מהי השפע המיוחד בשבועות [#19148]

י' חשון התשפ"ה

שאלה:

♦ לוחות ראשונות ולוחות שניות, עמילות, השגת התורה ע"י רוח הקודש, זיכוך הגוף, זכרון, עבודת ליל שבועות
שאלה: איזה השפעה מיוחד של תורה יש בשבועות יותר משאר השנה?

תשובה:

השאלה היא ברורה, והתשובה היא מאד מאד ברורה. בשבועות שהיה מתן התורה, היה בו ג' חלקים:
(א) עשרת הדברות שקיבלנו בהר סיני, (ב) לוחות ראשונות שהיו צריכים להתקבל בי"ז תמוז ונשתברו, (ג) לוחות שניות שקיבלנו ביוה"כ שהיא תורה של כפרת ומחילת עוונות.
זה שלש מדרגות כפשוטו, בשלבים.
עכשיו אנו נמצאים אחרי שבירת הלוחות, אז איבדנו עיקר המדרגה של הר סיני, של עשרת הדיברות. וכמו שאמרו בגמ' עכשיו שמנשתברו הלוחות יש מיתה בעולם ויש שכחה בתורה. במילים ברורות מאד, המדרגה שקיבלנו בהר סיני, לא קיימת עכשיו. עכשיו אנו נמצאים במדרגת התורה של יוה"כ, לוחות שניות, שהיא תורה של כפרת עוונות. וזה עיקר התורה שלומדים בשאר השנה, האור של התורה שאנו עוסקים בשאר בשנה הוא מדרגת לוחות שניות. לא רק שאיבדנו הלוחות ראשונות אלא איבדנו כל המדרגה של מעמד הר סיני בכלל. ויש יום אחד בשנה, חג השבועות, שמתנוצץ בו לא רק האור של לוחות ראשונות, אלא מעמד הר סיני שהיה לפני חטא כלל.

שאלה: מלבד שבועות, האם האדם יכול לקבל שייכות למדרגה של מעמד הר סיני?
תשובה: אחד משש זכרונות, הובא בביאור הלכה מההספר החינוך שהוא מקרא מפורש, זכור יום אשר עמדת לפני ה' בחורב. יש לזה חיבור בנעלמות בודאי, זה מקרא מפורש, זכור היום אשר עמדת לפני ה' בחורב.

שאלה: מה היה המעלה של לוחות הראשונות שלא היו בהן שכחה, דא"כ אין בזה עמילות.
תשובה: שאלה מאד מאד יסודית. אנחנו ב"ה גדלנו בעולמה של תורה ואחד מן היסודות שחינכנו עמה הוא, אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה. כל ילד יודע שצריך עמילות בתורה, וזוהי אמת לאמיתו, ברור, זה דברי חז"ל. מתי חז"ל אמרו הדבר, על איזה לוחות אמרו חז"ל את הדבר? על הלוחות שניות. זה לא נאמר על הלוחות ראשונות. כל הצורך בעמלות בתורה, וברור שזה מוכרח לכולנו, ובלי עמל אין משיגים תורה, זהו מחמת שנשתברו הלוחות, והאור של מדרגת מתן תורה נתכסה, ולכן צריך עמל כדי להגיע לאותו מדרגה של תורה, ובלי עמל לא משיגים תורה. אבל להגיע להר סיני היה עמל להגיע לקבלת התורה. מ"ח קנינים שהתורה נקנית בהם זה עמל להכין לקבלת התורה. אבל להכין לעשרת הדברות, זה היה עמל? בודאי שלא. אם לא נשתברו הלוחות, אין עמל. כל ההכרח לעמול בתורה זה תולדת החטא. צדיקים יושבים וכו' ונהנים מזיו השכינה, זה גילוי ידיעת התורה בלי עמל. בעוה"ב אין עמל בתורה. זה תורה לפני החטא. בהתורה של אחרי החטא, החטא מסתיר ולכן נצרך עמל. כל הקושיות שיש לנו בדברי תורה, הם מחמת ההעלמה על דברי התורה. אבל לעת"ל כשיהיה ומלאה הארץ דעה את ה' וכו' אז יהיה גילוי של התורה בעצם, ואז השגת התורה יהיו באופן של נהנין מזיו השכינה, ודביקות בו ית' שמו, קוב"ה ואורייתא חד. וכמו שכבר עכשיו יש אופן להשיג התורה על ידי רוח הקודש, ברור ופשוט בחז"ל כן, זאת אומרת שיש דרך נוספת גם עכשיו איך להשיג ד"ת. רק שעל מנת כן, צריך לצאת מחטא, ולהיות זך ונקי, להשיג את דברי התורה. וזה יהיה תורה דלעתיד.

