שאלה:
הרב אמר שיש מי שטבעו להתענג, ויש מי שאין טבעו, וקשה מאוד למצוא תענוג, ולא רק זה אלא ההתעכבות במקום יוצרת ייסורים, אז איך כן אפשר למצוא תענוג למי שזה אינו טבעו, חוץ מהעצות הקודמות שהרב הביא (שזה לא קשור ליסוד המים).
תשובה:
מי שזה בטבעו, אז הוא נוטה לשם באופן טבעי. אבל גם מי שזה לא בטבעו, הוא יכול להרגיל את עצמו בהדרגה שכל נקודה הוא חייב לנסות למצוא בה עוד טעם, בשעה שנראה לו שהוא גמר כבר את הענין. עוד נקודה אחת למצוא בה טעם. זה לא יתכן שאי אפשר למצוא עוד טעם, זה וודאי שהוא לא יכול להתעכב כאן ימים רבים, אבל להרגיל את נפשו למעשה בפועל שכל נקודה שהוא רוצה לצאת ממנה, להרגיל שבהכרח יש כאן עוד טעם ולבסוף להתעכב בה עד שהוא ימצא עוד נקודה של טעם. ולאט לאט הנפש מתרגלת שבדבר שהיא כבר הרגישה מיצוי אפ"ה היא מתחברת לעוד נקודה של טעם. ואז היא מתרגלת להתעכב וחוזר חלילה, ולאט לאט הוא יכול להגדיל את זה.
שאלה: יש דברים עיקריים ויש משניים כמו שרואים שיש מצוות ברגלים ויש במח וכו', אז איך אדם יראה שמצוה ברגליים כמו הראש.
תשובה: יש את היחס שדיברנו לעיל בכמה פנים, יחס אחד ראשית כל מצד התפיסה השלמה אז כל פרט בעל מום נקרא בין אם חסר לו רגליים בין אם חסר לו דבר אחר. ויתר על כן לוקחים את הדוגמא של רגליים, נניח שהרגליים פחות חשובים, והעקב מקום שאדם דש בעקביו, אז אם נוריד לו את העקב, כל הקומה כולה לא יכולה לעמוד, אז אפילו שהוא המקום השפל ביותר אבל עליו עומד כל הקומה כולה. זה פרט שעל אף היותו פרט אבל במרכיבי הכלל היחס שלו הרבה יותר גדול מהיחס החשוב שלו כשלעצמו.
שאלה: איך אפשר להבין שכל דבר בפ"ע חשוב כמו כל דבר אחר הרי וודאי שיש יחסיות.
תשובה: זה נקודה עמוקה, ונסביר בלשון קצרה מאוד, יש יחס של בריאה ויש יחס של בורא, היחס של בריאה אז כל דבר יש לו יחס ביחס לכלל כל הנבראים כולם, ביחס שהאדם מתגלה אצלו הבורא, מאן דנפח מדיליה נפח מתוכו נפח, אז הבורא עשה כל פרט, כל פעולה שהבורא עולם פעל זה התגלות של מציאות הבורא בשלמות, לא מצד כל היחס הכולל, אלא עצם כך, מכח זה שיש נפעל אנו יודעים שיש פועל, אז נפעל אני יכול לדעת שיש נפעל בזה שאני רוצה צורת אדם השלם, אז אני יודע שיש בורא, ואני יכול לראות מיתוש קדמך גם שיש בורא עולם, היתוש קדמך מגלה את ההויה של מי שברא באופן שלם.
שאלה: כל פרט לעלייה זה דרך א', ושמגלה בכל פרט את הכל אז הוא בעצם מגלה שאין לאן לעלות כי הכל כאן, זה לא ענין של עלייה, זה ענין שמתענג מעצם ההווה.
תשובה: מה שאתם מחדדים זה נכון מאוד, אבל כיוון שקומת הנפש בנויה בשני חלקים, היא בנויה בהויה מוחלטת ובנויה מנקודה של עלייה, אז בתוך תנועת העלייה, על מנת להתעכב בכל פרט אנו יכולים להשתמש גם בזה, אבל אנו משתמשים בזה ככח מעכב של העלייה על מנת להעמיד את הפרט כשלעצמו, משתמשים בכח למעשה שלא שייך לעלייה על מנת לסדר את העלייה בצורתה הנכונה.
שאלה: אם אדם יתעכב בכל הפרטים הוא ישאר מאחורה בכולל מתי שכולם מתקדמים.
