שאלה:
שאלה: מה יעשה אדם שלמד בכולל להרבה שנים והוא עמל בה כפי כוחו ואף יותר מכך, אבל בנוגע לידיעת הלכה, הוא מרגיש שהוא עם הארץ בהלכה, מה יעשה?
תשובה:
יש לזה כמה סיבות למה האדם נמצא במקום בזה ולפי"ז מה הפתרון. מה הסיבה שהאדם לא עוסק בהלכה, הרי היא תורה אחת, אז מדוע הוא לא עוסק בהלכה?
יש בנ"א שהקושי שלהם הוא, שהם לא מחוברים ל"למעשה". זה לא בעיא שמתחיל בכך שהאדם לא מחובר להלכה, אלא שהוא לא אדם מעשית, וממילא המעשה לא תופסת אצלו בנפש נקודה חזקה, ולכן יש אצלו איזשהו רפיון, שאינו ראוי כמובן, שאינו יודע ההלכה. לפי"ז, מצד כך, העבודה שלו היא לבנות קומת המעשה שבנפש ולפי"ז לבנות את ההלכה. או להתחיל מכח המעשה לידיעת ההלכה, או להתחיל מידיעת הלכה ואח"כ לבנות את כח המעשה. אבל צריך לבנות קומת הנפש, לבנות את כח המעשה.
ויש כאלו שיש להם קושי בלימוד ההלכה מחמת שכל אדם שרוצה להעמיד דברים ברור, אם הוא לא ת"ח מופלג באופן רחב, יש לו קושי עצום עם לימוד ההלכה, כי ההלכה הוא פסקי פסקי שהוא לא הצליח להבין את טעמיהם, ויותר על כן כל הלכה מורכב, מלבד מהפשטות של ההלכה יש יותר פרטים, ויש חלק בההלכות שיש בהם פרטים עד פרטי פרטים, ומי שרגיל בעומק עיונה של התורה הוא לא יכול ליכנס עכשיו לכל פרט של ההלכה, והזמן לא יספיק.
אז העצה הכללית הוא שצריך להתרגל ללמוד כל היום שתי הלכות, אפילו באופן שאין בו טעם בלימוד זה כמעט, ואפילו אם לא יודע הדברים בבירור ואפי' אם אינו יודע לקיים ההלכה באופן הברור.
אפילו היום, שיש כ"כ ספרים שנתחברו על המשנה ברורה, בפרט בשנים אחרונות יש עשרות ספרים כאלה - להקיף את כל פסקי ההלכות שנתחדשו רק בשנים האחרונות בכל האופנים שיכול להיות - זה מאד קשה לאדם עיוני. אם הוא אדם שלומד סוגיות בהלכות שבת, זורע וכו' והוא רוצה לדעת את כל האפשריות, אז הוא יכול למצוא טעם בלימוד כזה אפי' בהנקודות המעשיות, אבל עכשיו הוא לא נמצא בעומק עיונו של סוגיות אלה ואי אפשר להקיף אותם, והוא צריך לדעת איך לקיים ההלכה למעשה, קשה לו לחבר לאותו ההלכה שחיבורו לזה הוא מאד חלש.
יותר על כן, יש אלו שבלימודם הם מחוברים מאד להמהלך שלהם, החלק שלהם, הבהירות שלהם, וכשמגיע להלכה, רואים שאין בהירות כלל, וגם מוצא הרבה "יושר ועיגולים", יש הרבה מחלקותים. אז בעצם הוא מגיע לעולם שהוא מלא הרבה ספיקות, והוא צריך להכריע, ולעכל, וכדו'. אז הוא לא נפגש כאן עם סוגיא בבהירות שיש ראשונים, רשב"א וריטב"א וכדו' והאחרונים, ולמצוא איזשהי מהלך בדבריהם. ולמעשה בהרבה חלקים של ההלכה עצמה, יש הרבה מחלוקותים, שהם לא קטן, עד פרטי פרטים.
נקודה יותר קשה לנפש, למי שעוסק בלומדות, כשמסתכלים בחלק מן הפוסקים, רואים שזה לא בנויה על תפיסה למדנית.
