בענין הסתכלות על עצמו מבחוץ [#19257]

י"ג חשון התשפ"ה

שאלה:

הסתכלות על עצמו מבחוץ - זה נקודה של תרגול, או שבסופו של דבר זה השגה מסוימת?

תשובה:

יש אנשים שנולדו עם זה באופן טבעי, יש אנשים שנולדו עם זה פחות ויותר קל להם להתחיל ללמוד את זה מחמת שיש להם דקות בנפש שפתוחה לדברים, ויש אנשים שהנקודה הזו שמדברים על זה אז הם חושבים שזה בין גבול הדמיון לשטות.
שאלה: ומי שלא בדרגה הזו, ע"י תרגול יכול להגיע לזה?
תשובה: צריך איזשהו סדק בנפש שקולט תפיסה אחרת, זה כמו חוש נוסף בנפשו של האדם. התפיסה לראות דברים מבחוץ, יש אנשים אפילו מאומות העולם שנולדו עם תכונה זו, ויש אנשים שיכול להיות ששומרי תורה ומצוות, התכונה הזו... יכול להיות שיש להם מעלות אחרים עליונות מאוד, הנקודה הזו לא גלויה, ואז המושג הזה לראות דבר מבחוץ אז הפשט הוא קולט, כמו שבחלום הלילה הוא חולם דבר אז גם ביום הוא יכול לחלום חלומות.
שאלה: אדם לא צריך לעשות שום פעולה איך שמסתכלים, רק מה שהוא חושב?
תשובה: יש אופן שכאשר אזיל לקרתא נהיג בנימוסיה על מנת לא לעורר סתם את תמיהת בנ"א שיגרמו לידי ביזיון בשיעור מסוים. יש אופן שהאדם לכתחילה עושה מעשים ע"מ שיקבל ביזיון על מנת לטהר את לבבו. ושאר כל המעשים כולם לפי מדרגתו כך הוא פועל. לא לעשות שום מעשה בעולם שאף בן אדם לא יחשוב עליו זו מדרגה נוראה שכמעט לא קיימת בבריאה, ומאידך כמה כן וכמה לא זה עוד פעם משתנה מכל אדם בכל שיעור מדרגתו לפי מי שהוא.
דע.את.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.כבוד_008_אש.דמים.דאש.הבטה.מבחוץ