שאלה:
אדם שיש לו רב מסוים, ורב זה שייך לפלג מסוים ועכשיו נהיה שני צדדים, אז למה הוא צריך להיכנס לענין ולחזק את הצד שלו, הוא מקבל את זה בגלל שזה רבו, ולא שהוא בדק שזה האמת והוא הגיע לדרגה שהוא יכול יחליט שזה האמת, כך הוא גדל וזה הקהילה שלו וזה הרב שלו.
תשובה:
אתם שואלים את אחד השאלות הכי קשות שישנם, כבר דובר על זה כמה פעמים. ר' יוחנן כהן גדול נעשה צדוקי לאחר שמונים שנה - מה חשבו תלמידיו של ר' יוחנן כהן גדול? כנראה היה שם שני סוגי בנ"א, חלק אמרו שאסור להרהר אחר רבו, חלק אמרו הרי למעשה הוא נעשה צדוקי. אז מה עושים...?
שאלה: שם זה ברור.
תשובה: לא, אסור להרהר, אומרים לך על שמאל שהוא ימין.
שאלה: "דברי הרב דברי התלמיד מי שומעין".
תשובה: היא גופא, אבל זה הויכוח, האם הוא צדוקי, או שאולי הם לא משיגים ואומר לך על שמאל שהוא ימין וימין שהוא שמאל, שמע לו.
...נביא, שיש נביא שקר, אז נתן לך אות מופת, ואינו מתקיים.... יש לנו גדרים. אבל הוראת חכם, בפרט בדברים שהם לא ש"ע להדיא, בן אדם לא יכול לדעת באמת איפה הגבול של האמונת חכמים ואיפה הגבול של אותו דבר שמכאן ואילך רבו באמת הוא ניצוץ שנעשה צדוקי. התשובה האמיתית לכל השאלות האלה, שזה עומק נקודת הספק של הבריאה של קליפת עמלק. ועל זה חל תמיד תפלה בעומק הנפש של האדם, שהוא בוכה לקב"ה שתמיד הוא יזכה לאמת. אדם לא יכול להכריע למעשה אם רבו טועה, אם הוא יכול להכריע אם רבו טועה אז בעצם הוא הגיע למדרגת רבו. ואם כל אחד יכריע אם רבו טועה, אז אין לך עשה לך רב, כל הבריאה כולה מתבטלת. אלא מאי, אבל אולי באמת הוא טועה. היסוד שאומר ר' חיים כידוע שהרשב"א בודאי במקום אחד טעה, אבל אין לנו את הדעת לדעת איפה הרשב"א, כל אחד יכול לומר אז אולי כאן. אנו לא יכולים לדעת איפה אז כל מקום בעינינו דברי הרשב"א הם דברים מוחלטים, וכי לא יתכן שהרשב"א טעה, הרי גם אמוראים חזרו בהם, אז בודאי שיכול להיות שיש נקודת טעות. אלא מאי, אדם בוכה לפניו ית"ש כסדר, הוא יודע שבודאי אין כאן אמת שבהכרח תמשיך להיות אמת תמיד ויכול להיות שח"ו יש נקודת שבירה בבריאה, כמו שהיה במשך כל הדורות כולם, הוא מצד עצמו אין לו כח להכריע, והוא בוכה לפניו ית"ש שיכוון אותו לאמת. מי שיבכה באמת באמת באמת, הקב"ה יכוון אותו לאמת. איך? הקב"ה יש לו מספיק דרכים, אבל, מי שלא מבקש באמת את האמת, והוא ממשיך אחרי דרכו, יתכן שמן שמיא, כמ"ש הגמ' הידוע בב"ק, שמטים אותו, שמים רועה שאינו נאמן, ראש העדר, ועי"כ הוא נופל וכולם נופלים אחריו, כמו שאומרים רבותינו. אבל עוד פעם, מי שמבקש את האמת באמת, ותמיד מסתפק שמא הוא טועה, ובוכה לפניו ית"ש שיכוון אותו לאמת באמת, בהכרח הקב"ה יעזור לו להגיע לאמת. וכל מי שבטוח בדרכו, רוב פעמים הוא באמת נופל.
שאלה: אני למשל רוצה להסביר לבני ביתי שזה לא טוב לדבר על אותם נושאים שאמרו עכשיו, עכשיו הם מביאים מפלוני ואלמוני שהם אוחזים זאת בתור מצוה, עד היום ידעתי שהדרך הכי פשוטה להסביר שפלוני ואלמוני טועים, אבל לצורך זה אני צריך לדבר עליהם ולהשפיל אותם.
תשובה: השאלות שאתם שואלים הם נקודות קשות עד למאד בדור דידן שאנו נמצאים. הצורה היותר ראויה עד כמה שניתן היא להעמיד את זה באופן כזה, שודאי הדרך היותר אמיתית היא שונה.
