שאלה:
אם רוצה להגיע לראשית בנושא מסוים, לכאורה הוא מתבונן איך אני יתחיל מהתחלה, אבל איך שיתחיל מהתחלה זה מבוסס על תבונות ותפיסות שבנה לעצמו שיש לו אותם עכשיו, וגם מה שבנוי עכשיו המחשבות והתפיסות והתבונות שיש לו עכשיו, זה בנוי מתוצאה של השתלשלות של חיים שלמים, אז יתחיל את ההתחלה עם כל השיבושים שיש לו עכשיו, ואם ירצה להתפשט גם מזה, אז חוזר להיות בלי דעת, אין לו הבנה ושום תפיסה. אז להתחיל ממה שיש עכשיו לא טוב, ולהפשיט חלק זה, אז גם דעת אין לו, אז איך יבנה, הוא יחזור להיות תינוק, תינוק לא יכול לבנות כלום.
תשובה:
התשובה היא ברורה מאוד מאוד מאוד, ראשית כל הצד הראשון שאמרתם בצד נקודת הקושי, אח"ז בנקודת התרופה שהצגתם, רק הצגתם אותה גם כבעיה. ראשית החידוד של הנקודה הראשונה, כלו', כל אדם נמצא היכן שנמצא, וגם שינסה להתחיל לחשוב מנקודה ראשונה כמו שהוזכר אז אתם מחדדים את הדבר האדם חושב מהתבונות שבהם הוא נמצא, ולכן הוא לא נוגע לכאורה בנקודת ראשית. אז ראשית כל נחמה פורתא, אח"כ נסביר את העומק היותר גדול, נחמה פורתא לפחות כל אדם צריך לנסות לגעת בנקודת הראשית שיכול לגעת לפי מדרגתו שלו, "לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה רשאי ליבטל" וכו', אז דבר ראשון לפי מדרגתו והשגתו, לאיזה ראשית שמסוגל לחזור, שיחזור, איזה ראשית שמסוגל, כבר קירבנו אותו יותר לשורש ובוודאי יש בזה תועלת. אבל לא זה סוף דבר, חידדתם את הדבר א"כ יחזור לתינוק שבו. אם יחזור לתינוק אין בו דעת, אז זה לא התחלה. כן, הוא יחזור בדיוק לתינוק שבו, "והחכמה מאין תמצא", שהוא חוזר לאותה נקודת תמימות, הוא מקבל הסתכלות חדשה מהאין הנעלם בנפשו, ומאותו מקום של תמימות עמוקה, הוא באמת לאט לאט יתחיל לקבל תובנות חדשות, לא מאותם תבונות שהיו לו קודם. ולכן, הנקודה העמוקה היא לחזור לשקט העמוק בנפש, לחזור לאמונה שבנפש כמו שהזכירו, לחזור לתמימות שבנפש של התינוק, ואז הוא מתחיל לחשוב מהתחלה, וכל המוסכמות שהיו קודם לכן, איפס אותם, חוץ מהאמונה הפשוטה בקב"ה ותורתו, ושעבוד גמור של קבלת עול מלכות שמים, דל מהכא הוא מגיע לנקודת האפס המוחלט. אברהם אבינו התחיל מעוד קודם לכן, אבל זה מסוכן מאוד כמו שמבואר בדברי רבותינו, ח"ו אדם יכול להגיע למקומות של כפירה. לכן העצה היעוצה למעשה, יש לו את הבסיס של אמונה שיש בורא, אמונה של תורה מן השמים, אמונה של ציווי בכל חיובי התורה כולם, ומכאן ואילך הוא מתחיל לחשוב בנקודה פשוטה. מהמקום הזה בנפש הוא חוזר באמת למקום פשוט כמה שניתן, האי מאיפה יצמח שם נקודת ה.., זה נקרא תורת ה' תמימה שממנה מגיעה נקודת החכמה. וככל שאדם יכול לגעת יותר בפשיטות הזו, בשקט הזה, ברוגע הפנימי הזה בנפש, באותה נקודת תמימות, אז הוא נוגע יותר במקור מעיין נביעת החכמה, ומשם הוא מקבל הסתכלות חדשה. אם הוא לא יגיע לאותו מקום אז כמו שאמרתם הוא ישתמש כל הזמן עם הסתכלויות שקדמו לו, אבל אם הוא נוגע באותו מקום בנפש הוא מקבל עומק פנימי, שורש פנימי יותר, ואז פתאום הוא מתחיל לראות את החיים מזווית לגמרי שונה, מהסתכלות לגמרי שונה, הוא מתחיל לראות שכל המושכלות שהיו קודם לכן חלקם כמובן יכולים להיות נכונים, חלקם כמובן מילתא דבדותא שלא היה ולא נברא.
