שאלה:
שאלה: במחלוקת בין ראשונים למה מצינו לפעמים שראשון אחד מדבר חריף על ראשון אחר, הא כל אחד מהם לומדים לפי שורש נשמתו, וא"כ על הראשון שחולק בחריפות על השני, לכאורה הוא צריך לדעת שהאחר אומר דעתו כפי שורש נשמתו.
תשובה:
הכח הפנימי של הנפש נקרא בלשון רבותינו ה"איתן" בנפש, מלשון נחל איתן, שהוא תוקף, חוזק. התוקף והחוזק הזה יוצר הקבלה לדבר המהתפך ממנו. משה עיקר מידתו אמת, אהרן עיקר מידתו היה שלום אוהב שלום ורודף שלום. האמת הפנימית תובעת שאין אפשרות אחרת, והאמת לאמיתה יכול לקבל שני צדדים הפוכים. האמת אומרת שהצד הזה נכון והצד השני לא נכון, אלו ששורשם ב"אמת" מדברים חריף על שיטה ההפוך ממנו. אבל אלו ששורשם ב"אמת לאמיתה" כולל גם את הצד ההפוך.
שאלה: מה היה המחלוקת בין בעש"ט לחסידות?
תשובה: מי אמר שיש מחלוקת? יש מחלוקת אם היה מחלקות. בכתבי חב"ד וכו' נשתברו הרבה קולמוסין על זה, קונטרסים שלימים אם היה מחלוקת בכלל, ואם יש מחלוקת אז היה מה המחלוקת.
שאלה: השואל שואל לפי השיטות שהיה מחלוקת.
תשובה: "נעשו שלום ביניהם". להניח שהיה מחלוקת, אז מה השאלה.
שאלה: מה שדיברו הנפש החיים נגד החסידים...מה בא לאפוקי?
תשובה: כשהיה בא לאפוקי בפועל, בודאי היה בא לאפוקי. יש שיטות בחסידות בנוגע לדביקות בה' בשיעור רחב, אם יכול לבוא על חשבון תלמוד תורה, ובזה בודאי היה בא לאפוקי.
השאלה אם היה בא לאפוקי ביסודי הדת. זה השאלה. בהנהגה למעשה היה בודאי בא לאפוקי, זה שחור על גבי לבן. השאלה אם היה מחלוקת בין הגר"א להבעש"ט בעצם, שהבעש"ט סבר דבר אחד והגר"א סבר אחרת, למי שהבינו את הדברים. ויש שרצו לומר צד רחוק, שהנפש החיים הוא שיטה ממוצעת בין הבעש"ט להגר"א, אבל קשה מאד לומר זאת שהנפש החיים חולק על רבו.
השאלה הוא, למה ליכנס לכל זה? צריך לחפש חלקי תורה פנימיים, והכל נגמר ונסתיים השאלות האלה. צריך זהירות גדולה, מדברים על גדולי הדורות, ויזהר מגחלתן. מי שבאמת לומד סוגיות אלו ורוצה לברר הסוגיא, אז זה נידון. אבל לא עוסקים כאן כלל וכלל בעומק סוגיות אלו.
שאלה: רואים בהספרים שהיה מחלוקת.
תשובה: רבותינו אמרו כיון שראו לבסוף שנתאחדו הדרכים, זאת אומרת שנעשה שלום בפמליא של מעלה ומכאן ואילך אין מחלוקת ביניהם מצד המחלוקת כפשוטו, רק שיתכן שיש כמה דרכים. לא באנו לדון על כמה וכמה דורות. כמובן שיש אלו שאומרים שמסורה היא בידינו שהיה מחלוקת, ולא תופסים את זה. אבל אנו לא עוסקים בזה. ויש אלו שסברו, כמו החפץ חיים אמר שפעם היה מחלוקת אבל היום זהו מחלוקת עם אחרים. מי שרואה כתבי חב"ד רואה שכסדר היו מלחמות באידישקייט. אבל עוד פעם, למה ליכנס לכל זה? התשובה האמיתית לזה, שצריך לגמור את כל השאלות הללו, ולא ליכנס לבלבולים. השאלות אלו שאלות שהיו חלק מהגלות. זה התשובה.
שאלה: איפה המקום ללמוד סוגיות אלה?
תשובה: מה הכוונה איפה מקום, אם מותר לחשוב על זה בבית המרחץ?
שאלה: במוסר, יש לזה מקום.
תשובה: זה חלק מתורה! השאלות צריכים להיות, כל נקודה איפה היא משלימה אחד את השנית. התפיסה הזה שמתייחסים לכל נקודה כמחלוקת – אם כל חכמי הדורות כולם היו ממשיכים את המחלוקת כולה, בסדר, אז צריכים לבטל דעתנו לדעתם, אבל אם רואים שגדולי הדורות הלכו עם השיטות ביחד, אז הכמיהה לחזור לאותו מחלוקת זה בא משורש הקלקול בנפש, לא ממקום המתוקן שבנפש שמבקש את השלום. אלא מאי, חכמי הדורות פוסלים משהו, זאת אומרת שהיה כאן נקודה מקולקלת. אבל כשרואים שגדולי חכמי הדורות אחריהם השלימו עם הכל, אז העבודה היא להשלים עם הכל, במילים הכי ברורות.
