שאלה:
איזה דרכים יש לגילוי הרגש, חוץ משימת לב ומודעות לרגשות? וביחס לארבעת היסודות, המודעות לאיזה יסוד שייכת?
תשובה:
כח הרגש - מיסודות המים והאש
מבואר בדברי רבותינו שכח הרצון הפנימי של האדם נעלם, והיא מתגלית בעיקר דרך ג' "קומות" שבאדם, מתתא לעילא: כח המעשה, כוחות ההרגשה, וכוחות ההשכלה. ויש הבדל יסודי בין כוחות ההרגשה לכוחות ההשכלה והמעשה: באופן טבעי, הן כוחות ההשכלה והן כח המעשה של האדם נוטים להיות יותר מאוזנים ויותר בהתאם עם המציאות. לעומתם, כוחות ההרגשה של האדם נוטים באופן טבעי להיות יותר קיצוניים, וכן להיות מנותקים מן המציאות המעשית של החיים.
ממבט ארבעת היסודות, אחד מהסדרים שמצינו בדברי רבותינו הוא שכוחות ההשכלה מקבילים ליסוד הרוח, כח המעשה מקביל ליסוד העפר, וכוחות ההרגשה מקבילים ליסודות המים והאש - כנגד אהבה ויראה, כדלהלן:
| כוחות ההשכלה | ||
| יסוד הרוח | ||
| הרגשות של "אהבה" | הרגשות של "יראה" | |
| יסוד המים | יסוד האש | |
| כח המעשה | ||
| יסוד העפר |
הסדר הזה מבליט את הנקודה הנ"ל, כי יסודות המים והאש עומדים בצדדים, ולכן הם יותר נוטים לקיצוניות, משא"כ כוחות ההשכלה והמעשה שנוטים יותר ל"אמצע".
העלמת הרגש - מכח העפר ומכח הרוח
לפ"ז, כשנבוא לדון על "גילוי הרגש", צריכים להקדים להבין מאיפה שורש ה"העלם" של הרגש. לפי מה שנתבאר, יש שתי סיבות עיקריות ל"העלמת" הרגש: או מכח יסוד העפר - כח המעשה, או מכח יסוד הרוח - כח ההשכלה.
העלמת הרגש מכח יסוד העפר נקרא בחז"ל "טמטום הלב" - זה מצב שהלב לא מרגיש בגלל אדישות העפר, שעליו נאמר "אין בשר המת מרגיש".[1]
העלמת הרגש שמכוח השכל מצינו גם כן בדברי רבותינו, הן לצד הטוב כמו "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי", שאחד מהעניינים שבו הוא שיש לאדם כח ע"י העסק בתורה להסיח דעת מקשייו הרגשיים, והן לצד הרע, כמו כלפי מי שלומד תורה שלא לשם שמים ואין בו יראת שמים, דהיינו שהוא עוסק רק בחלק השכלי של התורה מבלי ש"כוונת התורה" תיגע לו אל ליבו.
גילוי כוחות ההרגשה מכח יסוד הרוח
עכשיו, בנוגע לאיך לגלות את כוחות ההרגשה, נתחיל קודם להסביר את הכח של מודעות ושימת לב שהזכרת בשאלה. ממבט ארבעת היסודות, העניין של מודעות מגיע גם הוא מיסוד הרוח, כמו כוחות ההשכלה. אך, הכח של מודעות הוא להמשיך את ההשכלה לתוך עולם ההרגשות, ולהיות מודע לתנועות של המידות וההרגשות שמיסודות המים והאש שמתחוללות סביבו.