שאלה: זה גופא לא פריצה לעולם עליון, שבפשטות למעלה מהשגתו הפשוטה.
תשובה: נקודת הממוצע, זה לא שהוא מתחבר להשגה יותר עליונה, הוא מתחבר למקום שהוא האפס שלו. כמו הדוגמא היסודית הידועה מאוד ברבותינו שאדם רוצה להוציא אילן אז הוא זורע בקרקע ומרקיב ומתבטל, זה לא עולם אחר, זה השורש והראשית שלו עצמו, כמובן שבסוף הוא יונק מאמין בחי עולמים וזורע, יונק ממקום יותר גבוהה בוודאי, אבל מגיע למקום הפשיטות שלו, לאפס בתוך מעמקי נפשו, מהמקום הזה הוא בעצם מגיע לרוגע, מהרוגע הזה מתחדש נקודה חדשה, כדוגמת הזרע שצומח בחזרה, אז ממקום זה בנפש הוא מקבל הסתכלות לא ממנה שנבנה קודם לכן, מה שנבנה קודם לכן כביכול נכנס לאדמה ונרקב, וצומח כאן משהו שורשי, חדש.
שאלה: למעשה איך מגיעים לשם, לעומק השקט?
תשובה: מורכב מב' חלקים, חלק א' של עומק פנימי, ומצורת הסתגלות של מחשבה שורשית, הסתגלות של מחשבה שורשית לא דורשת את השקט המוחלט, אדם שמתרגל לנסות לחשוב על דברים מהתחלה, אז בעולם החיצוני זה אדם משונה, יקראו לו אדם מקורי, שהוא מנסה להתראות בעולם הוא מנסה להתריס בפני כולם, לחשוב אחרת. אבל אם הוא עושה את זה בחדרי חדרים עם עצמו, ולא כל דבר הולך לספר לבני ביתו ואז הוא מתחיל לקומם עליו את כולם, הוא חכם ועושה זאת בתוך עצמו, אז הוא מתרגל לחשוב על דברים מהתחלה, מתרגל עוד פעם, זה הרגל של מחשבה. ככל שהוא מתרגל לכך הוא נכנס בתובנה שכלית, בצורת מחשבה שכלית למקום יותר פנימית. ואם בצירוף לעבודה אחרת, הוא לאט לאט הופך להיות אדם יותר פנימי, אז הוא הופך להיות גם עם שקט פנימי, וששניהם מצטרפים אהדדי הוא באמת מגיע לעומק הפנימי שהוא צריך.
שאלה: יש ב"ב, עבודת ה' שלו, הרגלים שלו, על מה כדאי לשים הדגש בנקודה של הראשית?
תשובה: בדר"כ בנקודת התחלה על מנת לא להקשות על בן אדם הוא לוקח את אותם נקודות שנעים לו לחשוב בהם על נקודת התחלה. מכאן ואילך שהנפש נפתחת לדבר הוא נכנס לנקודת יותר מורכבות באופן כללי מאוד.
שאלה: יכול להיות במהלך כזה שלעתיד שהוא לא צריך כ"כ עומק חרטה ויגון ואנחה, אלא יותר בתור מציאות אמיתית שכאן ועכשיו אני מוכן להיות טוב, אני אהיה טוב, אני מבין את הדברים יותר בשורש.
