בענין הכרת ערכו [#19233]

היו כאלה שביזו את ד"ת וכאלה ששיבחו ד"ת, מה המחלוקתם שלהם.

יש חלק של נקודה מסויימת ששייכת לסוגיא של הודאה, זה סוגיא אחת. ויש סוגיא ששייכת לסוגיא של כבוד. יש מעשים בדברי רבותינו שביקשו לפעמים מתלמידיהם שירוממו את רוחם שהם לא יפלו לנפש הבהמית התחתונה שיוצרת את נקודת השפלות, ומצד כך האדם זקוק גם לרוממות, ולפעמים הרוממות הזו באה מאחרים והיא עוזרת לו להתרומם מהמקום הדק הנכון, בבחינת קליפת נוגה שבנפש. ולפעמים הוא מרומם את עצמו מאותו מקום שהוא מכיר בערך עצמו. הדוגמא הפשוטה לכך, שידוע, מגיד מישרים, הב"י, שחלק מצורת העבודה שנתן לו זה כך שיכיר בערכו שלו ועי"כ הוא לא יפול. מאותו מקום יש תפיסה איך לרומם את נקודת הנפש. ההיפך מהצד השני, יש עבודה מצד ביטול הגוף. ובלשון שורשית וכללית, יש שתי שורשים כלליים שמתגלים בפנים רחבות בדברי רבותינו, האם עובדים מצד גילוי של מעלת הנשמה, או שעובדים מצד שפלות שבגוף. אם עובדים מצד גילוי מעלת הנשמה, אז זה יכול להיות או באופן של רבי, לא פסק מעל שולחנו לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, וכן ע"ז הדרך, ומאותו פנים יש גם רוממות של הצורה שהזכרתם. ויש פנים של עבודה מצד נקודת הגוף, ואז העבודה מכח ביטוש הגוף, מכח השפלת הגוף, מכח הכרת שפלות הגוף, וכן ע"ז הדרך. ודאי שכל העבודות צריכים לכולם, אבל לאיפה הנטייה להיכן זה בעיקר מכוון, זה תלוי בשורשים הללו. ובזה גופא בדקות כל מי שמעיין בדברי רבותינו יכול לראות כל אחד חלקו בעולמו מה שהיה שייך.
דע.את.מידותיך.הדרכה.מעשית.אש.כבוד_001_עפר.דעפר.דאש.כבדות.במקומו