שאלה:
כתוב ברבותינו שאצל משה רבינו זה היה ביזוי בלי שום היגיון.
תשובה:
השאלה שאתם מעוררים, כל דבר שקיים בבריאה, האם הפשט שיש דבר שהוא מופקע לגמרי, או שבלשון רבותינו שכל שקר חייב להיות שיש בו ניצוץ של אמת? כל מה שבאים ומדברים נגד אנשים גדולים שלא היו, אז אם זה היה מופקע לגמרי שלא יהיה אז מאיפה התחיל אותה נקודה נידון, אז יש שתי סוגי מהלכים, יש מהלך שאותו אדם גדול יש לו איזושהי חולשה קטנה באותו דבר, ומתלבשים על אותו חולשה קטנה ויוצרים לה הגדלה. זה אופן א', שאין אדם שלם. ויש אופן עמוק יותר שהדבר הזה מתגלה אצלו מצד דתיקון העליון, שמהשגת בנ"א שנמצאים לתתא הם לא רואים את הצד העליון שבדבר אלא הם רואים אותו בהלבשה התחתונה ואז הם נופלים. הדוגמא שהזכרתם אצל משה רבינו, נקודה דקה ועמוקה, שחשדוהו מאשת איש כל אחד קינא לו מאשתו, איפה השורש שכל אחד קינא לו מאשתו, הרי וודאי שזה לא למעשה, ויתר על כן משה רבינו פירש אפילו מאשתו עצמו מציפורה, אז יש כאן דבר והיפוכו, אז תשובה עמוקה, עוד פעם זו הגדרה עמוקה אך זו ההגדרה, משה רבינו נקרא הרי בלשון רבותינו דעת הכולל, דעת הכולל הכוונה שהוא מצורף לכולם, אז מצד כך שהוא מצורף לכולם היינו ס' ריבוא מישראל זו"נ גדול וקטן, אז מהמקום העליון הזה הוא מצורף גם לכל אשת איש, אבל לא מצד הגופים אלא מצד שורשי הנשמות, ושמלבישים את זה, שתחתון רואה הדבר שהוא עליון, אז אם הוא מסתכל במבט של עליון אז הוא רואה שזה חיבור של נשמות, חיבור של נשמות אין בזה שום נקודת קושי אדרבא זה נקודת המעלה, אבל מי שנמצא במדרגה של גוף, ורואה את התפיסה העליונה בהלבשה שבו הוא נמצא, אז מה הוא רואה, כל אחד קינא לו מאשתו.
שאלה: למה להתבזות משטויות?
תשובה: ענינו את התשובה, ראשית כל מאיפה זה מגיע, עכשיו מאיפה נקודת הביזיון למעשה, שזה יהיה קרוב למעשה. ההגדרה היא כזו, כל דבר שנמצא למעלה בשורש מצד התיקון שלו אז שהוא יורד לתתא הוא בוודאי יתגלה מצד נקודת קלקול. הדוגמא שהזכרנו עכשיו במשה רבינו שזו הדוגמא השורשית, אז וודאי שאצל משה רבינו כולו קדוש כולו טהור מהצד העליון שבדבר, דעת הכולל שמחברת הכל. אבל לשון רבותינו שלמשה רבינו היה דעת דקדושה וכנגד כך היה קליפה דערב רב שהיא בגימט' דעת, אז הערב רב באמת היו הפסולת של הדעת שמצטרף עם כולם, הערב רב באמת היו דעת דקלקול גם אשת איש, זה מה שדיברו במשה, העם אשר העלית שמצטרף אליו, על זה חל נקודת הדיבור.
דע.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.כבוד_009_עפר.דרוח.דאש.קל.כנשר.במעשה
שאלה: למה להתבזות משטויות?
תשובה: ענינו את התשובה, ראשית כל מאיפה זה מגיע, עכשיו מאיפה נקודת הביזיון למעשה, שזה יהיה קרוב למעשה. ההגדרה היא כזו, כל דבר שנמצא למעלה בשורש מצד התיקון שלו אז שהוא יורד לתתא הוא בוודאי יתגלה מצד נקודת קלקול. הדוגמא שהזכרנו עכשיו במשה רבינו שזו הדוגמא השורשית, אז וודאי שאצל משה רבינו כולו קדוש כולו טהור מהצד העליון שבדבר, דעת הכולל שמחברת הכל. אבל לשון רבותינו שלמשה רבינו היה דעת דקדושה וכנגד כך היה קליפה דערב רב שהיא בגימט' דעת, אז הערב רב באמת היו הפסולת של הדעת שמצטרף עם כולם, הערב רב באמת היו דעת דקלקול גם אשת איש, זה מה שדיברו במשה, העם אשר העלית שמצטרף אליו, על זה חל נקודת הדיבור.
דע.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.כבוד_009_עפר.דרוח.דאש.קל.כנשר.במעשה
קטגוריות