שאלה:
אדם שרוצה לעבוד על מידת הבהלה - פזיזות שלו, חוסר סבלנות שגורם ללחץ, איך אפשר לעבוד על זה במהלך של ארבעת היסודות?
תשובה:
העולם הפנימי מול העולם החיצוני
נקדים הקדמה קצרה: לכל אדם יש עולם חיצוני ועולם פנימי. העולם החיצוני שלו מורכב מחייו הגשמיים - תענוגיו וכאביו, נכסיו ואחריויותיו, וכו', מחייו הנפשיים – הקשר שלו עם חבריו, קרוביו, בני ביתו, וכו', ומחייו הרוחניים – שאיפותיו הרוחניות,[1] מעשיו הטובים, לימודו, וכו'. אבל בעולמו הפנימי יש לו את ההרגשות והחוויות שלו - איך שהוא חווה את כל חלקי החיים הנ"ל מתוך עצמו, איך שהוא בונה בעצמו מבנה של הכרת עצמו ועבודת חייו, ואיך הוא מתחבר משם עם יחס אישי לבורא, לתורה, לכנסת ישראל, ולכלל כל הנבראים.
ביחס ללחץ ובהלה, העולם החיצוני מלא באופן טבעי בלחץ ובהלה, לעומת העולם הפנימי, שהוא עולמו של האדם עצמו. שם זה עולם של מנוחה וחיבור, ואין שם לחץ ובהלה. [אולם, להלן יבואר סוג נוסף של לחץ, מגיע דווקא מהעולם הפנימי.]
ממבט ארבעת היסודות, לחץ ובהלה מגיעים מיסודות האש והרוח. בעולם החיצוני האדם מוכרח להשיג את צרכיו מפה ומשם, עצם זה שחסר לו את צרכיו במקומו גורם ללחץ מיסוד האש, ואז הוא נבהל לנוע ולרדוף אחרי השגת צרכיו, מיסוד הרוח. והיפוכם במנוחה וחיבור של העולם הפנימי – בעולמו הפנימי האדם מחובר לעצמו ולא זקוק למשהו מבחוץ, מה שנותן מנוחה מיסוד העפר, וכן הוא מתחבר משם לכל חלקי חייו – מכח של חיבור, מיסוד המים.
ולכן, באופן כללי, ככל שהאדם יותר מחובר לעולמו הפנימי, כן יש לו יותר יישוב הדעת ופחות לחץ ובהלה. ולהיפך, ככל שאדם יותר רחוק מעולמו הפנימי, כן הוא שרוי יותר בלחץ ובהלה.
אך, ייתכן מאוד שהאדם מנסה להיכנס לעולמו הפנימי, אלא שהא גופא כיון שיש לו הרבה לחץ ובהלה בחייו זה מה שמונע ממנו את היישוב הדעת הנצרך להיכנס לעולמו הפנימי. ולכן, אנחנו צריכים לתור אחרי השורש: מאיפה מתחיל חוסר היישוב הדעת?
התשובה היא שזה משתנה ממקרה למקרה. לפעמים זה מתחיל מצד העולם החיצוני, ושם צריכים לחפש את הפתרון, ולפעמים זה מתחיל מצד העולם הפנימי, וצריכים למצוא את התיקון שם.
לחץ מהעולם החיצוני
נתחיל עם שורש הלחץ שמתחיל מצורת חייו של האדם בעולם החיצוני:[2]
כמו שכבר הארכנו במדור "שיחת חברים", ככל שחייו החיצוניים של האדם הם א. יותר מדי רועשים או לחוצים מכפי שטבעו הפנימי יכול לסבול, ב. דורשים ממנו יותר מדי השקעה ומאמץ מעבר לכוחותיו הפנימיים, ג. או שאופיים אינו מתאים לרצונו הפנימי ולכוחות נפשו הפנימיים, מתהווית סתירה יסודית בין חייו החיצוניים של האדם לעולמו הפנימי. ואם בכל זאת האדם ממשיך בתנועת חיים החיצוניים האלו, אז לחץ החיים החיצוניים עוקרים ממנו את יישוב הדעת הפנימית שלו, וכל חייו נהפכים ל"מרדף" חיצוני של לחץ.[3] עכ"פ לענייננו, זה שורש אחד של בהלה, וכבר הארכנו במדור "שיחת חברים" גם על אופן תיקונו - ע"י עבודת האדם לסדר את סדר חייו החיצוניים באופן שהוא יוכל לחיות איתם עם יישוב הדעת. לצורך שלימות הדברים כאן, נעתיק את עיקרי הדברים שנתבארו על סוג הזה של לחץ במדור "שיחת חברים":
אם אנחנו רוצים לחיות בעולם פנימי עדין ומסודר, אנחנו צריכים שחיי המעשה שלנו יהיו מתאימים לזה... הנקודה היא סידור כלל "חיי המעשה" של האדם... למשל, שיהיה לאדם סדר יום נכון, שיהיה לו סדר נכון באכילה שלו, בשינה שלו, בענייני הכספים שלו, וכו'. והכלל הוא פשוט: לסדר כל דבר מעשי שעלול להטריד אותנו ולהוציא אותנו מעולמינו הפנימי...
