שאלה:
הרב הזכיר כ"מ שארבע יסודות זה בנפש הבהמית, ולא בהכרח שבכל הגלגולים הנפש הבהמית היא קשורה לאותו נשמה, יכול להיות שכל פעם זה נשמה שמתגלגלת, אבל הנפש הבהמית המידות מתחלקות כפי הגלגולים והתיקונים שצריך לתקן [מה הכוונה?]
תשובה:
כוונת הדבר הוא, לא שלוקחים נפש בהמית של ראובן ונותנים לשמעון, כוונת הדבר שיש את עצם ראובן שהוא כשלעצמו, ויש לו את הנפש הבהמית שהיא שורשו ששייכת לו, איזה חלקים מראובן מתגלים, חלק מהפעמים מתגלה יותר חלקים, חלק מתגלה יותר חלקים, פעמים נותנים לו ככח של סיוע חלק של מישהו אחר שיתקן, אבל לא שנותנים לו נפש בהמית בעלמא שהוא מישהו אחר, זה חלקו שלו, רק בחלקו שלו פעמים מתגלה הנפש שלו, פעמים מתגלה הרוח, פעמים מתגלה הנשמה, וחלקים בתוך הנשמה וחלקים בתוך הרוח, ופעמים הוא מקבל כעיבור וכדומה חלקים מנשמות אחרות, ולפעמים נותנים לו עירוב של תיקון של מישהו אחר, אבל זה לא עצמותו שלו.
שאלה: עכשיו היה משמע שתמיד אותה שורש מידה רעה שלו, זה שדבוקה אליו מצד השורש, לא מצד ההרחבה והתפשטות?
תשובה: העצמיות ודאי בלתי משתנה. התוספת יכולה להשתנות.
שאלה:. לכל אדם מעצם שורש נשמתו יש לו מידה רעה אחת מימות עולם עד היום הזה?
תשובה: בדיוק כך, ויש לו עוד הרבה מידות רעות שנתווספו בכל הגלגולים כולם עד איפה שהוא הגיע היום, כי רוב בני אדם לא עמלו לתקן אלא ח"ו להיפך.
שאלה: וכל פעם מתגלה לו מידה רעה אחרת שהוא צריך לתקן בנוסף למידה השורשית אצלו?
תשובה: כל המ"ב מסעות שהנפש עוברת, אז כל פעם זה אופן של תיקון מידה אחרת, כמו שאומרים רבותינו להדיא זה המ"ב מסעות, שורשי כל המידות כולם, אבל זה שורשי כל המידות כולם שצריך לתקן, ויש לו את השורש העצמי מנקודת ראשיתו שהוא עיקר תיקונו.
שאלה: איך מזהים מהי המידה השורשית ומהי התוספת? ושאלה שניה, מובא בשם הגר"א שקשה יותר שבירת מידה אחת מללמוד כל הש"ס, זה מדבר על המידה השורשית?
תשובה: נכון מאד, זה על המידה השורשית. ונחזור רק לשאלה הראשונה, ככל שאדם חי חיי חיצוניות, אז ממילא הוא לא יכול להבדיל בין העיקר לתוספת לשום דבר. ככל שאדם מתקרב לעצמי שלו, לאני שלו האמיתי בתוך עצמו, אז לאט לאט הוא יכול לזהות מה נקודת עיקר ומה נקודת טפל. אצל רוב בני אדם, הדברים הללו הם סתומים כי הם חיים בעצם את הקיום, הלוואי שיקיימו גם זה בשלמות, אבל כלומר הם חיים מה שהקב"ה ציווה הם מנסים לעשות, אז איך הוא יכול לדעת מה עומק נפשו, הוא לא עומד כלל על תכונת נפשו. אבל ככל שאדם פנימי יותר, אז כל עבודת חייו זה להתקרב יותר לעצמו ויותר לעצמו ויותר לעצמו, שזה השביל להגיע להכרת הבורא, אחד מהצורות היסודיות. אבל ככל שהאדם קרוב לעצמו יותר, אך עצמי ובשרי, אז הוא קרוב לעצמו, אז הוא מזהה מה זה העצמי שלו יותר, מה זה העצמי שלו יותר, ואז הוא נוגע בשורש המידה רעה של עצמו, ואז הוא מגיע לנקודת ההבדלה מהי העיקר ומהי נקודת התוספת. אבל עוד פעם זה צריך להיות צורת חיים יסודית שכל עניינה זה התקרבות למעמקים הפנימיים של תוך עצמו.
