שאלה:
התכלית שווה לכל הנפשות, מה שכתוב בדברי רבותינו? או שזה ג"כ צ"ל להיות מכוון לפי הכוחות נפש שלו, כי אז התכלית משתנה, וכל השאיפה שצריך להגיע בתכלית החיים משתנה בהתאם?
תשובה:
אז בא נגדיר את השאלה, כלומר, כיוון שמצינו בדברי רבותינו הרבה מאד תכליות, אז ודאי, אפשר להגיד שזה מחלוקת, כמו כל מחלקות ב"ש וב"ה, יש עוד מחלוקת. אבל בהגדרה עמוקה התשובה היא כדלהלן. התכלית של כל הבריאה כולה היא התדבקות במציאות הבורא ית"ש, אבל ההתדבקות בבורא ית"ש יש בה כמה וכמה פנים, בלשון הכללית מאד, על ג' עמודים העולם עומד, על התורה על העבודה ועל גמ"ח, אז יש נשמות שעיקר הדבקות שלהם מכח מדרגת תורה, ויש נשמות שעיקר הדבקות שלהם מכח מדרגת תפלה, ויש נשמות שעיקר הדבקות שלהם מכח מדרגת חסד. הנהגת הכלל בודאי צריכה שתהיה שעיקר הדבקות של הבריאה צריכה להיות מכח תורה, כי בעומק גם עמוד החסד וגם עמוד התפלה השתלשלות של הארה של תורה. אבל שבאנו לחלק זאת לענפים בפועל, כמו שרואים בדברי רבותינו עצמם, היה מי שעסקו רובו ככולו בתורה, בן עזאי וכדומה, והיו אלו שעסקו בדוגמא יותר במציאות של חסד, אביי ורבא, עסיק בתורה וגמ"ח, אביי חי ? שנין, וכן ע"ז הדרך, כלומר, זה לא רק כי הוא רוצה להאריך ימים מבית עלי קאתי, שנגזר עליהם מיתה, אלא כי זה שורשו וחלקו והויתו שלו.
אז שבאנו להעמיד את התכלית, היא דבקות בקב"ה. באיזה לבוש חל אותה נקודת דבקות, כאן התשובה משתנה משורשים כלליים ומשורשים פרטיים של בני אדם. ולזה שום ספר לא יכול לכתוב תשובה. וכל ספר שכתב על זה תשובה, הגדרת הדבר, הוא כתב את זה לפי שורשו של המחבר עצמו. וכאשר האדם קורא את אותו דבר והוא מיד מחבר את עצמו לפלוני, אז אדם קורא ספר של אחד מחכמי הדורות ואומר ראוי הוא לסמוך עליו בודאי, בודאי שאפשר לסמוך עליו אין צל של ספק, אבל מי אמר שהוא שייך לאותו מקום. על זה צריך המון המון בירור של עומק נפשו שלו, והרבה ס"ד לכוון להגיע לאמתשובה: אבל התשובה עוד פעם ברורה, התכלית היא דבקות, ואיזה התלבשות של דבקות, כאן עומד נקודת ההשתנות, וזה העמל העמוק של האדם לברר בדיוק באיזה חלק הדבקות שלו תהיה ראויה, באיזה אופן נכון בשיעור נכון.
אז שבאנו להעמיד את התכלית, היא דבקות בקב"ה. באיזה לבוש חל אותה נקודת דבקות, כאן התשובה משתנה משורשים כלליים ומשורשים פרטיים של בני אדם. ולזה שום ספר לא יכול לכתוב תשובה. וכל ספר שכתב על זה תשובה, הגדרת הדבר, הוא כתב את זה לפי שורשו של המחבר עצמו. וכאשר האדם קורא את אותו דבר והוא מיד מחבר את עצמו לפלוני, אז אדם קורא ספר של אחד מחכמי הדורות ואומר ראוי הוא לסמוך עליו בודאי, בודאי שאפשר לסמוך עליו אין צל של ספק, אבל מי אמר שהוא שייך לאותו מקום. על זה צריך המון המון בירור של עומק נפשו שלו, והרבה ס"ד לכוון להגיע לאמתשובה: אבל התשובה עוד פעם ברורה, התכלית היא דבקות, ואיזה התלבשות של דבקות, כאן עומד נקודת ההשתנות, וזה העמל העמוק של האדם לברר בדיוק באיזה חלק הדבקות שלו תהיה ראויה, באיזה אופן נכון בשיעור נכון.
קטגוריות