ניתן להמשיל את זה למי שיושב במגדל הפיקוח של שדה התעופה, והוא מביט ושם לב לכל הטיסות הממריאות והנוחתות סביבו - הוא עצמו אינו ממריא או נוחת עמהן, אבל הוא נמצא במרכז, ושם לב לכל הקורה סביבו. זהו כח המודעות של הדעת - בניגוד לכוחות ההשכלה עצמם, הנמצאים מעל לכל התנועות של הלב ואינם שמים לב אליהם, כח הדעת נמצא "במרכז" של התנועות האלו של המים והאש, והוא יכול לשים לב אליהם ולהיות מודע לכל מה שקורה.
אם נרצה לצייר את זה בציור שהשתמשנו איתו למעלה, נצייר את זה ככה:
| כוחות ההשכלה | ||
| יסוד הרוח
|
||
| הרגשות של "אהבה" | דעת | הרגשות של "יראה" |
| יסוד המים | יסוד הרוח
|
יסוד האש |
| כח המעשה | ||
| יסוד העפר |
עכשיו, בכדי לקבל מודעות להרגשות, צריכים ללמוד ולהבין את "דרכי הפעולה" של ההרגשות. שהרי הדעת צריכה "למצוא" את ההרגשות הקיימות, וכמו שא"א לחפש את "ראובן" אם אתה לא יודע איך הוא נראה ואיפה הוא גר, כך לא תוכל הדעת למצוא את ההרגשות מבלי לדעת את האופי שלהן ואיך הן אמורות להתבטא.
כמובן אין כאן אפשרות להאריך בכל דרכי הפעולה של ההרגשות, מה שמצריך לימוד שלם על דרכי המידות וההרגשות. אך, כבר הקדמנו למעלה באופן כללי שההרגשות אינן נצמדות דווקא לסדר החיים המעשיים [של יסוד העפר], וכמו כן, הן אינן נצמדות דווקא לרצונו ושאיפותיו שהאדם בונה בדעתו [מיסוד הרוח]. באופן כללי, יש להרגשות סדר סמוי משלהן, הבנוי משני החלקים שהזכרנו של יסוד המים ויסוד האש.
כתיאור כללי מאוד, ההרגשות של יסוד המים שואפות ונוטות להתפשט ולהתחבר, הן מאמינות באמונה סמויה שבסוף הכל יהיה טוב, ומקוות תמיד להגיע לאותו "עולם שכולו טוב" וכולו אחדות. וההרגשות של יסוד האש לעומתן נוטות לפחד, מעריצות חוזק, מאמינות באמונה סמויה שבסוף הכל ייכחד ויישאר רק "בעל הכוח היחידי", ושואפות למצוא את אותו שורש עליון מוחלט של כוח ולהיטפל אליו.[2]
ככל שאדם יותר יבין את סדרי ותהליכי ההרגשות, כן הוא יכול א. לזהות אותם יותר בעצמו, ב. וגם לעורר אותם יותר בעצמו ע"י התבוננותו, ובכך להוציא אותם אל הגלוי.[3] למשל, מי שרוצה לעורר בעצמו שמחה של מצוה מיסוד המים, יוכל לצייר איך שהמצוות מביאות אותו יותר קרוב ל"עולם שכולו טוב" של ימות המשיח. לשם כך, הוא יכול לנסות לצייר לעצמו מציאות של "עולם שכולו טוב" כפי הבנתו - עולם בלי צרות, בלי מלחמות, בלי מידות רעות, "ויטו שכם אחד לעבדך"..., וע"י כן לעורר בעצמו שאיפה והשתוקקות להגיע לשם. [וכמובן שע"ד זה הוא גם יקיים "צפית לישועה"].
לסיכום, ביארנו עד עכשיו שתי דרכים לגלות את עולם ההרגשות, ששורשם אחד. השורש הוא לימוד והבנת דרכי ההרגשות, וע"י כן האדם יכול א. לשים לב ולזהות את ההרגשות הטבעיות המתעוררות בקרבו, ב. ולעורר בעצמו את הרגשותיו ע"י התבוננות.
ממבט ארבעת היסודות, יסוד שתי הדרכים האלו הוא אחד: השימוש בכח הדעת שמיסוד הרוח, בכדי לגלות דרכו את כוחות ההרגשה של המים והאש.