דוג' בהירה, ר' חיים מבריסק היה צריך לשאול את השאלות שלו להמורה הוראה בבריסק, שהיה ר' שמחה זעליג ריגלער. בתחילה כשהיה קושיא בהלכה לר' חיים, הוא היה הלך לר' חיים עוזר לשאול, ור' חיים עזור כתב לו תשובה, אבל לא רוצה לכתוב לו את כל המראה מקומות וכל המשא ומתן בההכרעה, שאם כן היה יכול ר' חיים לפלפל הדברים ולפרוך חלק גדול מהתשובה.
בדור בתראה, הקושי עם הלכה למעשה אצל הרבה לומדים סוגיות בעיון הוא, שרואים שהתפיסה בבעלי הפוסקים היא לא בנויה בהכרח על לומדות, אלא במבט של פסק. מתי לחשוש ומתי לא לחשוש, לפי רוב הפוסקים או כעמודי ההוראה שפוסקים כהבית יוסף, כי הרמב"ם הרא"ש והרי"ף, ועוד ועוד, כללי הפסק הם לא דומים לכללי העיון, ברוב המקרים. מי שלימודו בנויה כצורה של דרך הישיבות, כשהוא מגיע להלכה של פסק, רואה שהיא מאד מאד שונה. יש חידוש בדור אחרון שכמה ראשי ישיבות שלמדו בישיבה גמ' בעיון ביחד עם זה נעשו פוסקים, בלי ליכנס לכל השמות של הצורה זה יותר מדאי, אבל זה מורכב. יש קושי מורכב, למי שרגיל ללמוד גמ', ללמוד הלכה, וגם יש קושי מורכב לקיים.
אז למעשה כל אחד צריך ללמוד בכל יום שני פסקי הלכות. ללמוד הלכה כל הזמן, זה קושי עצום. אבל כל אדם למעשה לא יכול לעבור על הלכות מפורשים, וא"כ העיצה למעשה, ללמוד כל יום שני הלכות. פסוקות.
מצד שני, בימי בחרותו בישיבה, היה רגיל ללמוד סוגיות בגמ' אע"פ שאין לזה קשר להלכה, הוא למד בבא בתרא או יבמות, ועכשיו הוא לומד שולחן ערוך חושן משפט, זה הרבה מורכב. אבל אפי' אם היה למד בישיבה מסכת פסחים או מסכת שבת פרק רבי אליעזר דמילה, גם שם לא למדו שולחן ערוך לזה וכ"ש שהוא לא מגיע להמשנה ברורה על זה, רק למד הראשונים והאחרונים על זה, וכשזה היה צורת הלימוד, האדם רחוק מלימוד ההלכה.
הצורה הנכונה היא, אפי' אם לא עשה זאת בימי בחרותו אבל לפחות שיעשה זאת בימי כולל, שכל סוגיא בגמ' שלומדים בעיון, לפחות הוא צריך ללמוד השולחן ערוך על הגמ' שלמד. החזון איש כידוע צורת לימודו בגמ' בעיון היה שצריכים לפחות להסתכל על השולחן ערוך ונושאי כלים על הגמ'. ברור שהנושאי כלים מביאים הקצוה"ח והט"ז והש"ך במקום שיש צריך להלימוד, אבל זה לא בצורה למדנית.
אם באים לצייר הצורה השלימה, ללמוד הסוגיא בעיון כמו שרגילים, אבל השלב אחריה, לא להמשיך לסוגיא הבאה לפני שראה ההלכה כפשוטו. להתרגל ל"מביא לידי מעשה".
לא כמו מה שהרבה כוללים רגילים ללמוד תחילה הטור והשו"ע והפוסקים וכשיש זמן אז מגיעים להגמ' על זה. זה עולם הפוך. בודאי צריך להתחיל בהסוגיא גמ', וזה עיקר עסקו, עד שהגיע להלכה למעשה. הלכה "למעשה" אין הכוונה שצריך להכריע מה לעשות כשיש מחלוקת ט"ז וש"ך. אלא שבכל לימוד גמ' צריך גם כן לפחות לראות שורשי הפוסקים עליו. ולא שזה יהיה עיקר עסק לימודו. ולאט לאט כשאדם לומד בצורה כזה, הוא יראה את הלומדות הגנוז בפוסקים. זה לא אותו לומדות של גמ', זה סוג אחרת של לומדות, המ"ב והגר"א מביא עשרות סוגי פוסקים, וזה מבנה של כמה סוגי לימודים, זה לא בנוי על אותו מהלך.
