שאלה:
יש נקודה בנפש שחזקה יכול להיות שגם אמיתית ויוצרת נקודת הטעיה, ז"א יש תפיסה שכן צריכים לקחת מהימים טובים, מהימים נוראים כן לקחת איזה משהו ולחיות אותו כל הזמן, או שקובעים משהו עמוק ופנימי, הוא ששומעים משהו עמוק ופנימי, יש תפיסה שאני לא שומע את זה או קורא את זה כדי להישאר על עומדי, אני כן אמור לחיות עם זה, ואז כן מנסים להתחבר לאור הזה כל השנה כל הזמן ולחיות שם, כי אנו רוצים להיות הרבה יותר טובים, לא להישאר איפה שאנו נמצאים.
תשובה:
אז נחדד, מה שאתם אומרים עכשיו, אם האדם ישתמש באותו דבר שכל השנה כולה אז הכח הזה יתן לו רוממות במקום שבו הוא נמצא זה טוב. אבל אם זה גורם לידי כך שהוא מנסה להתחבר לאותו מקום והוא לא שייך לשם, אז זה יזיק לו. אם כל פעם זה רק גורם לו שהוא תמיד זוכר את הנקודה העליונה, ואז מהמקום שבו הוא נמצא הוא מנסה להיות יותר טוב, אבל מהמקום שבו הוא נמצא, אז מצויין, זה כח של התעוררות ורוממות שנותנת לו. אבל אם הוא מנסה להיכנס לאותו מקום, אז הוא לא שייך לשם.
שאלה: שאדם מגיע להארה מחודשת, מה היחס שלו להארה שקביעא וקיימא.
תשובה: יש מה שכללות מדרגת הרוחניות מזככת את האדם, ויש מה שהוא תמיד יחזור במחשבתו לאותה רוממות בכדי שהוא לא ישקע במקום התחתון ותמיד יהיה לו את הכח העליון שמניע אותו להגיע לשם, אבל זה ישאר לו משם התפיסה שהוא יכול במחשבתו לעורר את אותה רוממות בהכרה שזה מעבר למדרגתו, בשביל שאיפה להגיע לשם, אבל בהכרה שהיא מעבר למדרגתו, את זה הוא יכול ללוות לאורך כל השנה כולה.
שאלה: שהוא נמצא ברוממות לא צריך לחשוב על ההארה קביעא וקיימא, צריך לשכוח ממנה?
תשובה: נחדד, זה נקודה שניה בתוך מה ששאלתם, שהוא נמצא באותו זמן, אז צריך להבין, כחלק מהזמן הוא בודאי צריך לזכור איפה המקום הקבוע שלו בכדי שהוא לא יתבלבל. לרגעים מסויימים הוא יכול לשכוח מהכל ולהיות שקוע באותה נקודה, אבל לרגעים מסוימים, כי אם כל זמן הרוממות הוא ישקיע באותה נקודה, יהיה מאד מאד מאד קשה לחזור לנקודה התחתונה. מאידך אם הוא יזכור כל הזמן את הנקודה התחתונה אז קשה לו נקודת הרוממות העליונה, אז כמובן שצריך כאן איזשהו סוג נקודה של שיעור, ברור לו שהנקודה שלו היא למטה, זה כמו תודעה כללית שברור לו שהנקודה היא למטה, ועכשיו כרגע הוא נמצא במקום אחר, אבל התודעה הכללית שלא זה מקומי חייבת באיזשהי מידה לעטוף את האדם.
...לא נקטנו את הדוגמא של שבת מהסיבה הפשוטה, כי אצל רוב בני אדם כיוון ששבת מגיע אחת לשבוע אז הוא לא פועל אצלם באתגליא הרבה בנפש, הימים טובים, הימים נוראים שמגיעים לפרקים, מתחדשים לשהחיינו, שיש לזה ברכה שבא לפרקים, אז יש כח בנפש שיותר יונק מאותו דבר בהתגלות אצל רוב בני אדם. ככל שהאדם מזוכך יותר, או שנמצא בחוג מסוים או קהילה מסוימת ששב"ק בהתגלות שלה תופסת מקום רחב כנקודה רוחנית, אז בודאי שהסוגיא הזו קיימת גם במידה מסוימת כלפי שב"ק, אין צל של ספק. בעומק זה היינו הך, באתגליא אצל רוב האנשים יש שינוי, אבל אין הבדל אמת ביניהם.