גילוי הרגש מכח יסוד העפר
דרך נוספת לגלות את עולם ההרגשות הוא מכח שימוש נכון ביסוד העפר, וזאת ע"י שאדם מייחד זמן ומקום בסדר חייו במיוחד עבור ענייני רגש. אחת מהסיבות למה ענייני הרגש נעלמים מבני אדם הוא בגלל שאינם מחשיבים אותם, ולכן לא מפנים עבורם זמן ומקום ביטוי מספיק שהם ייצאו לפועל. [הרבה פעמים זה נגרם מכיון שהרגש פעמים רבות אינו "מסתדר" עם חייהם המעשיים ועם תוכנותיהם, ובמקום לנסות להבין את מה שהם מרגישים ולסדר את חייהם בצורה נכונה שתתאים להרגשותיהם, הם מעדיפים להתעלם מהם ולהשתיק אותן ע"י ריבוי התעסקות בעולם החומרי או השכלי המעלימים את עולם הרגש].
בכדי לתקן את זה, האדם צריך להפנים שכמו שהוא לא מחשיב שעה של קניות נצרכות לביטול זמן, וכמו שהוא לא מחשיב שעה של לימוד לביטול זמן, כן גם שעה של שיחה עם בני ביתו, למשל, אינו ביטול זמן אם זה מקדם את בניית הקשר הרגשי. וזה לא רק זמן – הוא הדין בהשקעות אחרות, כגון כח, כסף, וכדומה. כלל הדברים הוא שהאדם צריך להחשיב את ענייני הרגש ולתת להם מספיק מקום בסדר חייו בכדי שהם יתגלו.[4]
הרבה הצלחה!
[1] לפעמים זה מכח יסוד העפר כשלעצמו, ולפעמים מצטרף לזה גם יסוד הרוח [שגם הוא אינו נוטה ל"קצוות" של ההרגש, כנ"ל] שבתוך עולם המעשה, והאדם עסוק יותר מדי עם התנועה שבעולם המעשה - "הטיפול והטירדא העולמית" כדברי המסילת ישרים במפסידי הזהירות, ולכן אינו פנוי לשים לב להרגשות שלו. וכמו כן, יכול להיות שהאדם כן "מרגיש" קצת, אבל כל הרגשותיו עסוקות רק בתאוות החומריות שלו או בקפידות וכעסים האנוכיים שלו, שגם אלו שייכים בעיקר למדריגת יסוד העפר של העולם החומרי, והחומריות הזה יעכב אותו מלהרגיש הרגשות יותר נעלות ונקיות.
ככל ששורש הבעיה של העלמת ההרגשות מונח במידות אחרות בלתי מתוקנות [כמו ריבוי של טירדות מעשיות (רוח של עפר), תאוות (מים של עפר), או קפידות וכעסים (אש של עפר)], כמובן ששורש הפתרון תהיה לתקן ולאזן את המידות האלו.
[2] בדרך רמז, רגש אותיות גשר – קירוב מיסוד המים, ולעומת כך אותיות גרש – ריחוק מיסוד האש (מורינו הרב שליט"א).
[3] וכן [יש עוד תועלת, והוא] לזהות את כח הרוח המניע את ההרגשות, הן מיסוד המים והן מיסוד האש (מורינו הרב שליט"א).
[4] עוד משל לזה הוא ההכנה לתפילה. אם תפילה היא רק עניין של מעשה - אמירת המילים - אז זה מורגש כביטול זמן לבוא כמה דקות לפני התפילה "להתכונן". אבל אם מחשיבים את הרגש שבתפילה כעיקר העבודה, אז ודאי שהדקות האלו הן נצרכות מאוד בכדי לפנות את עצמו מדברים אחרים ולייחד את ליבו להיכנס לתפילה.
קטגוריות
