שאלה: האם הענין הזה של מיקוד משתייך גם כן לשאר ענינים בחיים, פרנסה ושלום בית וחינוך ילדים, וכל עניני החיים?
תשובה: כשהאדם חי חיים יותר פנימיים, כל הפרטים האלה שאמרת, של שלום בית וחינוך ופרנסה וכו', הם נעשים טפלים להנקודה האחת הפנימית שהוא מכוון איליו. כשאין לאדם את הכיוון לנקודה אחת פנימית בחיים, לפעמים הוא מתמקד על השלום בית שלו, לפעמים הוא מתמקד על הילדים שלו, ולפעמים מתמקד על הפרנסה שלו. אבל כשהוא מתמקד על נקודה פנימית שהוא מכוון אליו, כל הפרטים האלא לעולם לא יהיו המיקוד שלו, כיון שיש לו מיקוד יותר פנימית ומכוונת מזה. הם יהיו 'כלים' לעבודה פנימית יותר. כמובן שנצרך לעבוד לקנות 'כלים' אלו, אולם נצרך נקודה פינית יותר שורשית.
שאלה: האם הרב יכול להציע כמה שאלות שאני יכול לשאול את עצמי, כדי שאני יכול לידע מהו הנקודה הרוחני שאני צריך להיות מכוון אליו בחיים שלי.
תשובה: זו שאלה מאד מאד יסודית, וקשה לענות עלי' בזמן קצר. בכללות, כל אדם צריך לידע: (א) הנקודה ההכי החזקה שיש לו אצלו עכשיו, (ב) ולאחר מכן, לזהות את החוויה ההכי עמוקה שמכיר בנפשו, (ג) ואז צריך לחבר את ידיעות הללו ולהגיע למקום העמוק ביותר בנפשו שהוא מכיר בעצמו, עכשיו. (ד) ולאחר מכן, יכול האדם להגיע לחוויות עמוקות יותר מזה.
אמנם השאלה זו היא שאלה גדולה, והוא כמו השאלה של ההוא אדם שבא לפני שמאי והלל ושאל "ילמדני רבינו כל התורה כולה על רגל אחת." [להרחבה, ניתן לעיין בספר הכרה עצמית].
שאלה: איך המיקוד בכיוון רוחני אחד בחיים משתלב עם מטרת החיים, שהוא לימוד תורה וקיום המצוות? הם יש שני תכליתיות בחיים, הכיוון של היחיד והכיוון של הכלל ישראל? איך שני מטרות אלא משתלבים?
תשובה: תורה ומצוות היא התכלית והמטרה הכללית לכל יחיד שבכלל ישראל, ובנקודה הזו, כל מטרתינו הוא שווה. אבל בתוך הכיוון הכללי של תורה ומצוות, יש גם את הכיוון של היחיד, שכל יחיד צריך להתמקד אליה. חז"ל אומרים שאין דעותיהם שווין זה לזה, ועל כן כל יחיד שבכלל ישראל יש לו נקודת ייחודיות שלא נמצא באף אחר. הכיוון של היחיד אינו בא לשלול ח"ו את הכיוון הכללי, שהוא תורה ומצוות. אלא שכל אחד מאיתנו צריך להוציא את הנקודה הייחודית שלו, מהכח לפועל, בתוך המסגרת הכללית של תורה ומצוות, ולמלאות את תפקידנו של כל יחיד ויחיד בחיים.
המיקוד של היחיד אינו כיוון נפרד מתורה ומצוות, אלא בתוך הכיוון הכללי של החיים, שהוא תורה ומצוות, ובזה נהי' דבוקים בה' יתברך. הכיון הרוחני של היחיד יכול להיות באיזה מצוה דאורייתא או דרבנן שהוא צריך להשלים כאן בחייו, או באיזה מידה שהוא צריך לתקן, וכל זה הוא בתוך הכיוון הכללי של כלל ישראל שהוא תורה ומצוות.
לכל יחיד יש נקודה שבו הוא חזק יותר מאחרים. בתוך תורה ומצוות, יש גם את הייחודית של האדם. הייחודית של האדם, את הנקודה החזקה שיש לו, היא שביל להגיע אל המטרה של תורה ומצוות, ולא כתכלית לעצמה. אלא שע"י הוצאת כוחות אל הפועל של האדם, שהוא גילוי הייחודית שלו, יש לכל אדם את הקשר הפרטי להקב"ה, והדביקות בה' הוא המטרה הכללי ששווה לכולנו.
שאלה: למה הנקודה של ה"צלם אלוקים" איננה הנקודה שבו כולנו שווים?
תשובה: כשהקב"ה ברא את הבריות, האם ברא את כולם באותו גובה, באותו מראה, באותו אופי? האם כולנו שווים, או כל אחד שונה מרעהו? בודאי, כולנו שונים. לכל אחד מאיתנו יש מראה מיוחד, מידות מיוחדים, דרכי חשיבה מיוחדים, ויש עוד שינויים בין כל אחד מאיתנו. הקב"ה ברא אותנו כך שיש לכל אחד מאיתנו נקודה מיוחדת, בתוך תורה ומצוות, להגיע להכרת הבורא. הייחודית שלנו הוא פרט בתוך הכלל, שאינו נפרד מהכלל, אלא בתוך הכלל. כל אחד צריך לגלות את נקודת הייחודית שלו, ולכל אחד יש נקודה שאינו נמצא באף אחר. על אף שתורה ומצוות הם הכיוון הכללי של הכלל ישראל, בתוך תורה ומצוות יש גם אם נקודת הייחודית של כל יחיד.