שאלה: ברוממות קבועה אפשר להתכונן, אבל רוממות חיצונית פתאום שנכנס, עצם זה...
תשובה: אז נחדד את מה שאתם שואלים, יש שתי גישות כלליים איך נכנסים לימים טובים וכדומה. (א) האם הכוונה שהאדם מכין את עצמו לנקודה מסוימת שאותה הוא רוצה לקנות, (ב) או שהוא מכין את עצמו לאור רוחני שהקב"ה ישפיע מה שהוא ישפיע. אם הוא הולך במהלך הראשון, אז ברור לו לאיפה הוא רוצה להיכנס, אז ברור לו סדר ההדרגות, אפילו אם לא עד סופם, אבל ברור לו גבולות מסוימים לאיזה מהלך הוא נכנס. אבל אם הוא הולך במהלך השני שהנפש שלו פתוחה שהוא מכין את עצמו ה' יתן כרצונו הטוב, אז הוא צריך תודעה כללית שכל מה שניתן כאן עכשיו זה לזמן. אדם שכר מקום ליום, ברור לו שאחרי יום הוא צריך לעזוב, הוא שכר את זה דרך הטלפון הוא לא יודע מה שיש שם, אבל ברור לו שאחרי יום הוא יוצא משם. אז הוא יודע שמגיעים ימים טובים בעז"ה אם יזכה הקב"ה יפתח לו איזה שהוא משהו בהרגשת הלב, בהלכות דעות, כל אחד ואחד לפי עניינו מה שיפתח לו, אבל, ברור לו שכל זה אינו אלא מתנה לזמן, מה שלא יהיה, אז הגבולות שלהם זה רק ההכרה של זמן, לא ברור לו מה המהות של הגבולות, אבל ברור לו הגבלת הזמן שבדבר.
שאלה: הרב הזכיר שזמן הרוממות פועל זיכוך בנפש, אז לכאורה שיחזור למדרגה לא יחזור באותה מדרגה, הוא יותר מזוכך.
תשובה: כן, אבל רמת זיכוך על דרך כלל היא מאד מאד מאד קטנה שהיא לא יוצרת שינוי בהתגלות כ"כ משמעותי שנסתכל על הדבר ונאמר אינו אותו אדם כלל אלא בעל תשובה גמור, הוא יוצר זיכוך נעלם מכח אור פנימי שמזכך תוך הכלים הוא מזכך אותו לאט לאט לאט, כמעט לא ניכר, זה אבן שחקו אבנים של ר"ע. ודאי שיש שינוי, האם הוא ניכר לפני החג ללאחרי החג, כמעט לא, עוד מועד, עוד מצוה, עוד תורה, עוד כל נקודה רוחנית, מזככת את האדם בסה"כ, אבל זה לא משמעותי שזה יהיה ניכר בנפש כמעט.
שאלה: מה עם נקודות חיצוניות שפתאום קרו לו, איך ההכנה.
תשובה: נקודות חיצוניות שמגיעות לאדם, אז אדם שאין לו שני סדרים בקומת הנפש שדיברנו, אז ברגע שהוא מגיע לנקודה מרוממת אין לו כלי להכיל אותה כי היא פתאום נפלה, אבל אדם שיש לו שני סדרים בנפש, זה כל מה שניסנו להאריך להסביר בארוכה, שיש לו שני סדרים, יש לו סדר אחד קביעא וקיימא ויש לו עוד סדר למקומות מרוממים בנפש, אז בתוך הסדר של מקומות מרוממים בנפש, יש לו גם סדרים קבועים בנקודות שהוא יודע להיכן הוא נופל, אבל עדיין יש לו מקום בנפש יותר גבוהה, אז שמגיע נקודה חדשה היא לא מתקבלת במקום התחתון שלו, היא מתקבלת במקום העליון שלו, אין לו סדר מוחלט לנקודה שהוא לא ציפה, אבל זה מתקבל אצלו שהוא מכיר שעכשיו הוא נמצא בעולם לעצמו, לזמן, עוד פעם אותו תשובה, הנקודה הזו היא לזמן, ולא ברור לו גבולותיו של אותה נקודה, אבל הוא מראש יודע שיכולים להגיע עתים מסוימים בחיים שמכניסים אותו לעולם מעבר לעולם שלו, והעולם הזה הוא לזמן, כמה זמן ואיך מה צורתו הוא לא יודע אולי, לפעמים כן לפעמים לא לפי הענין, אבל העולם הזה הוא ברור שהוא מוגבל לאותה נקודה. זה נאמר בין לימים טובים ביחס הברור, ובין לנקודות מתחדשות שלא ברור לו מה הנקודה, אותו מהלך.
