שאלה:
שאלה: יש נקודת בחירה לכל אדם, וא"כ איך אנו אומרים על אדם מסוים שהוא רשע, אפילו אם הוא עובר על איסורים רבות, אפשר שהוא עובד על עצמו הרבה והוא רק נופל, והוא עושה כפי כוחותיו.
תשובה:
אדם שעושה כפי כוחותיו, אין לו שום היתר להגיע למצב שהוא עובר עבירות. עד למצב של ג' עבירות החמורות שהם יהרוג ואל יעבור, וזולת כך אין מושג שהאדם יעשה רק כפי כוחותיו. כל השפה של "כפי כוחותיו" זה לא נאמר על דברים שהם לדינא. דבר שהאדם מחויב בו על פי דין, אין מושג של כפי כוחותיו. יש עולם של עבודה ועולם של הלכה. בעולם של עבודה נאמר היסוד שצריך לעשות כפי כוחותיו. בעולם של הלכה לא נאמר היסוד של כפי כוחותיו, עד פיקוח נפש.
שאלה: האם יש אופן שאין אדם יכול לעשות הכל, רק עושה איזה מצוות במסירות נפש, אבל אינו מקיים כל המצוות, ועושה עבירות ח"ו.
תשובה: אם באנו להשתמש במושגים האלה, בעצם האדם יכול לבוא לעקור כל התורה כולה. אחד אומר שאין לו כח לאכול מצה, השני אומר שאין לו כח לאכול בסוכה, והשלישי אומר שאין לו כח להניח תפילין כי זהו למעלה מדרגתו. זהו דרך שאין לה שום אפשרות להתקיים ויכול להביא לעקירת כל התורה. היא לא נכונה בעצם, ויותר על כן היא מביאה לכל החורבן כולו. במאמר המוסגר, הקושי עם מושגים האלו בזמן כשנפתח להאדם את עולם התשובה. ויש שמגיעים להם כל מיני שאלות מורכבות ממקומות בלטי טהורות מאיזה בעלי התשובה ששואלים "מאיזה מצוה להתחיל?" זה מצב לאמר לאדם שיש לו לעשות מצוה זה ולא מצוה אחרת, וזה תפיסה משובשת בכל יסודי הדת, שעשיית מצוות תלוי אם האדם יש לו כח או אין לו כח. התשובות האלה נאמרו רק למי שלא מסוגלים לשמוע לתורה ומצוות, אז עונים להם כאלו תשובות, אבל מצד שני זה מביא לחורבן. מצד אחד, הרבנים עושים זאת כדי לקרב האנשים, אבל מצד שני, זה לאט לאט עושה השיבוש שהכל תלוי לפי כוחו. ההגדרה של לפי כוחו נאמר רק בעמילות בתורה שזה צריך להיות כפי כוחו, בעבודת המצוות, ובעבודת התפילה. אחרי שהוא מקיים הדין, יש סוגיא שנקראה כפי כוחו. הקביעות הדין לא נקבעה כפי כוחו. אין שום דין בשולחן ערוך שהוא כפי כוחו.
שאלה: האם יש מושג שהאדם אינו יכול להיות שלא לעשות איזה עבירות?
תשובה: להלכה כל אדם שעושה עבירות אין הגדרה שצריך לדון אותו לכף זכות שהוא עושה רק כפי כוחותיו, אלא יש הגדרה שהוא רשע לדינא ושהוא פסול לדינא וכו' וכו', אין כזה שום הגדרה בהלכה להגדיר גדרי הכשרות שלו רק אם הוא עשה עבירה או לא. יש מקום לדונו לכף זכות רק במקום שאין חזקה. אבל אם ברור שהוא עשה עבירה, אין שום הגדרה שכפי כוחותיו הוא לא יכול לעמוד בזה.
שאלה: מה היחס להבנים שנושרים מן הדרך, האם לייחס להם כרשעים?
תשובה: זה נקודה מאד מאד רחבה. יש כאן זהירות הנצרכת משני צדדים. מצד אחר, אם בחור ירד מהדרך ואומרים לו להדיא שהוא רשע רשע רשע, הוא יפול. מאידך אם אומרים שהוא לא רשע ושצריכים לקבל אותו כמו שהוא, אז אפילו בשלב קודם הירידה שלו, הוא יכול לומר "אה, אני יכול ללכת צעד אחד אחורה." זה מאד מורכב.