אבל לפחות להתרגל שלאחר שלמד הסוגיא בעיון, הוא רואה את ה"למעשה" על הגמ' שלמד, ולאט לאט מקרב לעצמו יותר ויותר לעולם של ההלכה. לא יתכן שאברך בגיל מבוגר לומד רק ראשונים והאחרונים של הלומדות של סוגיא ובזה נגמר כל לימודו. זה צורת נפש לא מבורר.
שאלה: וכשאדם מתחיל ללמוד שני הלכות בכל היום, מאיפה להתחיל, מהלכות שבת, או משאר חלקי אורח חיים?
תשובה: התשובה העמוקה צריכה להיות, להתחיל מהלכות שבת שהם חמורות ביותר מחמת שהוא איסורי דאורייתא, ואז לעבור ללמוד על איסורי דרבנן וכו' וכו', אבל באופן כזה לפעמים קשה לו ללמוד. יש כאלו שהם מסודרים יותר בנפשם והם יכולים להתחיל מהתחלה עד הסוף, ויש כאלו שהם פחות מסודרים בנפשם. ויש מרבותינו שנטו לומר שיש להתחיל מהלכות שבת שהם חמורות ביותר ועל האדם לדעת אותם תחילה. אבל צריך לדעת שאי אפשר להעמיד סדר ברור אחד לכל. כשאדם מתחיל ללמוד הל' שבת הוא למד השולחן ערוך והוא רואה הרבה הלכות שאינם מעשיות בכלל, לדוג' מלאכה הנעשית ע"י עכו"ם מצוי יותר בחוץ לארץ אבל בארץ ישראל זה אינו כ"כ מצוי וכו'. חלק מהקושי בההלכות שבשולחן ערוך שזה לא מסודר לפי ההלכות המצויות ביותר אלא נכתבו על פי סדר השולחן ערוך. קשה להגדיר, ההגדרה צריכה להיות שונה לחלוטין.
יש בנ"א שהקושי שלהם הוא, שהם לא מחוברים ל"למעשה". זה לא בעיא שמתחיל בכך שהאדם לא מחובר להלכה, אלא שהוא לא אדם מעשית, וממילא המעשה לא תופסת אצלו בנפש נקודה חזקה, ולכן יש אצלו איזשהו רפיון, שאינו ראוי כמובן, שאינו יודע ההלכה. לפי"ז, מצד כך, העבודה שלו היא לבנות קומת המעשה שבנפש ולפי"ז לבנות את ההלכה. או להתחיל מכח המעשה לידיעת ההלכה, או להתחיל מידיעת הלכה ואח"כ לבנות את כח המעשה. אבל צריך לבנות קומת הנפש, לבנות את כח המעשה.
ויש כאלו שיש להם קושי בלימוד ההלכה מחמת שכל אדם שרוצה להעמיד דברים ברור, אם הוא לא ת"ח מופלג באופן רחב, יש לו קושי עצום עם לימוד ההלכה, כי ההלכה הוא פסקי פסקי שהוא לא הצליח להבין את טעמיהם, ויותר על כן כל הלכה מורכב, מלבד מהפשטות של ההלכה יש יותר פרטים, ויש חלק בההלכות שיש בהם פרטים עד פרטי פרטים, ומי שרגיל בעומק עיונה של התורה הוא לא יכול ליכנס עכשיו לכל פרט של ההלכה, והזמן לא יספיק.
אז העצה הכללית הוא שצריך להתרגל ללמוד כל היום שתי הלכות, אפילו באופן שאין בו טעם בלימוד זה כמעט, ואפילו אם לא יודע הדברים בבירור ואפי' אם אינו יודע לקיים ההלכה באופן הברור.