שאלה: מה המבט שלנו על מה שיש הרבה מחלוקת -
תשובה: אני לא חושב שזה המקום שנכון להתעסק ולהתרחב. תצא ממקום המחלוקת, ולבקש את עולם השלום, ולגמור את השאלות. היה מחלוקת בכלל אם היה מחלוקת.
אני לא רוצה לענות עוד על זה, עברתם על כל הגבולות. לא שזה [רק] לא נכון ממבט פנימי. אני חושב שששאלות אלו באים ממקום המחלוקת שבנפש, לא ממקום של ביקוש אמת. אם האדם היה מבקש אמת ומבקש שלום, והוא רואה שחכמי הדורות השלימו עם זה, אומר די, כלומר די בשבילו.
אף אחד לא אומר שלמעשה צריך לנהוג למעשה עכשיו כצד השני. השאלה הוא אם ממשיכים המחלוקת או שנעשה שלום. יש דרכים נוספות בעבודת ה'. אין כאן נקודה שצריך לעשות בדיוק כהצד שני. אם רואים שחכמי הדורות השלימו עם הכל, ביאור הדבר, שאור תורתם מתאחד, ועדיין כל אחד הלך לפי מנהג אבותיו, והוא לא מחויב לשנות. מי שרוצה לכלול את כל התורה, צריך ללמוד את כל השיטות כולם ביחד.
אני חושב ששאלות אלו הם הרבה מעבר ממדרגת השואלים. אדם שיש לו את כל התפיסה הפנימית ורוצה לדעת, אז השאלה שלו הוא בגדר גדול התלמוד שמביא לידי מעשה. אם לא, מה הנפקא מינא מכל השאלות, לאיפה הם יולידו? אתה איש אשכולות שיכול לכלול כל השיטות על חסידות? זה גבוהה גבוהה. השאלות האלה כואבים לי, שאצלי התפיסה של השלום הוא הבסיס של כל מה שיכול להיות, אני לא אומרת שצריך להשיג את הכל, אבל, צריך לצאת מחיצוניות. לתפוס שיש עולם הרבה יותר פנימי, יש הרבה דרכים בעבודה, כל דרך בכנסת ישראל שהסכימה איליה חלק מחכמי הדורות, מכבדים אותה עד כלות הכבוד. החכמה בפועל, כל אחד לפי חלקו, ואנשי השלימות כוללים את הכל. ההסתכלות היא מאד מאד מצומצת, שיש את זה ויש את זה ויש את זה. לא באנו לשנות מי שיש לו מנהג אבותיו בידיו, באנו לכבד את כולם. חוץ מאלו שיש להם ויכוחים להדיא על יסודי הדת, וחכמי הדורות חלקו עליהם – שם האדם נמצא בחוץ, ולא זה החסידות.
שאלה: מה היה המחלוקת בין בעש"ט לחסידות?
תשובה: מי אמר שיש מחלוקת? יש מחלוקת אם היה מחלקות. בכתבי חב"ד וכו' נשתברו הרבה קולמוסין על זה, קונטרסים שלימים אם היה מחלוקת בכלל, ואם יש מחלוקת אז היה מה המחלוקת.
שאלה: השואל שואל לפי השיטות שהיה מחלוקת.
תשובה: "נעשו שלום ביניהם". להניח שהיה מחלוקת, אז מה השאלה.
שאלה: מה שדיברו הנפש החיים נגד החסידים...מה בא לאפוקי?
תשובה: כשהיה בא לאפוקי בפועל, בודאי היה בא לאפוקי. יש שיטות בחסידות בנוגע לדביקות בה' בשיעור רחב, אם יכול לבוא על חשבון תלמוד תורה, ובזה בודאי היה בא לאפוקי.
השאלה אם היה בא לאפוקי ביסודי הדת. זה השאלה. בהנהגה למעשה היה בודאי בא לאפוקי, זה שחור על גבי לבן. השאלה אם היה מחלוקת בין הגר"א להבעש"ט בעצם, שהבעש"ט סבר דבר אחד והגר"א סבר אחרת, למי שהבינו את הדברים. ויש שרצו לומר צד רחוק, שהנפש החיים הוא שיטה ממוצעת בין הבעש"ט להגר"א, אבל קשה מאד לומר זאת שהנפש החיים חולק על רבו.
השאלה הוא, למה ליכנס לכל זה? צריך לחפש חלקי תורה פנימיים, והכל נגמר ונסתיים השאלות האלה. צריך זהירות גדולה, מדברים על גדולי הדורות, ויזהר מגחלתן. מי שבאמת לומד סוגיות אלו ורוצה לברר הסוגיא, אז זה נידון. אבל לא עוסקים כאן כלל וכלל בעומק סוגיות אלו.
