בענין דרך הרבים ודרך היחידים [#19187]

י"ב חשון התשפ"ה

שאלה:

הרב דסלר אומר שצריך כל מה שבא ליד, מוסר חסידות, כי אחרת האדם לא יגיע לשום מקום, אז לכאורה זה דרך חדשה, זה נגד מה שהרב אמר.

תשובה:

צריך להגדיר, מה שאתם אומרים זה נכון, מה שנאמר בדברי רבותינו שבדורא בתראה, המשל הידוע של הרב הוטנר עם שני החתנים שאחד היה אוכל מאכלי חלב והשני מאכלי בשר, לאחר שירד מדרכו התחברו השולחנות, כל זה נכון בשביל ההדרכה לכלל שבין כך חיים בעולם חיצוני. אבל אנו באים לדבר על אלו שרוצים להיות בני עלייה. הדרכה לכלל הכולל היא בודאי נכונה, כי הלוואי שעם כל הצירופים יחד ישאר איזשהו ריח של יהדות. אבל שבאנו להעמיד צורה של עבודה של יחידים, היחידים חייבים לברר את עולמם.
שאלה: הגמ' בסוף מכות בא חקוק והעמידם על אחת, שרק אמונה.
תשובה: כן, אז לפי חבקוק לא צריך לא יראה לא אהבה לא דבקות לא תיקון המידות?
...דרך האמונה הוא השביל להגיע לאותו דבר, ומתוך האמונה עכשיו מהי הדרך. יש דרך אחת עכשיו כולם הולכים בתוך האמונה ואין שום דרכים בתוך זה?
שאלה: זה היה הנושא שם, הנושא שם היה מה דרך העבודה.
תשובה: כן, אבל בתוך ההתחלה הזו שנקראת אמונה, עדיין יהיה את כל השבילים בתוך זה עצמו.
שאלה: שאדם מברר כמה דרכים זה יוצר בלבול לנפש, כי זה לא נשאר רק בשכל.
תשובה: מה שאתם מעלים זה נקודה שורשית כללית שהיא גם נקשרת לכאן, יש מהלך של וידעת היום היום והשבת אל לבבך, יש שתי סוגי בני אדם, כל אחד הבעיה אצלו הפוכה. יש בני אדם שהוידעת שלהם הוא רחב מאד, אבל והשבת אל לבבך מאד קטן, וכל נקודה להשיב אותה מהשכל ללב היא עמל עצום ונורא אצלם. יש בני אדם שזה בדיוק הפוך, שכל מה שנכנס למח מיד משפך לתוך מציאות הלב, בין זה ובין זה צריכים לאזן בין מה שנמצא למח למה שנמצא ללב, אבל זה לא קשור רק לסוגיא דידן, זו בעיה כללית. אדם שכל מה שנמצא אצלו במח חודר מיד ללב, אנשים כאלו יכולים לסבול על הלב שלהם, יכולים לקבל התקפי לב, כי כל מה שנכנס למח יכול להגיע לנקודת הלב. צריך שיהיה לאדם מחד מחסום בין המח ללב, מאידך צריך להיות שיהיה לו אפשרות להשיב ממציאות מוחו למציאות ליבו.
שאלה: הקושי של העבודה רואים אצל דוד המלך, כמה פעמים הוא מבקש "הייתי כשה אובד".
תשובה: אמת, נכון מאד, בודאי. אמת.
שאלה: המס"י בחסידות אומר שני היסודות שהרב אמר שצריך לעמול בעיון נורא לדעת את הדרכים, וגם להתפלל הרבה, אבל לכאורה זה מגיע בחסידות.
תשובה: מה שהרמח"ל כותב בחסידות שהוא מדבר על משקל החסידות, אז הוא כותב את מה שאתם אומרים, זה נקודה שיש את מה שהאדם צריך לעשות מצד הדין, ויש את מה שהוא צריך לעשות מחמת שיש לו אהבת ה', ואיך הוא ידע מה אהבת ה' דורשת ממנו, אז צריך להגיע לאותה נקודה. אנו מדברים אפילו בתוך הזהירות עצמה, בתוך הזהירות איך האדם ידע מה דרכו בזהירותשובה:
שאלה: היכן שהאדם נולד.
תשובה: יש מי שכן ויש מי שלא, כל אחד והגלות שלו וכל אחד והגאולה שלו.
שאלה: אז למה הוא נולד שם?
תשובה: אחד נולד שם בגאולה, ואחד נולד שם בגלות. ...למה אחד נולד במצרים, למה אחד נולד בבבל?
שאלה: אז איך אפשר לדעת?
תשובה: אי אפשר לדעת כלום. אם לא עמלים ולא מבררים ולא מתפללים באמת אי אפשר לדעת, אה"נ, כן, החיים זה עמל.