שאלה: סיפור בשבח הצדיקים לא באופן של קנאה, אלא באופן שזה נותן לי תקוה וחיבור לאותה מדרגה?
תשובה: זה הפשטה מהצדיק לבין המדרגה, זה גופא מה שהוזכר, להפשיט את הדברים, ולא לצרפם אהדדי.
דע.את.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.גאוה_014_מים.דאש.דאש.התענוג.ככח.עלייה
שאלה: שם זה ברור.
תשובה: לא, אסור להרהר, אומרים לך על שמאל שהוא ימין.
שאלה: "דברי הרב דברי התלמיד מי שומעין".
תשובה: היא גופא, אבל זה הויכוח, האם הוא צדוקי, או שאולי הם לא משיגים ואומר לך על שמאל שהוא ימין וימין שהוא שמאל, שמע לו.
...נביא, שיש נביא שקר, אז נתן לך אות מופת, ואינו מתקיים.... יש לנו גדרים. אבל הוראת חכם, בפרט בדברים שהם לא ש"ע להדיא, בן אדם לא יכול לדעת באמת איפה הגבול של האמונת חכמים ואיפה הגבול של אותו דבר שמכאן ואילך רבו באמת הוא ניצוץ שנעשה צדוקי. התשובה האמיתית לכל השאלות האלה, שזה עומק נקודת הספק של הבריאה של קליפת עמלק. ועל זה חל תמיד תפלה בעומק הנפש של האדם, שהוא בוכה לקב"ה שתמיד הוא יזכה לאמת. אדם לא יכול להכריע למעשה אם רבו טועה, אם הוא יכול להכריע אם רבו טועה אז בעצם הוא הגיע למדרגת רבו. ואם כל אחד יכריע אם רבו טועה, אז אין לך עשה לך רב, כל הבריאה כולה מתבטלת. אלא מאי, אבל אולי באמת הוא טועה. היסוד שאומר ר' חיים כידוע שהרשב"א בודאי במקום אחד טעה, אבל אין לנו את הדעת לדעת איפה הרשב"א, כל אחד יכול לומר אז אולי כאן. אנו לא יכולים לדעת איפה אז כל מקום בעינינו דברי הרשב"א הם דברים מוחלטים, וכי לא יתכן שהרשב"א טעה, הרי גם אמוראים חזרו בהם, אז בודאי שיכול להיות שיש נקודת טעות. אלא מאי, אדם בוכה לפניו ית"ש כסדר, הוא יודע שבודאי אין כאן אמת שבהכרח תמשיך להיות אמת תמיד ויכול להיות שח"ו יש נקודת שבירה בבריאה, כמו שהיה במשך כל הדורות כולם, הוא מצד עצמו אין לו כח להכריע, והוא בוכה לפניו ית"ש שיכוון אותו לאמת. מי שיבכה באמת באמת באמת, הקב"ה יכוון אותו לאמת. איך? הקב"ה יש לו מספיק דרכים, אבל, מי שלא מבקש באמת את האמת, והוא ממשיך אחרי דרכו, יתכן שמן שמיא, כמ"ש הגמ' הידוע בב"ק, שמטים אותו, שמים רועה שאינו נאמן, ראש העדר, ועי"כ הוא נופל וכולם נופלים אחריו, כמו שאומרים רבותינו. אבל עוד פעם, מי שמבקש את האמת באמת, ותמיד מסתפק שמא הוא טועה, ובוכה לפניו ית"ש שיכוון אותו לאמת באמת, בהכרח הקב"ה יעזור לו להגיע לאמת. וכל מי שבטוח בדרכו, רוב פעמים הוא באמת נופל.
שאלה: אני למשל רוצה להסביר לבני ביתי שזה לא טוב לדבר על אותם נושאים שאמרו עכשיו, עכשיו הם מביאים מפלוני ואלמוני שהם אוחזים זאת בתור מצוה, עד היום ידעתי שהדרך הכי פשוטה להסביר שפלוני ואלמוני טועים, אבל לצורך זה אני צריך לדבר עליהם ולהשפיל אותם.
תשובה: השאלות שאתם שואלים הם נקודות קשות עד למאד בדור דידן שאנו נמצאים. הצורה היותר ראויה עד כמה שניתן היא להעמיד את זה באופן כזה, שודאי הדרך היותר אמיתית היא שונה.
שאלה: סיפור בשבח הצדיקים לא באופן של קנאה, אלא באופן שזה נותן לי תקוה וחיבור לאותה מדרגה?
תשובה: זה הפשטה מהצדיק לבין המדרגה, זה גופא מה שהוזכר, להפשיט את הדברים, ולא לצרפם אהדדי.
דע.את.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.גאוה_014_מים.דאש.דאש.התענוג.ככח.עלייה
קטגוריות