כל הסנגון של שאלות האלו, עדיף שלא ישאלו. כי כל תשובה לכל השאלות הללו עלול להביא לתקלות חמורות מעין כמוה. מצד שכל הישר, בהגדרה מאד פשוטה, מאד ברור שזאת התורה לא תהא מוחלפת, יש לנו תרי"ג מצוות, אין לנו את כל התרי"ג בידינו כידוע, אבל אותם מצוות שיש בידינו השתא, וכל האיסורים דרבנן וכל דבר שהוא אסור מדינא, אם הוא לא רק גדר או מנהג, אין שום הגדרה שאם האדם עבר עליהם הוא לא רשע. זהו לדינא.
יש גדר של תינוק שנשבה, שהוא גדר נוספת. אבל אדם שהוא נמצא בעולמה של תורה והוא נשאר בעולמה של לתורה, אינו בגדר תינוק שנשבה. יש לו רק דברים קשים שצריך להתמודד איתם ויש דברים שהוא עושה שלא כדין, ויש הגדרה של רשע. כמה גהנים יקבל? זה תלוי בבית דין של מעלה, וזה לא קשור איתנו בכלל.
שאלה: הגמ' אומרת וכולם באבק לשון הרע. ויש גמ' שכולם אינם מקיימים כיבוד אב ואם מחמת שקשה לקיים כל המצוה הזאת בכל הזהירות.
תשובה: רבותינו כבר דנו במה שאמרתם, ואמרו שהכוונה הוא שעל דרך כלל שרוב בני אדם נכשלים. יש רובם מדין רובם, ויש רוב שאינו המצוי שחז"ל קוראים לזה רובם, אבל זה לא כולם ממש.
שאלה: אבל רוב בנ"א אינם יכולים לקיים מצוות מסוימיות כראוי.
תשובה: רוב בנ"א נכנסים לגהנים, זוהי המציאות.
שאלה: התורה נותנת לנו מצוות שרוב בנ"א אינם יכולים לקיים?
תשובה: לא התורה, אלא הקב"ה נתן לנו מצוות אלו שרוב בנ"א נכשלים בהם. השאלה הוא למה הקב"ה ברא את העולם באופן שהוא רובו רע ומיעוטו טוב, ושרוב בנ"א בסוף חייהם נכנסים לגהנים ולא לגן עדן. זה השאלה. למה הקב"ה עשה העולם כזה? אין לנו שום השגה. בודאי שלבסוף הכל לטובה, אבל למה הקב"ה עושה ככה, אין לנו בזה שום השגה. האם מציאות של העולם שהוא מיעוטו רע ומיעוטו טוב? כן. האם רוב בנ"א אפי' בדור דידן לא שומרים תורה ומצוות קלה כבחמורה? התשובה היא כן. האם רוב המוחלט כשמגיעים לב"ד של מעלה, לא מגיעים לגן עדן אלא לגהנים? התשובה היא כן. אז מה? האדם צריך לעבוד כל החיים שלו שלא יהיו מן הרוב הזה אלא מן המיעוט שבמיעוט. זה שרוב הדור לא מקיימים כל המצוות זה אינו עושה אותם כעכו"ם, נכון שאנו נמצאים בעולם שהוא רובו רע, רובם לא שומרים תורה ומצוות, ומגיעים באמת לגהנים, אין הכי נמי. אבל זה משנה כלום, למעשה כשבא לפנינו אדם שאומר אינני יכול לעשות המצוה הזה שאינו לפי כוחותי, זה איסור לדינא, ואסור לאמר לו את זה.
שאלה: מה הנפקא מינה אם האדם נקרא או רשע או לא, אנו לא יודעים מה הגהנים יש לו?
תשובה: רשע וגהנים זה שני דינים, ואינם קשורים זה בזה בכלל. גהנים והעונש שהוא יקבל, ואינם תלויים זה בזה. שני בנ"א עושים אותו עבירה, שניהם נקראים רשע על זה, אבל האם שני אלו יקבלו אותו גהנים? לא, הכל לפי הנסיון של האדם. אבל הגמ' אומרת "מותר לקרותו רשע", ויש נפקא מינא לדינא שהוא פסול לעדות.
שאלה: אפשר לידע אם מישהו בדור בזה הוא באמת "תינוק שנשבה"?
