שאלה:
הרב העמיד בכוונה כל נקודת הנידון על התורה. ביחס למצוות, לתפלה, ועבודה, זה גם פועל באותם שלבים ואותו דרך?
תשובה:
הזכרנו את התפלה והעבודה בלשון קצרה, ונסביר למה העמדנו זאת בעיקר על תורה, כי אם באים לצייר היכן נמצא עיקר נקודת הטעם שבדבר, אי אפשר לבנות חיים שהטעם במצוות יהיה כל החיים כולם, המצוות שמזדמנות מזמן לזמן, ואפילו מצוות שנמצאות בכל יום שאדם מקיימם, אז אי אפשר לבנות שכל החיים יהיו בנויים על טעם של מצוות, זה דבר לא יתכן. אלא מאי, ודאי שחביבא מצוה בשעתא שצריך שיהיה לו זמן של תענוג, אבל שבאנו להעמיד בנין של חיים שבנוי על רוחב של תענוג, אז הזכרנו בהבלעה, בקצרה, את התפלה, ואת נקודת המצוות, ושאר כל חלקי העבודה. אבל מה שיהיה טעם בכל רגע ורגע, אין דרך אמיתית שלימה רק אם האדם בונה את זה על מציאות של תורה. ודאי שיש יחידים ששייכים לעמוד התפלה, ובזה הם עוסקים רוב ימיהם, שזה לא עיקר דרך רבותינו, והיו כאלו בוודאי במשך הדורות כולם, ואצלם החיים היו בנויים על טעם של תפלה. אבל אם באנו בדרך הראויה לכלל, וכמעט ללא יוצא מן הכלל, על מה אפשר להעמיד נקודה של תענוג – על תורה. ודאי שמי שזך הוא נמצא במקום של קרבת ה' חושית אז התענוג שלו מגיע ממקום.. אבל זה גם רחוק מרוב בנ"א, ולכן על זה לא העמדנו את נקודת הדבר, התענוג בעיקר לאיש ולא לאשה, שבפניהם עכשיו אנו מדברים, בנוי על יסוד של תענוג מבוקר ועד לילה בעסק עמלה של תורה.
קטגוריות
