בענין קנאת סופרים תרבה חכמה [#19201]

י"ב חשון התשפ"ה

שאלה:

גבי "קנאת סופרים תרבה חכמה", קצת לא ברור הנקודה, יש אופן שאפשר להסתכל על כך שהוא רואה אדם גדול ממנו עושה הנהגות מסוימות ופותח לו מושגים חדשים שאפשר לעשות ככה, אז ממילא גם הוא יכול, דבר כזה אני לא רואה את נקודת החסרון. אם זה מצד שהוא אומר שהוא מתייחס על זה בעין רעה למה יש לו, אז מובן היטב, אבל מצד מושגים חדשים, יש יהודי גדול שעושה ככה.

תשובה:

הדבר מורכב מטוב ורע מעורבים זה בזה. כמובן ש"קנאת סופרים תרבה חכמה" נאמר בסוגיא בב"ב כלפי נקודת המעלה, אבל לא כתוב שזה נקי. ככל דבר בבריאה דידן, טוב ורע מעורבים.
שאלה: אבל א"כ מהיכן יקבל האדם מושגים שמעבר למדרגתו?
תשובה: נגדיר עוד פעם, אין כוונת הדבר שאדם מיד שואף ומגיע לנקודה העליונה, הוא משתמש למטה בנקודות התחתונות קודם לכן. אבל, לכן הזכרנו, האי התעסקות עם בנ"א באה בהדרגה, אז אם הוא מחליט דבר ראשון לא להתעסק עם בנ"א שעליהם מתקיים "קנאת סופרים תרבה חכמה" אז הוא לא פועל באופן הנכון. דבר ראשון, שיפסיק לדבר על בנ"א שלא מתקיים בהם "קנאת סופרים תרבה חכמה", אז נשאר לו מספיק זמן ושנים קודם לקיים בעצמו "קנאת סופרים תרבה חכמה". לאחר מכן הוא צריך גם להגיע לשלב שההשגות שלו בנויות לפי עצמו ולא לפי זולתו.
שאלה: א"כ מהי ההבנה בקנאת רחל על לאה.
תשובה: ראשית אתם שואלים שאלות על אמותינו, אז ודאי שהשאלות חוזרים לנקודת קושי בדבר. אבל מבואר בחז"ל ש"ותקנא רחל באחותה", זה היה קנאה גמורה דתיקון, או שגם היה בה גם צד מסוים, "ויחר אף יעקב ברחל". היה כאן צדדים מסוימים לכאן וצדדים מסוימים לכאן, באיזו שהיא נקודה. ודאי שא"א לדבר על אמותינו הקדושות, אבל בערכנו שלנו כמובן שהנקודה אינה שלמה. בלשון ברורה, גם אם נדבר על אמותינו, ואין לנו שום השגה, אז כוונת הדבר שגם אצל רחל היה סולם מתתא לעילא, וזה לא היה אחריתה של מדרגת רחל.