אפילו היום, שיש כ"כ ספרים שנתחברו על המשנה ברורה, בפרט בשנים אחרונות יש עשרות ספרים כאלה - להקיף את כל פסקי ההלכות שנתחדשו רק בשנים האחרונות בכל האופנים שיכול להיות - זה מאד קשה לאדם עיוני. אם הוא אדם שלומד סוגיות בהלכות שבת, זורע וכו' והוא רוצה לדעת את כל האפשריות, אז הוא יכול למצוא טעם בלימוד כזה אפי' בהנקודות המעשיות, אבל עכשיו הוא לא נמצא בעומק עיונו של סוגיות אלה ואי אפשר להקיף אותם, והוא צריך לדעת איך לקיים ההלכה למעשה, קשה לו לחבר לאותו ההלכה שחיבורו לזה הוא מאד חלש.
יותר על כן, יש אלו שבלימודם הם מחוברים מאד להמהלך שלהם, החלק שלהם, הבהירות שלהם, וכשמגיע להלכה, רואים שאין בהירות כלל, וגם מוצא הרבה "יושר ועיגולים", יש הרבה מחלקותים. אז בעצם הוא מגיע לעולם שהוא מלא הרבה ספיקות, והוא צריך להכריע, ולעכל, וכדו'. אז הוא לא נפגש כאן עם סוגיא בבהירות שיש ראשונים, רשב"א וריטב"א וכדו' והאחרונים, ולמצוא איזשהי מהלך בדבריהם. ולמעשה בהרבה חלקים של ההלכה עצמה, יש הרבה מחלוקותים, שהם לא קטן, עד פרטי פרטים.
נקודה יותר קשה לנפש, למי שעוסק בלומדות, כשמסתכלים בחלק מן הפוסקים, רואים שזה לא בנויה על תפיסה למדנית.
דוג' בהירה, ר' חיים מבריסק היה צריך לשאול את השאלות שלו להמורה הוראה בבריסק, שהיה ר' שמחה זעליג ריגלער. בתחילה כשהיה קושיא בהלכה לר' חיים, הוא היה הלך לר' חיים עוזר לשאול, ור' חיים עזור כתב לו תשובה, אבל לא רוצה לכתוב לו את כל המראה מקומות וכל המשא ומתן בההכרעה, שאם כן היה יכול ר' חיים לפלפל הדברים ולפרוך חלק גדול מהתשובה.
בדור בתראה, הקושי עם הלכה למעשה אצל הרבה לומדים סוגיות בעיון הוא, שרואים שהתפיסה בבעלי הפוסקים היא לא בנויה בהכרח על לומדות, אלא במבט של פסק. מתי לחשוש ומתי לא לחשוש, לפי רוב הפוסקים או כעמודי ההוראה שפוסקים כהבית יוסף, כי הרמב"ם הרא"ש והרי"ף, ועוד ועוד, כללי הפסק הם לא דומים לכללי העיון, ברוב המקרים. מי שלימודו בנויה כצורה של דרך הישיבות, כשהוא מגיע להלכה של פסק, רואה שהיא מאד מאד שונה. יש חידוש בדור אחרון שכמה ראשי ישיבות שלמדו בישיבה גמ' בעיון ביחד עם זה נעשו פוסקים, בלי ליכנס לכל השמות של הצורה זה יותר מדאי, אבל זה מורכב. יש קושי מורכב, למי שרגיל ללמוד גמ', ללמוד הלכה, וגם יש קושי מורכב לקיים.
אז למעשה כל אחד צריך ללמוד בכל יום שני פסקי הלכות. ללמוד הלכה כל הזמן, זה קושי עצום. אבל כל אדם למעשה לא יכול לעבור על הלכות מפורשים, וא"כ העיצה למעשה, ללמוד כל יום שני הלכות. פסוקות.
מצד שני, בימי בחרותו בישיבה, היה רגיל ללמוד סוגיות בגמ' אע"פ שאין לזה קשר להלכה, הוא למד בבא בתרא או יבמות, ועכשיו הוא לומד שולחן ערוך חושן משפט, זה הרבה מורכב. אבל אפי' אם היה למד בישיבה מסכת פסחים או מסכת שבת פרק רבי אליעזר דמילה, גם שם לא למדו שולחן ערוך לזה וכ"ש שהוא לא מגיע להמשנה ברורה על זה, רק למד הראשונים והאחרונים על זה, וכשזה היה צורת הלימוד, האדם רחוק מלימוד ההלכה.