שאלה: רואים בהספרים שהיה מחלוקת.
תשובה: רבותינו אמרו כיון שראו לבסוף שנתאחדו הדרכים, זאת אומרת שנעשה שלום בפמליא של מעלה ומכאן ואילך אין מחלוקת ביניהם מצד המחלוקת כפשוטו, רק שיתכן שיש כמה דרכים. לא באנו לדון על כמה וכמה דורות. כמובן שיש אלו שאומרים שמסורה היא בידינו שהיה מחלוקת, ולא תופסים את זה. אבל אנו לא עוסקים בזה. ויש אלו שסברו, כמו החפץ חיים אמר שפעם היה מחלוקת אבל היום זהו מחלוקת עם אחרים. מי שרואה כתבי חב"ד רואה שכסדר היו מלחמות באידישקייט. אבל עוד פעם, למה ליכנס לכל זה? התשובה האמיתית לזה, שצריך לגמור את כל השאלות הללו, ולא ליכנס לבלבולים. השאלות אלו שאלות שהיו חלק מהגלות. זה התשובה.
שאלה: איפה המקום ללמוד סוגיות אלה?
תשובה: מה הכוונה איפה מקום, אם מותר לחשוב על זה בבית המרחץ?
שאלה: במוסר, יש לזה מקום.
תשובה: זה חלק מתורה! השאלות צריכים להיות, כל נקודה איפה היא משלימה אחד את השנית. התפיסה הזה שמתייחסים לכל נקודה כמחלוקת – אם כל חכמי הדורות כולם היו ממשיכים את המחלוקת כולה, בסדר, אז צריכים לבטל דעתנו לדעתם, אבל אם רואים שגדולי הדורות הלכו עם השיטות ביחד, אז הכמיהה לחזור לאותו מחלוקת זה בא משורש הקלקול בנפש, לא ממקום המתוקן שבנפש שמבקש את השלום. אלא מאי, חכמי הדורות פוסלים משהו, זאת אומרת שהיה כאן נקודה מקולקלת. אבל כשרואים שגדולי חכמי הדורות אחריהם השלימו עם הכל, אז העבודה היא להשלים עם הכל, במילים הכי ברורות.
שאלה: מה המבט שלנו על מה שיש הרבה מחלוקת -
תשובה: אני לא חושב שזה המקום שנכון להתעסק ולהתרחב. תצא ממקום המחלוקת, ולבקש את עולם השלום, ולגמור את השאלות. היה מחלוקת בכלל אם היה מחלוקת.
אני לא רוצה לענות עוד על זה, עברתם על כל הגבולות. לא שזה [רק] לא נכון ממבט פנימי. אני חושב שששאלות אלו באים ממקום המחלוקת שבנפש, לא ממקום של ביקוש אמת. אם האדם היה מבקש אמת ומבקש שלום, והוא רואה שחכמי הדורות השלימו עם זה, אומר די, כלומר די בשבילו.
אף אחד לא אומר שלמעשה צריך לנהוג למעשה עכשיו כצד השני. השאלה הוא אם ממשיכים המחלוקת או שנעשה שלום. יש דרכים נוספות בעבודת ה'. אין כאן נקודה שצריך לעשות בדיוק כהצד שני. אם רואים שחכמי הדורות השלימו עם הכל, ביאור הדבר, שאור תורתם מתאחד, ועדיין כל אחד הלך לפי מנהג אבותיו, והוא לא מחויב לשנות. מי שרוצה לכלול את כל התורה, צריך ללמוד את כל השיטות כולם ביחד.
אני חושב ששאלות אלו הם הרבה מעבר ממדרגת השואלים. אדם שיש לו את כל התפיסה הפנימית ורוצה לדעת, אז השאלה שלו הוא בגדר גדול התלמוד שמביא לידי מעשה. אם לא, מה הנפקא מינא מכל השאלות, לאיפה הם יולידו? אתה איש אשכולות שיכול לכלול כל השיטות על חסידות? זה גבוהה גבוהה. השאלות האלה כואבים לי, שאצלי התפיסה של השלום הוא הבסיס של כל מה שיכול להיות, אני לא אומרת שצריך להשיג את הכל, אבל, צריך לצאת מחיצוניות. לתפוס שיש עולם הרבה יותר פנימי, יש הרבה דרכים בעבודה, כל דרך בכנסת ישראל שהסכימה איליה חלק מחכמי הדורות, מכבדים אותה עד כלות הכבוד. החכמה בפועל, כל אחד לפי חלקו, ואנשי השלימות כוללים את הכל. ההסתכלות היא מאד מאד מצומצת, שיש את זה ויש את זה ויש את זה. לא באנו לשנות מי שיש לו מנהג אבותיו בידיו, באנו לכבד את כולם. חוץ מאלו שיש להם ויכוחים להדיא על יסודי הדת, וחכמי הדורות חלקו עליהם – שם האדם נמצא בחוץ, ולא זה החסידות.
קטגוריות
