שאלה:
אדם שמזהים שהוא ביאוש, שניסה ואין לו יותר כח לנסות, ומציעים לו יש ספר בלבבי משכן אבנה וכו', ואומר "אני כבר ניסיתי, אין לי כבר כח לדברים חדשים", למרות שמזהים אצלם הרבה טוב לב והרבה רצון אמיתי כן שרוצים דברים טובים, מצד שני ניסו הרבה דרכים. מה כן אפשר לעורר אצלם?
תשובה:
אם למעשה היו בני אדם שיכולים לכוון את הבני אדם המחפשים בדיוק להיכן להגיע, אז הדרך הרצויה הייתה שאותם בני אדם ילכו להתייעץ עם אלו שיכולים לייעץ להם, מי שנמצא מעל גבי גן המבוכה שיכול לייעץ להם מה היו הטעויות במה שהם עשו, ומכאן ואילך להיכן הם צריכים לילך. אבל הקושי הלמעשה שנמצא בעולם, כמו שהחזו"א אמר שיש בכל ישיבה משגיח אחד למאה בחורים וצריך מאה משגיחים לבחור אחד, המציאות היא שאין מספיק בני אדם בלשון המעטה שיכולים לכוון בני אדם בחיים של עצמם. אז העצה למעשה, כמובן שאדם מצידו צריך לחפש כמה שניתן, אבל העצה למעשה אצל בני אדם, זה להבין שאם הוא יתפלל באמת מעומקא דליבא, באמת מעומקא דליבא, לפניו יתברך שמו שיעזור לו בכל צורה שגלוי לפניו יתברך שמו כיצד ואיך אפשר, הקב"ה כל יכול, אבל להתפלל באמת באמת שהקב"ה יעזור לו, לבסוף הקב"ה יעזור לו, איך וכיצד, שמור לפניו ית"שאלה: אם אדם חושב שהוא ניסה ולא הצליח, הוא צריך להבין דבר אחד ברור, שאם הוא היה מתפלל באמת באמת באמת שהקב"ה יעזור לו, הקב"ה היה עוזר לו. ואם הוא לא הצליח, כמובן שיכול להיות שהוא עשה הרבה טעויות, אבל היא גופא אם הוא היה מתפלל באמת באמת באמת בכוונה טהורה, הקב"ה גם היה עוזר לו על גבי אותם טעויותשובה: אז מכאן ואילך להגיד לבני אדם שיחפש מדריך חרדי, אנשים שיעזרו לו, כמובן שזה לא למעשה, אבל להתפלל באמת, ולא להתייאש שהקב"ה יכול לעזור לו כל ימי חייו, ומצידו בנתיים להשקיע כפי כוחותיו, זו הצורה האמיתית של החיים.
שאלה: ר' זושא כתוב שהלך כמה שנים עם הלב של ההתחלה...המון המון שנים. רציתי לשאול, הרב אמר בתחילה שצריך כח של חידוש, עכשיו הרב אומר משהו אחר, שאדם יעמיד לעצמו שעומד מול אמיתת החיים. זה שני דברים, או שזה הבדל?
תשובה: נחדד את מה שאמרנו, נקודת ההתחלה היא לברר לעצמו שהוא עומד מול אמיתת החיים בשביל שיהיה לו תשוקה לעלות, מי שכבר הגיע למקום שיש לו בכל רגע נקודת חידוש, המחשבה הראשונה היא כבר במידה מסוימת קנויה אצלו בנפש, רק כמובן שתמיד צריך לעורר אותה. הנקודה הראשונה שצריכה להיות ברורה לכל אדם בתחילת דרכו, כל הזמן להעמיד את תכלית החיים באופן מוחלט. ככל שאדם מרומם יותר, לא שהנקודה הזו נעלמת, אלא היא הופכת להיות הרבה יותר קנויה בנפש ונעשית בקל יותר. ואז עיקר נקודת הגילוי נובעת מכח נקודת ההתחדשות המתמדתשובה: ועדיין הוא צריך להיות מכוון תמיד לתכלית באופן מוחלט.
שאלה: ר' זושא כתוב שהלך כמה שנים עם הלב של ההתחלה...המון המון שנים. רציתי לשאול, הרב אמר בתחילה שצריך כח של חידוש, עכשיו הרב אומר משהו אחר, שאדם יעמיד לעצמו שעומד מול אמיתת החיים. זה שני דברים, או שזה הבדל?
תשובה: נחדד את מה שאמרנו, נקודת ההתחלה היא לברר לעצמו שהוא עומד מול אמיתת החיים בשביל שיהיה לו תשוקה לעלות, מי שכבר הגיע למקום שיש לו בכל רגע נקודת חידוש, המחשבה הראשונה היא כבר במידה מסוימת קנויה אצלו בנפש, רק כמובן שתמיד צריך לעורר אותה. הנקודה הראשונה שצריכה להיות ברורה לכל אדם בתחילת דרכו, כל הזמן להעמיד את תכלית החיים באופן מוחלט. ככל שאדם מרומם יותר, לא שהנקודה הזו נעלמת, אלא היא הופכת להיות הרבה יותר קנויה בנפש ונעשית בקל יותר. ואז עיקר נקודת הגילוי נובעת מכח נקודת ההתחדשות המתמדתשובה: ועדיין הוא צריך להיות מכוון תמיד לתכלית באופן מוחלט.
קטגוריות