שאלה: שאדם מגיע להארה מחודשת, מה היחס שלו להארה שקביעא וקיימא.
תשובה: יש מה שכללות מדרגת הרוחניות מזככת את האדם, ויש מה שהוא תמיד יחזור במחשבתו לאותה רוממות בכדי שהוא לא ישקע במקום התחתון ותמיד יהיה לו את הכח העליון שמניע אותו להגיע לשם, אבל זה ישאר לו משם התפיסה שהוא יכול במחשבתו לעורר את אותה רוממות בהכרה שזה מעבר למדרגתו, בשביל שאיפה להגיע לשם, אבל בהכרה שהיא מעבר למדרגתו, את זה הוא יכול ללוות לאורך כל השנה כולה.
שאלה: שהוא נמצא ברוממות לא צריך לחשוב על ההארה קביעא וקיימא, צריך לשכוח ממנה?
תשובה: נחדד, זה נקודה שניה בתוך מה ששאלתם, שהוא נמצא באותו זמן, אז צריך להבין, כחלק מהזמן הוא בודאי צריך לזכור איפה המקום הקבוע שלו בכדי שהוא לא יתבלבל. לרגעים מסויימים הוא יכול לשכוח מהכל ולהיות שקוע באותה נקודה, אבל לרגעים מסוימים, כי אם כל זמן הרוממות הוא ישקיע באותה נקודה, יהיה מאד מאד מאד קשה לחזור לנקודה התחתונה. מאידך אם הוא יזכור כל הזמן את הנקודה התחתונה אז קשה לו נקודת הרוממות העליונה, אז כמובן שצריך כאן איזשהו סוג נקודה של שיעור, ברור לו שהנקודה שלו היא למטה, זה כמו תודעה כללית שברור לו שהנקודה היא למטה, ועכשיו כרגע הוא נמצא במקום אחר, אבל התודעה הכללית שלא זה מקומי חייבת באיזשהי מידה לעטוף את האדם.
...לא נקטנו את הדוגמא של שבת מהסיבה הפשוטה, כי אצל רוב בני אדם כיוון ששבת מגיע אחת לשבוע אז הוא לא פועל אצלם באתגליא הרבה בנפש, הימים טובים, הימים נוראים שמגיעים לפרקים, מתחדשים לשהחיינו, שיש לזה ברכה שבא לפרקים, אז יש כח בנפש שיותר יונק מאותו דבר בהתגלות אצל רוב בני אדם. ככל שהאדם מזוכך יותר, או שנמצא בחוג מסוים או קהילה מסוימת ששב"ק בהתגלות שלה תופסת מקום רחב כנקודה רוחנית, אז בודאי שהסוגיא הזו קיימת גם במידה מסוימת כלפי שב"ק, אין צל של ספק. בעומק זה היינו הך, באתגליא אצל רוב האנשים יש שינוי, אבל אין הבדל אמת ביניהם.
שאלה: ברוממות קבועה אפשר להתכונן, אבל רוממות חיצונית פתאום שנכנס, עצם זה...