הצורה הנכונה היא, אפי' אם לא עשה זאת בימי בחרותו אבל לפחות שיעשה זאת בימי כולל, שכל סוגיא בגמ' שלומדים בעיון, לפחות הוא צריך ללמוד השולחן ערוך על הגמ' שלמד. החזון איש כידוע צורת לימודו בגמ' בעיון היה שצריכים לפחות להסתכל על השולחן ערוך ונושאי כלים על הגמ'. ברור שהנושאי כלים מביאים הקצוה"ח והט"ז והש"ך במקום שיש צריך להלימוד, אבל זה לא בצורה למדנית.
אם באים לצייר הצורה השלימה, ללמוד הסוגיא בעיון כמו שרגילים, אבל השלב אחריה, לא להמשיך לסוגיא הבאה לפני שראה ההלכה כפשוטו. להתרגל ל"מביא לידי מעשה".
לא כמו מה שהרבה כוללים רגילים ללמוד תחילה הטור והשו"ע והפוסקים וכשיש זמן אז מגיעים להגמ' על זה. זה עולם הפוך. בודאי צריך להתחיל בהסוגיא גמ', וזה עיקר עסקו, עד שהגיע להלכה למעשה. הלכה "למעשה" אין הכוונה שצריך להכריע מה לעשות כשיש מחלוקת ט"ז וש"ך. אלא שבכל לימוד גמ' צריך גם כן לפחות לראות שורשי הפוסקים עליו. ולא שזה יהיה עיקר עסק לימודו. ולאט לאט כשאדם לומד בצורה כזה, הוא יראה את הלומדות הגנוז בפוסקים. זה לא אותו לומדות של גמ', זה סוג אחרת של לומדות, המ"ב והגר"א מביא עשרות סוגי פוסקים, וזה מבנה של כמה סוגי לימודים, זה לא בנוי על אותו מהלך.
אבל לפחות להתרגל שלאחר שלמד הסוגיא בעיון, הוא רואה את ה"למעשה" על הגמ' שלמד, ולאט לאט מקרב לעצמו יותר ויותר לעולם של ההלכה. לא יתכן שאברך בגיל מבוגר לומד רק ראשונים והאחרונים של הלומדות של סוגיא ובזה נגמר כל לימודו. זה צורת נפש לא מבורר.
שאלה: וכשאדם מתחיל ללמוד שני הלכות בכל היום, מאיפה להתחיל, מהלכות שבת, או משאר חלקי אורח חיים?
תשובה: התשובה העמוקה צריכה להיות, להתחיל מהלכות שבת שהם חמורות ביותר מחמת שהוא איסורי דאורייתא, ואז לעבור ללמוד על איסורי דרבנן וכו' וכו', אבל באופן כזה לפעמים קשה לו ללמוד. יש כאלו שהם מסודרים יותר בנפשם והם יכולים להתחיל מהתחלה עד הסוף, ויש כאלו שהם פחות מסודרים בנפשם. ויש מרבותינו שנטו לומר שיש להתחיל מהלכות שבת שהם חמורות ביותר ועל האדם לדעת אותם תחילה. אבל צריך לדעת שאי אפשר להעמיד סדר ברור אחד לכל. כשאדם מתחיל ללמוד הל' שבת הוא למד השולחן ערוך והוא רואה הרבה הלכות שאינם מעשיות בכלל, לדוג' מלאכה הנעשית ע"י עכו"ם מצוי יותר בחוץ לארץ אבל בארץ ישראל זה אינו כ"כ מצוי וכו'. חלק מהקושי בההלכות שבשולחן ערוך שזה לא מסודר לפי ההלכות המצויות ביותר אלא נכתבו על פי סדר השולחן ערוך. קשה להגדיר, ההגדרה צריכה להיות שונה לחלוטין.
קטגוריות