שאלה: המכתב מאליהו במקום אחר אומר אין לנו אלא למצוא האמת שבלב ולבקש אותה, ואומר אי אפשר למצוא, או שתתפוס את הכל שזה לכל העולם כולו, ואם אתה מדבר לבני עלייה אז תגיד להם את האמת, מה שקוראים מסירות נפש. לכאורה איפה המקום של...
תשובה: אז זה אחת מהדרכים.
שאלה: אבל כיוון שאין אפשרות זו האפשרות היחידה, אבל הרב כן יוצר כאן בירור בתוך העולם המבולבל.
תשובה: זה לא מה שהרב דסלר אמר. הרב דסלר חידש שכיוון שאנו במצב מבולבל צריך לעבוד בנקודה? הקודמת של? .... על זה נקודת הנידון. אני לא מחדש, אני רק אומר שחוזרים לסבא מקלם. לא חידשתי.
שאלה: בשבטים, האבא והבן אותו מהלך בכללות.
תשובה: יש שבטים בגוף, ויש שבטים בנשמה. יכול להיות שבגוף הוא מאותו שבט, אבל בנשמה הוא לא מאותו שבט. כמו שנאמר בסנחריב שבלבל את האומות, ומבואר בדברי רבותינו שזה לא בלבול רק באומות, זה בלבול גם בישראל שיכול להיות .... זה נקרא גלות בין הנשמה והגוף, שהנשמה לא נכנסת לגוף שמתאים לה, ואז האדם חי בסתירות עמוקות, כי מצד הגוף שלו הוא מרגיש שהוא שייך למקום אחד, מצד הנשמה שלו הוא מרגיש שהוא שייך למקום שני .... דוגמא בעלמא, בת שנולדה אצל שבט אחד [ועכשיו היא נושאת למישהו משבט אחר] ..... אז יכול להיות אדם שיש לו כל מיני הרכבות.
שאלה: ביום שנגנז ספר יוחסין, כהו עינים של חכמים.
תשובה: אמת, אמת.
שאלה: יש משל ידוע של המגיד מדובנא, לא יגעת בי יעקב וגו', אז זה שאדם מרגיש דחייה למשהו זה יותר אמין ממשיכה, או אותו דבר?
תשובה: משיכה ודחייה לא ראיה לעצמה, מרכיב אחד מכלל המרכיבים הוא ראיה, אבל הוא לא ראיה לעצמו לשום דבר.
שאלה: מה עם גדולי ישראל שדיברו בכזה תוקף שזה מתאים לכל הדרכים, גם בדרך הלימוד, גם בכל.
תשובה: מה שהגיע לשורשו אז הוא מדבר בתוקף. כלומר, זה יכול להיות מקליפה, אבל שאתה מדבר בגדולי ישראל, אז הוא הגיע לשורשו, אבל זה עדיין שורשו.
שאלה: אבל לומר שכולם מתאימים לדרך זו.
תשובה: מהמקום שבו הוא נמצא, כך רואים את כל העולם.
שאלה: שאדם לומד עוד דרכי עבודה, אז הנפש שלו נפתחת לדרכים הללו, אז איך יהיה לו ביקורת.
תשובה: צריך שיהיה לו דעת חיצונית, כמו שדובר, אם הלב נפתח... צריך שיהיה דעת משקפת כל הזמן.
שאלה: אדם רואה קטנותו מול גדולי הדור שהלכו בכך, והוא מרגיש שהוא לא יכול לשלול שום דבר, אז גם הביקורת שלו נהיית פחות.
תשובה: לשלול זה משהו אחר, אף אחד לא מדבר על ביקורת. מדובר על התאמה שלי להדבר, זה שתי נקודות שונות.
שאלה: גם היכולת שלו להכריע בין דרך לדרך נהיית קטנה ברגע שהוא מכיר את הגדלות שיש בכל הדרכים.
תשובה: לעולם "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", באמת הוא לא יכול להכריע אליבא דאמת, כי זה מעבר להשגתו. אבל סוף כל סוף הוא חייב להכריע, אז הוא עמל, מתפלל לקב"ה, ומכריע בדבר שהבעומק עדיין אין לו כח להכריע, ואפ"ה חייבים להכריע.
שאלה: [בענין כל המחלוקת שהיו...]
תשובה: אז אתה שואל מה סוד המחלוקת דקדושה, במילים הכי עמוקות של שאלה.
שאלה: כל אחד זה נראה שאוחז שזה הדרך היחידה.