שאלה: יש סור מרע ויש עשה טוב, לכל אחד יש את המצווה שהוא מחובר אליה ושורשו לתקן.
תשובה: לא, זה שייך לעולם המעשה, ואנו מדברים בעולם המידות. זה שני עולמות שונים.
שאלה: אבל להגיע לשורש המצוה של ההכרה מה הכח שמתוכו יכול לפעול חוצה, אז שורש המצוה, נכון שיש מצוות מעשיות, אבל יש מצוות גם במחשבה דיבור מעשה.
תשובה: הגדרת המצוות בכללותם הם במעשה, רוב רובם של המצוות הם במעשה, רק כמו כל דבר חייב להיות שיהיה לו שורש במידות ויהיה לו שורש במחשבה, שש מצוות תדיריות וכדומה, אבל עצם מדרגת המצוה היא בתוך עולם המעשה. לכן למתים חופשי, אבל וודאי שיש להם שורש בנקודה היותר פנימית, אבל עיקרם הוא בעולם המעשה. כי אין חשבון בשאול אשר אתה הולך שם.
שאלה: תכונות טבעיות של כל משפחה שיש להם מידה זו יותר חזקה, מה זה?
תשובה: לא, זה עוד לבוש שקיים על גבי הנפש. דין של כבוד אב ואם שדובר בדברי רבותינו זה מחמת הלבוש שאביו ואמו נותנים לו, וזה עוד סוגיא, לא נגענו בה, העלתם נקודה נכונה, אבל זה עוד כח בנפש. רק שבני אדם רואים רק את החיצוניות הגמורה הם רואים שהוא שייך לעדה מסויימת, שייך למשפחה מסויימת וכדומה, אך זה גם אפילו לא חלקו הפרטי, זה לבוש. אנו דיברנו על חלקו הפרטי של האדם, אתם דיברתם על שלב עוד יותר חיצוני, שהוא כבר סוגיא נוספת, ולא נגענו בה.
שאלה: מה שייך להגיע להמתקה לפני הבדלה במידה השורשית.
תשובה: מי אמר להגיע לפני, אף אחד לא דיבר להגיע לפני, בשום אופן לא.
שאלה: מה שהרב הזכיר שהתיקון של המידה זה ע"י כבוד שמתגלה למטה, הכוונה היא שזה התיקון של יסוד האש, או שיסוד האש עצמו הוא זה שיכול לגרום שהכבוד העליון יתגלה בו.
תשובה: "באש הצתתי ובאש אני עתיד לבנותה, ואני אהיה לה חומת אש סביב", אז נאמר באש הצתתי, כלומר, זה שורש הקלקול. באש אני עתיד לבנותה, זה שורש התיקון. אז עצם תכונת הקלקול והתיקון מונחת ביסוד עצמו, רק ההלבשה שלה מתגלה בכבוד.
דע.את.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.כבוד_013_עפר.דאש.דאש.פריצת.המידות.ותקונן
שאלה: עכשיו היה משמע שתמיד אותה שורש מידה רעה שלו, זה שדבוקה אליו מצד השורש, לא מצד ההרחבה והתפשטות?
תשובה: העצמיות ודאי בלתי משתנה. התוספת יכולה להשתנות.
שאלה:. לכל אדם מעצם שורש נשמתו יש לו מידה רעה אחת מימות עולם עד היום הזה?
תשובה: בדיוק כך, ויש לו עוד הרבה מידות רעות שנתווספו בכל הגלגולים כולם עד איפה שהוא הגיע היום, כי רוב בני אדם לא עמלו לתקן אלא ח"ו להיפך.
שאלה: וכל פעם מתגלה לו מידה רעה אחרת שהוא צריך לתקן בנוסף למידה השורשית אצלו?
תשובה: כל המ"ב מסעות שהנפש עוברת, אז כל פעם זה אופן של תיקון מידה אחרת, כמו שאומרים רבותינו להדיא זה המ"ב מסעות, שורשי כל המידות כולם, אבל זה שורשי כל המידות כולם שצריך לתקן, ויש לו את השורש העצמי מנקודת ראשיתו שהוא עיקר תיקונו.
שאלה: איך מזהים מהי המידה השורשית ומהי התוספת? ושאלה שניה, מובא בשם הגר"א שקשה יותר שבירת מידה אחת מללמוד כל הש"ס, זה מדבר על המידה השורשית?
