בענין חיקוי אחרים [#19241]

י"ג חשון התשפ"ה

שאלה:

יש חיקוי [לחקות את אחרים] חיובי שנובע ממקום פנימי?

תשובה:

בשביל מה הוא מחקה אותו, זה מעורר לו את הנפש? זה מזכיר לו את הדמות שלו?
שאלה: מחקה אותו שהתנועות הללו יעוררו את הפנימיות של עצמו.
תשובה: זה דק מאד מאד מאד מה שאתם אומרים. האם אי אפשר לומר שאין לזה מקום בכלל? לא. ודאי שיש לזה איזה שהוא מקום. אבל, זה מאד מאד גבולי שאדם עושה את הדבר רק מצד שהוא באמת מפיק את נקודת התועלת ולא מעבר לכך, ושהוא עושה את זה לזמן עד שהוא יגיע להוא מי שהוא. אבל אם שני החלקים הללו לא מתקיימים, אז מתה לו בחצי הדרך.
שאלה: יש הרבה דברים שאדם לא עושה בעבודת ה' מפני שמלעיגים, אז שיעשה את זה ויקנה...
תשובה: מה שאתם אומרים ראשית כל בודאי שיש בזה סברא ישרה, נסביר מה שאתם אומרים, ונסביר למה לא בדוקא השתמשנו במה שאתם אומרים. מה שאתם אומרים לכאורה הגדרת הדבר היא כך, בין כך ובין כך מחפשים מקום טיפה לפרוץ את אותה נקודה של גבולות, אז לכאורה עדיף להלביש זאת על עבודת ה' דתרתי איתנהו ביה. זה ההגדרה. אבל בעומק, יתכן שאדם בעצם לא מסוגל לסבול עדיין את הפריצה של מה יאמרו עליו, רק לצורך רוחניות הוא מוכן לסבול את זה. יש מקום בנפש, שבנפש הטבעית הוא מגיע למקום שלא אכפת לו. הפוך, הוא לא מלביש את זה על עוד משהו, היא גופא, אני כבר לא אכפת לי מה שכולם חושבים. אם זה מולבש ברוחניות, אז הסיבה שבשביל עוה"ב, בשביל רוחניות הוא מוכן לסבול את אותה נקודה. תורה נקנית בייסורים, בשביל זה הוא מוכן לעשות זאת. אבל בעצם הוא לא קונה את הנקודה שלא אכפת לו. אם הוא יכול להלביש את שניהם בדקות, ודאי שזה עדיף, רק בדרך כלל לשם תהיה הנטייה.
שאלה: בתנועת נפש טבעית הוא רואה את רבו ועושה כמותו, כי נפש מעריכה נפש, ונמצא שלבסוף עושה כמותו, האם יש ענין להפסיק זאת?
תשובה: עיקר העבודה היא לנסות להידבק לשורש הרוח החיים הפנימית, בלי ההלבשה בצורת התנועה בעיקר. לפעמים אין לאדם ברירה אלא לזמן קט מאד, בשביל לעורר את הנקודה, כמו שהזכירו, אז הוא מתלבש בנקודת התנועה, ההלבשה של צורת התנועה. אבל עיקר החיבור הוא לשורש תנועת החיות.
שאלה: יש כל מיני דברים עמוקים שהחברה עושה, שהאדם לא יכול לעמוד על עומקם.
תשובה: אם אינם נביאים בני נביאים, מה שדובר דובר על הנהגות מאד חיצוניות ומאד שוליות שאין בהם שום נפק"מ, שיכול להיות שכאן נוהגים כאן ושם הפוך, וגם השינוי בהם הוא כ"כ קל ורגעי שאין לו כ"כ הרבה נפק"מ. לא מדברים על דברים שיסודתם בהררי קודש שאנחנו לא יודעים טעמיהם ומצד כך אין לשנותם, אנו מדברים על דברים חומריים מאד שלא קשורים לא להלכה ולא למנהג של אבותינו. אם יש כל מיני דברים שהתחדשו כאן בארץ הקודש מאז שבאו לארץ הקודש הם לא הפכו כבר להיות מנהג אבותינו, כל מיני צורות התנהגויות שבנ"א רגילים להתנהג. לא דובר ח"ו על דבר שהוא מנהג אבות או דברים שיסודתם בהררי קודש שיש מקור אחד בדברי רבותינו לאותה הנהגה.
דע.את.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.כבוד_004_אש.דעפר.דאש.סתירות.בנפש