שאלה: האם יש איזה ספר שהרב יכול להציע לנו ללמוד, שעי"ז יכול האדם להכיר את עצמו?
תשובה: אין דרך אחד לזה, יש הרבה ספרים כזה. אי אפשר לי לומר שצריכים ללמוד דווקא איזה ספר. מי שרגיל לשמוע בשיעורים שלנו, יכול ללמוד את ספר "הכרה עצמית", אבל יש ספרים אחרים מלבד זה, שיכול האדם ללמוד בהן ולהכיר נפשו.
שאלה: האם יש ספרים אחרים שהרב יכול להציע לנו ללמוד, כיצד להכיר עצמינו?
תשובה: נסביר את הקושי. ברוב הספרים שנכתבו בזמנינו [על ענין הכרת עצמינו], הרעיונות והשיטות שלהם נלקחים מחכמי אומות העולם, ובנ"א רוצים להכניס דברים אלו אל תוך מסגרת הקדושה. אין לנו שום ספר היום על ענין הכרת עצמינו שהוא כולו מיוסד על תורה, בלי שמץ של שיטות הגויים. ולכן קשה לברר את הטוב מהרע כשלומדים ספרים אלה ולידע איזה חלקים כשרים ליהודי ואיזה חלקים אינם כשרים ליהודי. אין אנו יודעים אם המקורות של הדברים באים מהגויים, או לא. לכן אי אפשר לי להציע איזה ספר ללמוד [על הענין הזו של הכרת עצמינו] - אינני יודע מאיפה נלקחים הדברים בספרים אלו.
יש ספרים של זמנינו שהרעיונות שלהן מושאלים מחכמי אומות העולם, והמחברים של ספרים אלו רוצים להכניס דברים אלו אל תוך מחנה היהדות, ולכן א"א לי להגיד ללמוד ספרים אלו או לא ללמוד ספרים אלו. לכן בעיא זו היא דבר מורכב.
שאלה: ומה עם ספרי הראשונים והאחרונים? האם אין ספר בין הראשונים והאחרונים שיכול האדם ללמוד בהן ולהכיר את נפשו? הלא כל ספרי הראשונים והאחרונים הם כולו קדושה?
תשובה: בודאי שספרי הראשונים והאחרונים הם כולם ע"פ קדושה, אבל נסביר את הבעיה. הספרי הראשונים לא נכתבו באופן מסודר, המדברת לשפה שלנו, ולכן הם נעלמים מדורינו. יש רק חלקים מעטים בספרי הראשונים שהם נכתבו בסדר ברורה, ולכן קשה לבן דורינו ללמוד ספרים אלה ולמצוא דברים ברורים, ולהוציא דברים ברורים ממה שלומדים שם.
גם בספרים של הגדולים האחרונים, שהיו קרובים לתקופתינו – הספרים של הסבא מקעלם, ורבי ירוחם לבוביץ, ורבי יחזקאל לעוונשטין – כדי ללמוד דבריהם כראוי ובאופן מסודר ולהבין כיצד להשתמש בסדר הדברים, צריך להיות בר דעת גדול.
יש בני אדם בדורינו שלומדים ספרים של גדולים הנ"ל באופן מסודר, אבל ביחד עם ספרים של חכמי אומות העולם. אמנם באמת צריך להיות בר דעת ביותר כדי להשתמש בספרי הגויים ולהכיר איזה חלקים נלקחים מהגויים ואינם ראויים לנו, ואיזה חלקים אינם באים הגויים, ובאמת קשה מאד להבחין זאת, בלימוד ספרים אלה שנמצאים בזמנינו.
שאלה: אם אני מורה בריאות לבני אדם, האם זה חלק מנקודת הייחודית שלי והוא מיקוד בכיוון רוחני, או שדבר זה הוא רק מחיצונית של החיים שלי, שאיננה חלק מנקודת הייחודית הרוחני שלי?
תשובה: אדם שמזהה את בריאות כנקודת המיקוד שלו, מה נעשה ביום המות, שאז הנשמה פורחת מהגוף, ואז מה נשאר לו? אז אין לו בריאות, וא"כ מה נשאר לו מזה? כולנו עוזבים את העולם הזה ביום המות, ואז אין לנו בריאות. הבריאות אינו חלק מהרוחניות שלנו. אבל אם הרצון שלך להורות דרכי בריאות לאנשים הוא משום שאתה רוצה את החסד שבדבר, אז שייך שהמיקוד בזה הוא מיקוד בנקודת ייחודית הרוחני שלך. אבל זה רק בתנאי שחסד היא המטרה של חייך. אבל אם אין זה הכוונה, והכוונה הוא שאתה רוצה רק להראות אנשים כיצד יכולים לשמור על בריאותם, אז אין המטרה לרוחניות או לחסד, ואין זה מביא אותך לשמחה אמיתית, כיון שאיננה מטרה רוחני.
ראש.חודש.עבודה_012_חודש.אדר.הסרת.עצבות
קטגוריות