תשובה: לאחר שיש לו יגון ואנחה והופך להיות כגרעין שנזרע באדמה שהוא רקוב, יכול להיות כאן ועכשיו, אבל אם אין את הנקודה שקדמה, אז הוא בונה על גבי דברים שאינם מתוקנים, אחריתו מרה כלענה, חייב להיות שיהיה עומק של מרירות שהוא מטוהר הנשמה העליונה כמ"ש השערי תשובה, אם אין את עומק הביטול שמונח ביגון ואנחה כל נקודת צמיחה חדשה תבנה על נקודה בלתי מתוקנת?
שאלה: עכשיו צריך יגון ואנחה, זה כמו מעמד הר סיני, מקבלים עול מלכות, נכון שאני לא הכי מתוקן ועברתי כל מה שעברתי, מצד הנקודה של השמחה הפשוטה של הנפש, באופן פשוט אני כופר ברע.
תשובה: זמנית זה יכול להיות צורת עבודה של האדם, מפני שהוא עדיין לא מסוגל להתמודד עם העומק הפנימי, אבל כצורת חיים שורשית הוא חייב לחזור שכל דבר יקדום לו תשובה, והתשובה היא עומק היגון והחרטה, ומשם צומחים לכל נקודה. זמנית עוד פעם אפשר להשתמש בנקודת צמיחה, אם אדם לא נמצא בתוקף על מנת להתרומם מאותו מקום של מיגון לשמחה.
שאלה: אדם לא יכול לזכור מגיל שנה שנתיים.
תשובה: הוא לא יכול לזכור, אבל הוא יכול לחזור לעומק של אותה תמימות, ואם הוא חוזר לעומק של אותה תמימות הוא יכול לתקן את הדבר למפרע.
שאלה: מה עשתה גיורת צדק מה שלא עושים כל הרבנים וכל הידיעות של כולם, לפי מה שהרב אמר זה פשוט, היא באה מנקודה של ראשית אז רואים את האמת יותר מאחרים.
תשובה: אחת מההבחנות זה בוודאי, לשון רבותינו בהבחנה אחרת זה "אין חסידות כתחילתה", מה שאתם מתייחסים זה שהם מגיעים מנקודה בלי גבולות והיא יצרה את הגבולות לעצמה, זה באופן של ה"אינו מצוה ועושה", אמת.
דע.את.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.כבוד_008_אש.דמים.דאש.הבטה.מבחוץ
שאלה: זה גופא לא פריצה לעולם עליון, שבפשטות למעלה מהשגתו הפשוטה.
תשובה: נקודת הממוצע, זה לא שהוא מתחבר להשגה יותר עליונה, הוא מתחבר למקום שהוא האפס שלו. כמו הדוגמא היסודית הידועה מאוד ברבותינו שאדם רוצה להוציא אילן אז הוא זורע בקרקע ומרקיב ומתבטל, זה לא עולם אחר, זה השורש והראשית שלו עצמו, כמובן שבסוף הוא יונק מאמין בחי עולמים וזורע, יונק ממקום יותר גבוהה בוודאי, אבל מגיע למקום הפשיטות שלו, לאפס בתוך מעמקי נפשו, מהמקום הזה הוא בעצם מגיע לרוגע, מהרוגע הזה מתחדש נקודה חדשה, כדוגמת הזרע שצומח בחזרה, אז ממקום זה בנפש הוא מקבל הסתכלות לא ממנה שנבנה קודם לכן, מה שנבנה קודם לכן כביכול נכנס לאדמה ונרקב, וצומח כאן משהו שורשי, חדש.
שאלה: למעשה איך מגיעים לשם, לעומק השקט?