שאלה: אתה שואל מה הגדר של מחלוקת דקדושה. עוד פעם, זו ההגדרה. אז כל מחלוקת של קדושה הגדרתה היא שהחלק שולט על הכל, זה הגדרה של מחלוקת של קדושה. ניתן למשל את הדוגמא, יש את א"י וכל הארצות, אז יש את א"י וכל הארצות, ונאמר שעתידה א"י שתתפשט לכל הארצות כולם, אז החלק רוצה לשלוט על הכל. זה נקרא "קרח" בלשון חז"ל, ששייך לאור דלעתיד. מה זה אור דלעתיד, שחלק אחד מאיר בכל. בתיקון, זה א"י מתפשטת לכל הארצות כולם. ואם לוקחים עכשיו את אותה הבחנה, אז אתה גורם לידי כך שאחד משתלט על השני. ובעומק בכל חלק יש את כל החלקים כולם, ומצד המבט הזה אז אני רואה את החלק שלי שנמצא בכל החלקים כולם. אז אם אני מבין שזה החלק שלי שנמצא בחלקים האחרים, זה תיקון, אבל אם אני חושב שהוא צריך לגלות את כל זה בשלמותו שם, זה נקרא שליטת המחלוקת.
שאלה: אבל אם אני ישאל אותו למעשה מה לעשות, הוא יגיד את חלקו.
תשובה: כי יש נשמות שבאו לעולם לתקן מכח שורש של מחלוקת, זה נקרא מחלוקת לשם שמים עתידה להתקיים עתידה להתקיים, לכן זה לשם שמים, אם זה לשם שמים אז היא גופא הבירור בא מנקודת ההתחככות, שזה הקב"ה חקק, יום שני, ויהי מבדיל בין מים למים, נברא בו המחלוקת, הקב"ה ברא מחלוקת, לא בני אדם המציאו מחלוקת מליבם, אבל אם זו מחלוקת לשם שמים אז היא מבררת מהו החלק ואיך נראה החלק ששולט על הכל, אז מי שהוא בר דעת משתמש במחלוקת דקדושה, ואם לא אז ח"ו קרח ועדתו.
שאלה: כל אחד צריך לתקן החסרונות שלו, הרי בפרד"ס התורה, ישאלו אותו כל מה שהגמ' אומרת, אז כל אחד צריך לתקן רק מה שחסר לו, אז מה שייך "דרכים"?
תשובה: כל אחד צריך לבנות את כלל כל הקומה כולה, ולתקן בפרטות את החסרונות שלו. עוד פעם, לבנות את כלל כל הקומה כולה ובפרטות את החסרון שלו, לא רק לתקן את החסרון.
שאלה: בפרד"ס התורה...
תשובה: מכלל רמ"ח לאויין ושס"ה עשין, תרי"ג.
שאלה: כל אחד צריך לקיים את כל התרי"ג.
תשובה: אז היא גופא כן, יש לו את הבנין הכללי ויש לו את התיקון הפרטי, אז איך הוא בונה את הכללי יש לו דרך איך הוא בונה, ואיך הוא מתקן את הפרטי שלו גם בה יש דרך.
שאלה: איפה זה מתחלק לדרכים? צריך לקיים תרי"ג מצוות,
תשובה: יש מחלוקת בתוך התרי"ג מצוות איך מקיימים אותה, באיזה דרך אני הולך בהלכה.
שאלה: בהלכה זה שאלה של נכון או לא נכון.
תשובה: לא, חס ושלום, אלו ואלו דברי אלוקים חיים, מחלוקת הפוסקים, הפמ"ג חולק על הט"ז, כמו מי אני ינהג.
שאלה: מי שנשמתו מהצד הזה ינהג בצד הזה בכל העניינים.
תשובה: בני אדם לא יודעים, אז הם בגלות, אבל אליבא דאמת מה היה צריך להיות, אם היה נביא מה היה אומר לי, אם שורש נשמתי שייך לדברי הט"ז ינהג כהט"ז, אם שייך למג"א ינהג כמג"א, אם שייך לפמ"ג ינהג כהפמ"ג.
שאלה: הנביא היה אומר למי מתאים.
תשובה: כן, רבותינו שהיו אמרו להדיא לכל מיני אנשים הרי לקיים כל מיני מצוות לחזר אחריהם מחמת שזה המצוה החסרה לו. וגם במחלוקת ההלכה היינו הך, אותו דבר.
שאלה: זה מה שאמרו 'תיתי לי'.
תשובה: נכון, 'תיתי לי' זה דברי חסידות עד"כ לא בחיוב, אבל אותו יסוד אה"נ.
שאלה: זה גם בהלכה, לא רק בעבודת ה' מה שהרב אמר.
תשובה: ודאי וודאי, אין צל של ספק, הכל זה אותו מהלך, יש שורשים, רק בהלכה למעשה בודאי שאם יש מחלוקת בש"ס ונפסק להלכה אין נפק"מ שאני מהשורש השני, ...., אבל מדובר במחלוקת אחרוני האחרונים בודאי שזה תלוי בשורש נשמה.
שאלה: אז איך הש"ע פסק אם יש דרכים אחרות.
תשובה: לכן בא הרמ"א וחלק.
שאלה: ואחריו?
תשובה: אז גם חלקו.
שאלה: הש"ע פסק לכולם.
תשובה: עוד פעם אז למה נהיה מחלוקת, הגר"א הרי רצה להוציא ש"ע אחד, כמו שמבואר בהקדמה של ר' חיים מוולז'ין, רצה להוציא ש"ע שהוא הלכה פסוקה, מהשמים הורו לו שיפסיק.