בענין הכאב שבקבלת כבוד [#19244]

איפה הבעיה בסתירה שבנפש? ממנ"פ, אם הוא רוצה כבוד אז לא מפריע הכבדות של הירידה למטה של הכבוד, ואם כואב לו, אדרבא, ישפיל את עצמו. איפה הבעיה של הסתירה?

אז כל זמן שהאדם לא חי מהלכי דעת, אז באמת ברגע שהוא רוצה את אותו כבוד אז הוא ידחוק את מחשבתו, או בהכרה, ויתר על כן בתת ההכרה, לא לחשוב מנקודת הסתירה. ממילא לא להרגיש את נקודת הסתירה, ואין לו שום קושי לחיות כרגע בנקודת התענוג שהוא מקבל מאותו כבוד. אבל שנקודת ההכרה של הסתירה הולכת ומתגלה אצלו בנפש, אז שהוא מגיע לכל דבר ומתבונן בו מנקודה של סתירות, אז הוא מכיר את הסתירה שבדבר, שהוא מכיר שהוא חי מעצם נקודת הסתירה זה עומק נקודת הכאב של הנפש. מי שלא רק אמת ולא רוצה לעבוד על עצמו אז ודאי שלא נאמרו לו הדברים, הם נאמרו עוד פעם כמהלך של אדם שמתחיל להכיר את סתירותיו בנפש, והודגש, הכרת סתירות ובקשת האמת. הודגש על זה זה נבנה.
שאלה: אם כך הוא בנוי, למה שזה יכאב לו?
תשובה: כל דבר שכך הקב"ה ברא את הדבר, לכן הסיבה שזה לא כואב? אדם גודל לו שיניים, כך הקב"ה ברא, כן, אז למה תינוק בוכה. הקב"ה ברא שהסתירה יוצרת כאב, זה צורת הבריאה. בעומק, כאב זה כ-אב, כלומר בשורש זה אחד, בהתפרטות זה שנים.
דע.את.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.כבוד_004_אש.דעפר.דאש.סתירות.בנפש