תשובה: נכון מאד, זה על המידה השורשית. ונחזור רק לשאלה הראשונה, ככל שאדם חי חיי חיצוניות, אז ממילא הוא לא יכול להבדיל בין העיקר לתוספת לשום דבר. ככל שאדם מתקרב לעצמי שלו, לאני שלו האמיתי בתוך עצמו, אז לאט לאט הוא יכול לזהות מה נקודת עיקר ומה נקודת טפל. אצל רוב בני אדם, הדברים הללו הם סתומים כי הם חיים בעצם את הקיום, הלוואי שיקיימו גם זה בשלמות, אבל כלומר הם חיים מה שהקב"ה ציווה הם מנסים לעשות, אז איך הוא יכול לדעת מה עומק נפשו, הוא לא עומד כלל על תכונת נפשו. אבל ככל שאדם פנימי יותר, אז כל עבודת חייו זה להתקרב יותר לעצמו ויותר לעצמו ויותר לעצמו, שזה השביל להגיע להכרת הבורא, אחד מהצורות היסודיות. אבל ככל שהאדם קרוב לעצמו יותר, אך עצמי ובשרי, אז הוא קרוב לעצמו, אז הוא מזהה מה זה העצמי שלו יותר, מה זה העצמי שלו יותר, ואז הוא נוגע בשורש המידה רעה של עצמו, ואז הוא מגיע לנקודת ההבדלה מהי העיקר ומהי נקודת התוספת. אבל עוד פעם זה צריך להיות צורת חיים יסודית שכל עניינה זה התקרבות למעמקים הפנימיים של תוך עצמו.
שאלה: יש סור מרע ויש עשה טוב, לכל אחד יש את המצווה שהוא מחובר אליה ושורשו לתקן.
תשובה: לא, זה שייך לעולם המעשה, ואנו מדברים בעולם המידות. זה שני עולמות שונים.
שאלה: אבל להגיע לשורש המצוה של ההכרה מה הכח שמתוכו יכול לפעול חוצה, אז שורש המצוה, נכון שיש מצוות מעשיות, אבל יש מצוות גם במחשבה דיבור מעשה.
תשובה: הגדרת המצוות בכללותם הם במעשה, רוב רובם של המצוות הם במעשה, רק כמו כל דבר חייב להיות שיהיה לו שורש במידות ויהיה לו שורש במחשבה, שש מצוות תדיריות וכדומה, אבל עצם מדרגת המצוה היא בתוך עולם המעשה. לכן למתים חופשי, אבל וודאי שיש להם שורש בנקודה היותר פנימית, אבל עיקרם הוא בעולם המעשה. כי אין חשבון בשאול אשר אתה הולך שם.
שאלה: תכונות טבעיות של כל משפחה שיש להם מידה זו יותר חזקה, מה זה?
תשובה: לא, זה עוד לבוש שקיים על גבי הנפש. דין של כבוד אב ואם שדובר בדברי רבותינו זה מחמת הלבוש שאביו ואמו נותנים לו, וזה עוד סוגיא, לא נגענו בה, העלתם נקודה נכונה, אבל זה עוד כח בנפש. רק שבני אדם רואים רק את החיצוניות הגמורה הם רואים שהוא שייך לעדה מסויימת, שייך למשפחה מסויימת וכדומה, אך זה גם אפילו לא חלקו הפרטי, זה לבוש. אנו דיברנו על חלקו הפרטי של האדם, אתם דיברתם על שלב עוד יותר חיצוני, שהוא כבר סוגיא נוספת, ולא נגענו בה.
שאלה: מה שייך להגיע להמתקה לפני הבדלה במידה השורשית.
תשובה: מי אמר להגיע לפני, אף אחד לא דיבר להגיע לפני, בשום אופן לא.
שאלה: מה שהרב הזכיר שהתיקון של המידה זה ע"י כבוד שמתגלה למטה, הכוונה היא שזה התיקון של יסוד האש, או שיסוד האש עצמו הוא זה שיכול לגרום שהכבוד העליון יתגלה בו.
תשובה: "באש הצתתי ובאש אני עתיד לבנותה, ואני אהיה לה חומת אש סביב", אז נאמר באש הצתתי, כלומר, זה שורש הקלקול. באש אני עתיד לבנותה, זה שורש התיקון. אז עצם תכונת הקלקול והתיקון מונחת ביסוד עצמו, רק ההלבשה שלה מתגלה בכבוד.
דע.את.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.כבוד_013_עפר.דאש.דאש.פריצת.המידות.ותקונן
קטגוריות