תשובה: מה שאתם מעלים זה נקודה בוודאי מורכבת, א' רוב בנ"א לא ראוי להם להתעכב על כל הפרטים כי הם לא מסוגלים להכיל את כל הפרטים, מי שיכול להכיל את כל הפרטים כמובן שזה לא רוב רובם של בנ"א, רק יש מי שהפרטים סוג אחד, ויש סוג שני. סתם להכיל את כל הפרטים, רוב בנ"א בין כך ובין כך לא יכולים, יש עוד סוגיא נוספת מה שהוזכר שזה מה שאתם מעוררים עכשיו, שגם אם הוא יכול להקיף את כל הפרטים עדיין יש את כל שאר חלקי התורה שצריך שום שכל לדעת היכן להעמיד את נקודת הדבר, האם להתעכב כאן או להמשיך הלאה. אין דרך אחת בעמלה של תורה להגיד ברור כמה זמן צריך להתעכב בכל סוגיא וכמה להמשיך, זה לפי הנפשות...
דע.את.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.גאוה_011_רוח.דרוח.דאש.תכונה.של.עלייה
שאלה: יש דברים עיקריים ויש משניים כמו שרואים שיש מצוות ברגלים ויש במח וכו', אז איך אדם יראה שמצוה ברגליים כמו הראש.
תשובה: יש את היחס שדיברנו לעיל בכמה פנים, יחס אחד ראשית כל מצד התפיסה השלמה אז כל פרט בעל מום נקרא בין אם חסר לו רגליים בין אם חסר לו דבר אחר. ויתר על כן לוקחים את הדוגמא של רגליים, נניח שהרגליים פחות חשובים, והעקב מקום שאדם דש בעקביו, אז אם נוריד לו את העקב, כל הקומה כולה לא יכולה לעמוד, אז אפילו שהוא המקום השפל ביותר אבל עליו עומד כל הקומה כולה. זה פרט שעל אף היותו פרט אבל במרכיבי הכלל היחס שלו הרבה יותר גדול מהיחס החשוב שלו כשלעצמו.
שאלה: איך אפשר להבין שכל דבר בפ"ע חשוב כמו כל דבר אחר הרי וודאי שיש יחסיות.
תשובה: זה נקודה עמוקה, ונסביר בלשון קצרה מאוד, יש יחס של בריאה ויש יחס של בורא, היחס של בריאה אז כל דבר יש לו יחס ביחס לכלל כל הנבראים כולם, ביחס שהאדם מתגלה אצלו הבורא, מאן דנפח מדיליה נפח מתוכו נפח, אז הבורא עשה כל פרט, כל פעולה שהבורא עולם פעל זה התגלות של מציאות הבורא בשלמות, לא מצד כל היחס הכולל, אלא עצם כך, מכח זה שיש נפעל אנו יודעים שיש פועל, אז נפעל אני יכול לדעת שיש נפעל בזה שאני רוצה צורת אדם השלם, אז אני יודע שיש בורא, ואני יכול לראות מיתוש קדמך גם שיש בורא עולם, היתוש קדמך מגלה את ההויה של מי שברא באופן שלם.
שאלה: כל פרט לעלייה זה דרך א', ושמגלה בכל פרט את הכל אז הוא בעצם מגלה שאין לאן לעלות כי הכל כאן, זה לא ענין של עלייה, זה ענין שמתענג מעצם ההווה.
תשובה: מה שאתם מחדדים זה נכון מאוד, אבל כיוון שקומת הנפש בנויה בשני חלקים, היא בנויה בהויה מוחלטת ובנויה מנקודה של עלייה, אז בתוך תנועת העלייה, על מנת להתעכב בכל פרט אנו יכולים להשתמש גם בזה, אבל אנו משתמשים בזה ככח מעכב של העלייה על מנת להעמיד את הפרט כשלעצמו, משתמשים בכח למעשה שלא שייך לעלייה על מנת לסדר את העלייה בצורתה הנכונה.
שאלה: אם אדם יתעכב בכל הפרטים הוא ישאר מאחורה בכולל מתי שכולם מתקדמים.
תשובה: מה שאתם מעלים זה נקודה בוודאי מורכבת, א' רוב בנ"א לא ראוי להם להתעכב על כל הפרטים כי הם לא מסוגלים להכיל את כל הפרטים, מי שיכול להכיל את כל הפרטים כמובן שזה לא רוב רובם של בנ"א, רק יש מי שהפרטים סוג אחד, ויש סוג שני. סתם להכיל את כל הפרטים, רוב בנ"א בין כך ובין כך לא יכולים, יש עוד סוגיא נוספת מה שהוזכר שזה מה שאתם מעוררים עכשיו, שגם אם הוא יכול להקיף את כל הפרטים עדיין יש את כל שאר חלקי התורה שצריך שום שכל לדעת היכן להעמיד את נקודת הדבר, האם להתעכב כאן או להמשיך הלאה. אין דרך אחת בעמלה של תורה להגיד ברור כמה זמן צריך להתעכב בכל סוגיא וכמה להמשיך, זה לפי הנפשות...
דע.את.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.גאוה_011_רוח.דרוח.דאש.תכונה.של.עלייה
קטגוריות
