בענין למה נופלים מלשמה לשלא לשמה? [#19246]

בתוך הלשמה עצמו הרי גם יש ניצוצות שלא לשמה, וא"כ למה לא הפוך שמתוך הלשמה יתקרב ללא לשמה?

ראשית כל יש דוגמא שמזכיר הגר"א, ואז נחדד את שאלתכם. הגר"א מזכיר שעונג שבת כאשר האדם אוכל בשבת בעונג שבת לשמה הוא יכול ליפול מזה לתאוה של יום חול, כלו' מתוך הלשמה של אכילת שבת הוא יגיע לשלא לשמה. אבל ההגדרה העמוקה היא כך, יש גוף ויש נשמה, הגוף הוא שלא לשמה והנשמה היא לשמה, ואם האדם באמת נמצא במדרגת לשמה אז זה מעין תחיית המתים, שהנשמה מנהיגה את הגוף. ובדוגמא שהזכרנו שהגר"א אמר שמשבת מגיעים ביום חול לאכילה שלא לשמה, זה גופא עומק נקודת הדבר, כי שבת הוא יומא דנשמתא, ואז באמת הנשמה מנהיגה את הגוף, אבל כאשר הוא יוצא ליומין דחול שם חוזר להיות תפיסת הגוף, ולכן הוא עובר מהלשמה לשלא לשמה. אבל אם זה מדרגתו של האדם אז הנשמה שולטת על הגוף ומזככת אותו, לכן בדר"כ לא נופלים מלשמה לשלא לשמה, אבל הזכרנו את הדוגמא שהיא כן קיימת.
דע.את.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.כבוד_004_אש.דעפר.דאש.סתירות.בנפש