בפירוש שעל ידי מלחמה זו תבוא משיח בן יוסף ועכשיו הרב כתב ש"השתא" אנו נמצאים בהמלחמה הזו מתחיל על ידי משיח בן דן – אבל המלחמה זו בא"י התחיל ע"י הערב רב, וכן כתב הרב להדיא בזמן החורף שעברה.
תשובה
חמשה מיני ערב רב, ועמלק אחד מהם.
מכח עמלק, המהות העדר.
ולכך המצוה "מחה תמחה זכר עמלק" מכח שאר הערב רב, זהו תערובות שסותרת חלקיה אלו את אלו, ועי"ז הרע מכלה את עצמו.
עמלק מתנגד בפרט לשבט דן, "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" [שזה בשבט הדן בסוף המחנה] כמ"ש חז"ל. וכנגדו, משיח בן דן.
שורש הערב רב, דעת דקלקול, כנודע ערב רב גמטריא דעת, וכנגדם משיח בן יוסף, יסוד, מקום גילוי הדעת, יסוד של עליון הופך להיות דעת של תחתון כנודע, ולכך פעולת היסוד נקרא דעת, והאדם 'ידע'.
והעדר קודם להויה, וזהו אתחלתא דגאולה, גילוי העדר.[1] וזה נעשה ע"י הערב רב. ומאיר אור המשיחים ומתפשט בתוכם, כנשמה בתוך גוף עכור ומזוהם. ועי"ז יתגלה העדר, הן מכח עמלק והן מכח ערב רב.
וז"ש שביעית, בחינת שכותה העדר
עיין בשיעור 'בלבביפידה-מחשבה', בנושא 'ביצה' (תשפ"ד).
[בתמצית, שם נתבאר שכל מלחמה מגלה מצב של העדר, וכל העדר קודם להויה, לכן מלחמות אתחלתא דגאולה, שהמלחמה הוא ההעדר קודם לההויה שהיא המציאות שיתגלה בהגאולה.
ובדרך העבודה, נתבאר בשו"ת אחר השיעור שהחיבור למדרגת העדר קודם להויה בדרך עבודה בנפש הוא, להתחבר לאמונה, שמתגלה בתוך מלחמה, שהיא היא תכלית המלחמה – גלות אמונה בבורא.
הערת העורך ע"פ מהלך הדברים שנתבאר בדברי הרב: בבחינת 'קליפה הקודמת לפרי', עמלק הוא תפיסת ההעדר בצד הקליפה, למנוע את הגילוי של תפיסת ההעדר בצד הקדושה העומד להתגלות. וכל המלחמות שורשם במלחמת עמלק, ולכן בכל מלחמה מתגלה העדר דקלקול שזה כפירה בבורא. וכנגדו בקדושה יש את כח של ההעדר קודם להויה, שזה בעצם אמונה בבורא, וזהו כל תכלית המלחמה, לגלות יותר אמונה בבורא, זה לעומת זה כנגד ההעדר דקלקול של עמלק.
קטגוריות