תשובה: זה מאד מאד מורכב. אפילו מה שהחזון איש אמר שהיום כולם יש להם דין של תינוק שנשבה, אבל המצב של היום מאד נשתנה, רוב בנ"א מחוברים להמדיה שהם יודעים מהו תורה ומצוות, וא"כ זה שאלות עדינות, האם לקבוע אותם כתינוק שנשבה כיון שיש להם תפיסות מסוימת מתורה ומצוות. זה שאלות שנמסרו לגדולי הדור להכריע ולא שייך לענות עליהם בהגדרה למדנית. השאלה הוא לכל חכם, איך כל חכם רואה המציאות. ברור שגם בב"ד של מעלה יש שעוסקים בככה ויש שעוסקים בככה.
שאלה: האם יש אופן שאין אדם יכול לעשות הכל, רק עושה איזה מצוות במסירות נפש, אבל אינו מקיים כל המצוות, ועושה עבירות ח"ו.
תשובה: אם באנו להשתמש במושגים האלה, בעצם האדם יכול לבוא לעקור כל התורה כולה. אחד אומר שאין לו כח לאכול מצה, השני אומר שאין לו כח לאכול בסוכה, והשלישי אומר שאין לו כח להניח תפילין כי זהו למעלה מדרגתו. זהו דרך שאין לה שום אפשרות להתקיים ויכול להביא לעקירת כל התורה. היא לא נכונה בעצם, ויותר על כן היא מביאה לכל החורבן כולו. במאמר המוסגר, הקושי עם מושגים האלו בזמן כשנפתח להאדם את עולם התשובה. ויש שמגיעים להם כל מיני שאלות מורכבות ממקומות בלטי טהורות מאיזה בעלי התשובה ששואלים "מאיזה מצוה להתחיל?" זה מצב לאמר לאדם שיש לו לעשות מצוה זה ולא מצוה אחרת, וזה תפיסה משובשת בכל יסודי הדת, שעשיית מצוות תלוי אם האדם יש לו כח או אין לו כח. התשובות האלה נאמרו רק למי שלא מסוגלים לשמוע לתורה ומצוות, אז עונים להם כאלו תשובות, אבל מצד שני זה מביא לחורבן. מצד אחד, הרבנים עושים זאת כדי לקרב האנשים, אבל מצד שני, זה לאט לאט עושה השיבוש שהכל תלוי לפי כוחו. ההגדרה של לפי כוחו נאמר רק בעמילות בתורה שזה צריך להיות כפי כוחו, בעבודת המצוות, ובעבודת התפילה. אחרי שהוא מקיים הדין, יש סוגיא שנקראה כפי כוחו. הקביעות הדין לא נקבעה כפי כוחו. אין שום דין בשולחן ערוך שהוא כפי כוחו.
שאלה: האם יש מושג שהאדם אינו יכול להיות שלא לעשות איזה עבירות?
תשובה: להלכה כל אדם שעושה עבירות אין הגדרה שצריך לדון אותו לכף זכות שהוא עושה רק כפי כוחותיו, אלא יש הגדרה שהוא רשע לדינא ושהוא פסול לדינא וכו' וכו', אין כזה שום הגדרה בהלכה להגדיר גדרי הכשרות שלו רק אם הוא עשה עבירה או לא. יש מקום לדונו לכף זכות רק במקום שאין חזקה. אבל אם ברור שהוא עשה עבירה, אין שום הגדרה שכפי כוחותיו הוא לא יכול לעמוד בזה.
שאלה: מה היחס להבנים שנושרים מן הדרך, האם לייחס להם כרשעים?
תשובה: זה נקודה מאד מאד רחבה. יש כאן זהירות הנצרכת משני צדדים. מצד אחר, אם בחור ירד מהדרך ואומרים לו להדיא שהוא רשע רשע רשע, הוא יפול. מאידך אם אומרים שהוא לא רשע ושצריכים לקבל אותו כמו שהוא, אז אפילו בשלב קודם הירידה שלו, הוא יכול לומר "אה, אני יכול ללכת צעד אחד אחורה." זה מאד מורכב.
כל הסנגון של שאלות האלו, עדיף שלא ישאלו. כי כל תשובה לכל השאלות הללו עלול להביא לתקלות חמורות מעין כמוה. מצד שכל הישר, בהגדרה מאד פשוטה, מאד ברור שזאת התורה לא תהא מוחלפת, יש לנו תרי"ג מצוות, אין לנו את כל התרי"ג בידינו כידוע, אבל אותם מצוות שיש בידינו השתא, וכל האיסורים דרבנן וכל דבר שהוא אסור מדינא, אם הוא לא רק גדר או מנהג, אין שום הגדרה שאם האדם עבר עליהם הוא לא רשע. זהו לדינא.