תשובה: מורכב מב' חלקים, חלק א' של עומק פנימי, ומצורת הסתגלות של מחשבה שורשית, הסתגלות של מחשבה שורשית לא דורשת את השקט המוחלט, אדם שמתרגל לנסות לחשוב על דברים מהתחלה, אז בעולם החיצוני זה אדם משונה, יקראו לו אדם מקורי, שהוא מנסה להתראות בעולם הוא מנסה להתריס בפני כולם, לחשוב אחרת. אבל אם הוא עושה את זה בחדרי חדרים עם עצמו, ולא כל דבר הולך לספר לבני ביתו ואז הוא מתחיל לקומם עליו את כולם, הוא חכם ועושה זאת בתוך עצמו, אז הוא מתרגל לחשוב על דברים מהתחלה, מתרגל עוד פעם, זה הרגל של מחשבה. ככל שהוא מתרגל לכך הוא נכנס בתובנה שכלית, בצורת מחשבה שכלית למקום יותר פנימית. ואם בצירוף לעבודה אחרת, הוא לאט לאט הופך להיות אדם יותר פנימי, אז הוא הופך להיות גם עם שקט פנימי, וששניהם מצטרפים אהדדי הוא באמת מגיע לעומק הפנימי שהוא צריך.
שאלה: יש ב"ב, עבודת ה' שלו, הרגלים שלו, על מה כדאי לשים הדגש בנקודה של הראשית?
תשובה: בדר"כ בנקודת התחלה על מנת לא להקשות על בן אדם הוא לוקח את אותם נקודות שנעים לו לחשוב בהם על נקודת התחלה. מכאן ואילך שהנפש נפתחת לדבר הוא נכנס לנקודת יותר מורכבות באופן כללי מאוד.
שאלה: יכול להיות במהלך כזה שלעתיד שהוא לא צריך כ"כ עומק חרטה ויגון ואנחה, אלא יותר בתור מציאות אמיתית שכאן ועכשיו אני מוכן להיות טוב, אני אהיה טוב, אני מבין את הדברים יותר בשורש.
תשובה: לאחר שיש לו יגון ואנחה והופך להיות כגרעין שנזרע באדמה שהוא רקוב, יכול להיות כאן ועכשיו, אבל אם אין את הנקודה שקדמה, אז הוא בונה על גבי דברים שאינם מתוקנים, אחריתו מרה כלענה, חייב להיות שיהיה עומק של מרירות שהוא מטוהר הנשמה העליונה כמ"ש השערי תשובה, אם אין את עומק הביטול שמונח ביגון ואנחה כל נקודת צמיחה חדשה תבנה על נקודה בלתי מתוקנת?
שאלה: עכשיו צריך יגון ואנחה, זה כמו מעמד הר סיני, מקבלים עול מלכות, נכון שאני לא הכי מתוקן ועברתי כל מה שעברתי, מצד הנקודה של השמחה הפשוטה של הנפש, באופן פשוט אני כופר ברע.
תשובה: זמנית זה יכול להיות צורת עבודה של האדם, מפני שהוא עדיין לא מסוגל להתמודד עם העומק הפנימי, אבל כצורת חיים שורשית הוא חייב לחזור שכל דבר יקדום לו תשובה, והתשובה היא עומק היגון והחרטה, ומשם צומחים לכל נקודה. זמנית עוד פעם אפשר להשתמש בנקודת צמיחה, אם אדם לא נמצא בתוקף על מנת להתרומם מאותו מקום של מיגון לשמחה.
שאלה: אדם לא יכול לזכור מגיל שנה שנתיים.
תשובה: הוא לא יכול לזכור, אבל הוא יכול לחזור לעומק של אותה תמימות, ואם הוא חוזר לעומק של אותה תמימות הוא יכול לתקן את הדבר למפרע.
שאלה: מה עשתה גיורת צדק מה שלא עושים כל הרבנים וכל הידיעות של כולם, לפי מה שהרב אמר זה פשוט, היא באה מנקודה של ראשית אז רואים את האמת יותר מאחרים.
תשובה: אחת מההבחנות זה בוודאי, לשון רבותינו בהבחנה אחרת זה "אין חסידות כתחילתה", מה שאתם מתייחסים זה שהם מגיעים מנקודה בלי גבולות והיא יצרה את הגבולות לעצמה, זה באופן של ה"אינו מצוה ועושה", אמת.
דע.את.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.כבוד_008_אש.דמים.דאש.הבטה.מבחוץ
קטגוריות