תשובה: אז נחדד את מה שאתם שואלים, יש שתי גישות כלליים איך נכנסים לימים טובים וכדומה. (א) האם הכוונה שהאדם מכין את עצמו לנקודה מסוימת שאותה הוא רוצה לקנות, (ב) או שהוא מכין את עצמו לאור רוחני שהקב"ה ישפיע מה שהוא ישפיע. אם הוא הולך במהלך הראשון, אז ברור לו לאיפה הוא רוצה להיכנס, אז ברור לו סדר ההדרגות, אפילו אם לא עד סופם, אבל ברור לו גבולות מסוימים לאיזה מהלך הוא נכנס. אבל אם הוא הולך במהלך השני שהנפש שלו פתוחה שהוא מכין את עצמו ה' יתן כרצונו הטוב, אז הוא צריך תודעה כללית שכל מה שניתן כאן עכשיו זה לזמן. אדם שכר מקום ליום, ברור לו שאחרי יום הוא צריך לעזוב, הוא שכר את זה דרך הטלפון הוא לא יודע מה שיש שם, אבל ברור לו שאחרי יום הוא יוצא משם. אז הוא יודע שמגיעים ימים טובים בעז"ה אם יזכה הקב"ה יפתח לו איזה שהוא משהו בהרגשת הלב, בהלכות דעות, כל אחד ואחד לפי עניינו מה שיפתח לו, אבל, ברור לו שכל זה אינו אלא מתנה לזמן, מה שלא יהיה, אז הגבולות שלהם זה רק ההכרה של זמן, לא ברור לו מה המהות של הגבולות, אבל ברור לו הגבלת הזמן שבדבר.
שאלה: הרב הזכיר שזמן הרוממות פועל זיכוך בנפש, אז לכאורה שיחזור למדרגה לא יחזור באותה מדרגה, הוא יותר מזוכך.
תשובה: כן, אבל רמת זיכוך על דרך כלל היא מאד מאד מאד קטנה שהיא לא יוצרת שינוי בהתגלות כ"כ משמעותי שנסתכל על הדבר ונאמר אינו אותו אדם כלל אלא בעל תשובה גמור, הוא יוצר זיכוך נעלם מכח אור פנימי שמזכך תוך הכלים הוא מזכך אותו לאט לאט לאט, כמעט לא ניכר, זה אבן שחקו אבנים של ר"ע. ודאי שיש שינוי, האם הוא ניכר לפני החג ללאחרי החג, כמעט לא, עוד מועד, עוד מצוה, עוד תורה, עוד כל נקודה רוחנית, מזככת את האדם בסה"כ, אבל זה לא משמעותי שזה יהיה ניכר בנפש כמעט.
שאלה: מה עם נקודות חיצוניות שפתאום קרו לו, איך ההכנה.
תשובה: נקודות חיצוניות שמגיעות לאדם, אז אדם שאין לו שני סדרים בקומת הנפש שדיברנו, אז ברגע שהוא מגיע לנקודה מרוממת אין לו כלי להכיל אותה כי היא פתאום נפלה, אבל אדם שיש לו שני סדרים בנפש, זה כל מה שניסנו להאריך להסביר בארוכה, שיש לו שני סדרים, יש לו סדר אחד קביעא וקיימא ויש לו עוד סדר למקומות מרוממים בנפש, אז בתוך הסדר של מקומות מרוממים בנפש, יש לו גם סדרים קבועים בנקודות שהוא יודע להיכן הוא נופל, אבל עדיין יש לו מקום בנפש יותר גבוהה, אז שמגיע נקודה חדשה היא לא מתקבלת במקום התחתון שלו, היא מתקבלת במקום העליון שלו, אין לו סדר מוחלט לנקודה שהוא לא ציפה, אבל זה מתקבל אצלו שהוא מכיר שעכשיו הוא נמצא בעולם לעצמו, לזמן, עוד פעם אותו תשובה, הנקודה הזו היא לזמן, ולא ברור לו גבולותיו של אותה נקודה, אבל הוא מראש יודע שיכולים להגיע עתים מסוימים בחיים שמכניסים אותו לעולם מעבר לעולם שלו, והעולם הזה הוא לזמן, כמה זמן ואיך מה צורתו הוא לא יודע אולי, לפעמים כן לפעמים לא לפי הענין, אבל העולם הזה הוא ברור שהוא מוגבל לאותה נקודה. זה נאמר בין לימים טובים ביחס הברור, ובין לנקודות מתחדשות שלא ברור לו מה הנקודה, אותו מהלך.
קטגוריות