שאלה: מה הכוונה שיכול להשיג התורה בדרך רוח הקודש?
תשובה: התשובה היא מאד ברורה. רוח הקודש, אם זה לא מדרגת נבואה של משה רבינו, אז על ידי רוה"ק הוא משיג רק חלקים בתורה, אבל לא כל התורה. לא שמשיג כל התורה ברוח הקודש. כמו ששאבו רוה"ק בשמחת בית השואבה, לא השיגו כל התורה מזה, רק השגה חלקית ע"י רוח הקודש. ועוד אפי' אם משיג כל התורה על ידי רוה"ק, כל זמן שלא זיכך את גופו, אין תורתו נעשית תורתו בתוך מעי. רק מתוך עמל הגוף בתורה יש את הזיכוך הזה לכל הגוף. אפי' אם יש לו השגה בתורה מרוח הקודש, עדיין צריך לזכך את כל גופו. אור התורה מגיע לכל חלקי גופו רק על ידי עמל תורה. וכשהוא יהיה בעולם התחיה, אינו צריך זיכוך של עמל התורה עכשיו, מחמת שהוא כבר עבר הזיכוך. כל חיותו מהתורה אז, אבל לא מהעמל של התורה.

שאלה: לאיפה אנו חוזרים בכל שנה בשבועות? והאם נכון לומר שאם זה היה יום חתונתו של הקב"ה עם הכלל ישראל אבל הלוחות נשתברו וא"כ ע"י עמל בתורה אנו חוזרים לאותו קשר שהיה לנו בסיני?
תשובה: נכון מאד, מפורש בגמ' עלובה כלה וכו', שעדיין יש חביבותא גבן. כלומר, אם ח"ו לא היה עכשיו את החביבותא הזה, באמת לא היה שייכות עכשיו המדרגה של שבועות. אבל יש לנו שייכות לשבועות, ע"י החביבות שקיימת עכשיו. ונכון שאמרתם, שע"י עמל בתורה אנחנו חוזרים לזה יותר.
אבל צריך להבין עמוק, עיקר העמל שמתגלה בשבועות, דבר דק להבין, זה לא עמל התורה. העמל הוא לתקן את מהמידות, זה מ"ט ימי הספירה. ובשבועות בלילה, עיקר העבודה היא לא עמל התורה, אלא עיקר העבודה היא השגת התורה. רק שאדם לא השיג בלא עמל. אבל במדרגה הראויה, יתכן שאם אדם בא לליל שבועות והוא לא עמל בתורה, הוא יכול לקבל התורה. בדקות כלומר. אם אדם יש לו שני אפשריות בליל שבועות, או לעמול בתורה או לקבל התורה בהשגה, זה זמן של השגה. ליל שבועות הוא לא זמן לעמול בתורה. העמל הוא לכל הימים של לפני מתן התורה, וכשמגיע שבועות יש השפעה הבא מלעילא. רק שרוב בנ"א אין להם שייכות לזה, אז מה, הם ירדמו? לכן עמלים בליל שבועות. אבל, זה לא עיקר המדרגה של ליל שבועות. עיקר העבודה בליל שבועות הוא השגה, לא עמל. בכל השנה כולה העבודה היה עמל, וליל שבועות הוא זמן של השגה, רק שרוב בנ"א אין להם את השני אפשריות, ולכן בודאי שהם צריכים לעמול.

שאלה: בשאר השנה צריך עמל לשם עמל, ובשבועות עמל לא לשם עמל?
תשובה: בשבועות העמל הוא לא לשם עמל ולכן לא צריך לעמול, אלא העבודה היא להשיג מלמעלה.