יש גדר של תינוק שנשבה, שהוא גדר נוספת. אבל אדם שהוא נמצא בעולמה של תורה והוא נשאר בעולמה של לתורה, אינו בגדר תינוק שנשבה. יש לו רק דברים קשים שצריך להתמודד איתם ויש דברים שהוא עושה שלא כדין, ויש הגדרה של רשע. כמה גהנים יקבל? זה תלוי בבית דין של מעלה, וזה לא קשור איתנו בכלל.
שאלה: הגמ' אומרת וכולם באבק לשון הרע. ויש גמ' שכולם אינם מקיימים כיבוד אב ואם מחמת שקשה לקיים כל המצוה הזאת בכל הזהירות.
תשובה: רבותינו כבר דנו במה שאמרתם, ואמרו שהכוונה הוא שעל דרך כלל שרוב בני אדם נכשלים. יש רובם מדין רובם, ויש רוב שאינו המצוי שחז"ל קוראים לזה רובם, אבל זה לא כולם ממש.
שאלה: אבל רוב בנ"א אינם יכולים לקיים מצוות מסוימיות כראוי.
תשובה: רוב בנ"א נכנסים לגהנים, זוהי המציאות.
שאלה: התורה נותנת לנו מצוות שרוב בנ"א אינם יכולים לקיים?
תשובה: לא התורה, אלא הקב"ה נתן לנו מצוות אלו שרוב בנ"א נכשלים בהם. השאלה הוא למה הקב"ה ברא את העולם באופן שהוא רובו רע ומיעוטו טוב, ושרוב בנ"א בסוף חייהם נכנסים לגהנים ולא לגן עדן. זה השאלה. למה הקב"ה עשה העולם כזה? אין לנו שום השגה. בודאי שלבסוף הכל לטובה, אבל למה הקב"ה עושה ככה, אין לנו בזה שום השגה. האם מציאות של העולם שהוא מיעוטו רע ומיעוטו טוב? כן. האם רוב בנ"א אפי' בדור דידן לא שומרים תורה ומצוות קלה כבחמורה? התשובה היא כן. האם רוב המוחלט כשמגיעים לב"ד של מעלה, לא מגיעים לגן עדן אלא לגהנים? התשובה היא כן. אז מה? האדם צריך לעבוד כל החיים שלו שלא יהיו מן הרוב הזה אלא מן המיעוט שבמיעוט. זה שרוב הדור לא מקיימים כל המצוות זה אינו עושה אותם כעכו"ם, נכון שאנו נמצאים בעולם שהוא רובו רע, רובם לא שומרים תורה ומצוות, ומגיעים באמת לגהנים, אין הכי נמי. אבל זה משנה כלום, למעשה כשבא לפנינו אדם שאומר אינני יכול לעשות המצוה הזה שאינו לפי כוחותי, זה איסור לדינא, ואסור לאמר לו את זה.
שאלה: מה הנפקא מינה אם האדם נקרא או רשע או לא, אנו לא יודעים מה הגהנים יש לו?
תשובה: רשע וגהנים זה שני דינים, ואינם קשורים זה בזה בכלל. גהנים והעונש שהוא יקבל, ואינם תלויים זה בזה. שני בנ"א עושים אותו עבירה, שניהם נקראים רשע על זה, אבל האם שני אלו יקבלו אותו גהנים? לא, הכל לפי הנסיון של האדם. אבל הגמ' אומרת "מותר לקרותו רשע", ויש נפקא מינא לדינא שהוא פסול לעדות.
שאלה: אפשר לידע אם מישהו בדור בזה הוא באמת "תינוק שנשבה"?
תשובה: זה מאד מאד מורכב. אפילו מה שהחזון איש אמר שהיום כולם יש להם דין של תינוק שנשבה, אבל המצב של היום מאד נשתנה, רוב בנ"א מחוברים להמדיה שהם יודעים מהו תורה ומצוות, וא"כ זה שאלות עדינות, האם לקבוע אותם כתינוק שנשבה כיון שיש להם תפיסות מסוימת מתורה ומצוות. זה שאלות שנמסרו לגדולי הדור להכריע ולא שייך לענות עליהם בהגדרה למדנית. השאלה הוא לכל חכם, איך כל חכם רואה המציאות. ברור שגם בב"ד של מעלה יש שעוסקים בככה ויש שעוסקים בככה.
קטגוריות