שאלה: האם מגיעים לזה על ידי שהאדם זוכר היטב את התורה שהוא לומד?
תשובה: זיכרון טוב זה דבר חיצוני, לא תורה ממדרגה פנימית שעומדת לפניו תמיד מכח אור נשמתו. הזיכרון של תורה צריך לבוא מנשמה פנימית. להבדיל יש בנ"א שזוכרים כל התורה, אבל בדיוק כמו אלו שזוכרים כל דבר. זכרון אמיתית ופנימית בתורה לא בא מזכרון המוח חיצונית שיכול לזכור הרבה דברים, אלא הוא זכרון בתורה שבו התורה נעשית חלק ממנו, עצם מעצמיו.

שאלה: איפה השפעת התורה יש בשבועות, אם איבדנו הכתרים שקיבלנו במתן תורה.
תשובה: הרמח"ל מאריך בזה שכל אור שמסתלק נשאר ממנו רושם, ועל ידי עמל יכול לחזור לאותו מצב ראשון שהיה. דוגמא שורשית, עובר במעי אמו למד כל התורה על ידי מלאך שמלמדו, ואח"כ כשיצא לעולם בא מלאך וסוטרו על פניו והוא שוכח כל לימודו, ועל ידי עמל התורה הוא יכול לחזור להתורה שהוא למד כשהיה עובר במעי אמו. מעין אותו דבר, מדרגת מתן תורה מכח עמל, למדרגה הקודם של עדיין "חביבותא גבן".

שאלה: אדם לעמל יולד כתיב.
תשובה: אדם לעמל יולד מפורש בהפסוק שזה תולדת חטא, וקודם החטא היה בחירה לאדם אם לבחור בחיים של עמל או בחיים של למעלה מעמל, ואילו לא חטא היה נכנס מיד לשבת שהוא חיים שלמעלה מעמל, וכל השגתו בתורה היה בא לו לא ע"י עמל. רק הוא בחר בצד התחתון, של תערובות טוב ורע, שבו יש עמל.
שאלה: אדם שעמל בזיכוך נפשו ומכח כך מקבל התורה כמו הרב אמר, אז מה החילוק אם הוא מזכך נפשו מכח עמל בתורה בסוגיא שקשה לו, או אם הוא מזכך נפשו מכח שהוא עובד על מדת הסבלנות?
תשובה: שאלה נכונה מאד. יש זיכוך כללי על מידות, ואם הוא עובד לזכך את מידותיו אז הוא מקבל אור כללי של התורה. אבל אם הוא עמל לזכך עצמו על דבר מסוים בהתורה, אז הפרט הזה מאיר לו יותר ואז הוא מקבל אור פרטי יותר. כמו דברי רבי ישראל סלנט שיש אור תורה פרטי מזה לסייע לו אם עוסק בסוגיא מסוים.

שאלה: גם קודם מתן תורה היו מצוות כמו קידוש החודש וכו' ובמתן התורה שמעו רק העשרת הדיברות, אז מה הנקודה שנתחדש בשבועות?
תשובה: יש בזה כמה חלקים. בקצרה ממש. בשבועות עצמה, דבר ראשון היה גילוי של הקב"ה. דבר שני, יש גילוי של תורה. זה ברור כיון שקוב"ה ואורייתא חד, זה לא שני גילויים נפרדים של גילוי תורה לעצמו וגילוי של וירד ה' על הרי סיני לעצמו. הגילוי היה שהקב"ה דיבר תורה. היה גילוי של הקב"ה, והיה גילוי של התורה, והגילוי היה שהקב"ה דיבר התורה. היה שלשה גילויים שהם אחד. בשאר כל המדרגות כולם יש את הצד ההפוך הגמור, "תופסי התורה לא ידעוני", בצד התחתון, רואים תורה ולא רואים הקב"ה וצריך לאחדם, אדם פותח ספר ורואה שם הרבה חכמה אבל לא רואה בגילוי שמה את הקב"ה. אמנם במעמד הר סיני היה הגילוי של "לפרוש ממנו איני יכול", הגילוי השלם.

שאלה: זה הפירוש של השגת התורה, שהם חשו שהקב"ה נתן להם התורה?
תשובה: זה חלק מקבלת התורה. עצם כך שהם קיבלו, ואנו עוסקים השתא מה הם קיבלו. הקבלה הפשוטה היה כמו שאמרו בגמ' כפה עליהם הר כגיגית, השלב הבא שהיה נותן התורה. לא רק קבלת לעצמה, אלא קבלה של קוב"ה ואורייתא בבת אחת. זה מה שהם קיבלו במדרגת הר סיני, כהגדרה כוללת.