יש מצב אחד, בו יש לאדם טירדות, כמו לכל בן אדם רגיל... אבל לעומת כך, יש מצב בו האדם מרגיש שטירדותיו כבר מתחילים לצאת מכלל שליטה, או שכבר מזמן יצאו מכלל שליטה. האדם הזה מרגיש שלא הוא שולט על סדר יומו, אלא שעומס הטירדות שלו פשוט משתלט עליו, והוא נדחף בעל כורחו כל היום מטירדא לטידרא, כמעט בלי זמן לנשום ביניהם.
הרגשת חוסר השליטה הזו מול עומס הטירדות יכולה לנבוע מכמה סיבות שונות. למשל: יכול להיות שיש לאדם כמות גדולה מדי של טירדות, או שהטירדות שלו עושקים ממנו יותר מדי מזמנו. וכן יכול להיות שהטירדות סוחטים ממנו מדי הרבה כוחות הנפש, או שהם גורמים לו מדי הרבה מתח או לחץ, או שהם מחייבים אותו לעשות דברים שאין טבעו או דעתו מסכימים אליהם... אבל הצד השווה שבהם היא שהאדם מרגיש שהטירדות שלו מהוות אצלו את מרכז החיים, והן משתלטות על היישוב הדעת שלו וגורמות לו לאבד את הרוגע הבסיסי הנצרך לכל אדם ואדם. וזה מה שנקרא - גם בשבילנו ובמדריגתינו - מצב לא תקין...
השלב הראשון שנציע לאדם שמוצא את עצמו תחת עומס של טירדות, הוא... שהאדם ישב עם עצמו כמה דקות, עם דף ועט, ופשוט ינסה לרשום לעצמו את כל מה שמטריד אותו. וככה יתרגל, יום אחר יום, לשבת כל יום לכמה דקות, בשקט, ולרשום – אני חייב לעשות כך, וכך, וכך, וכך, וכו'... עד שירגיש שמה שכתוב בדף הוא באמת ממצה את כל מה שמטריד אותו...
יש בכללות שלש סיבות לחיי טירדא:
כנגד יסוד האש, הסיבה היא שהאדם מנסה לשאת משא מדי כבד של מטלות ומשימות, שהם מעבר ליכולותיו. כתוצאה מכך, האדם מוכרח לחיות במרדף תמידי אחרי כל חלקי הפאזל של חייו ש"נופלים", והוא סובל מלחצים, דאגות, וכעסים תמידיים על שאינו מצליח להשתלט על אחריותיו הרבים.
כנגד יסוד הרוח, הסיבה היא שהאדם מתפזר בין ריבוי של כיווני פעולה, כשכל כיוון אינו קשור לכיוון השני, וכל אחד מטריד אותו מכל שאר כיווני פעולותיו. כתוצאה מכך האדם אינו מצליח לבנות לעצמו סדר יום מרוכז, וזה גם יכול לגרום לו בעיה נוספת – שבכל זמן פנוי הוא תמיד יסתפק איפה להשקיע את עצמו, אם ללכת לכיוון האחד, או אולי לכיוון השני...
וכנגד יסוד המים, הסיבה לריבוי הטירדות היא שהאדם אינו מתחבר לפעולותיו ואינו מקבל מהם סיפוק. שורש הבעיה הזו יכולה להיות משאיפה חזקה מדי של יסוד המים שתובעת ריבוי גדול מדי של הנאות, ולכן האדם אינו מוצא סיפוק במהלך חייו הנורמליים. או לאידך גיסא, שורש הבעיה יכולה להיות בכך שהאדם אינו מספיק שם לב למלאות את הצורך הבסיסי של יסוד המים ולהיות מחובר לפעולותיו, והוא בוחר לעשות פעולות שאינן מתאימות לטבע נפשו, או להתמקד מדי הרבה על חסרונותיו... הצד השוה שבכל המקרים האלו הוא שהאדם פועל מבלי לקבל סיפוק מפעולותיו. וכתוצאה מכך, כל פעולותיו מהוות עבורו טירדא כיון שאין לו רצון פנימי לפעול אותן...
עכשיו אתה צריך לעבור אחת אחת על הטירדות השונות שלך, ולנסות להבין מה הצד השוה שבהן, וזה יראה לך מאיפה הן מגיעות...
לגבי הבעיה הקשורה ליסוד המים של חוסר סיפוק... תעשה רשימה של כל הדברים שעשית בעבר שנתנו לך תחושה של סיפוק פנימי. תקדיש לזה קצת זמן, אולי אפילו כמה ימים, ותנסה לחשוב על כל מיני כיווני פעולה שנתנו לך סיפוק. ואז תנסה לברר מהי הצד השוה שבהם, ומה נתן יותר סיפוק ומה פחות, ולאט לאט תנסה לברר מהי המקור בעצמך, הכח השורשי בקרבך, שהוצאתו אל הפועל נותנת לך הכי הרבה סיפוק...
השורש של הטירדות של יסוד האש הוא ריבוי גדול של רצונות. לפעמים זה מי שמתכנן מעיקרא שאיפות גדולות מדי מעבר לכוחותיו, אבל זה יכול להיות גם מי שלכתחילה מתכנן רצון שכן בתחום יכולותיו, אלא שמסביב יש לו עוד הרבה רצונות אחרים שהוא רוצה ג"כ להספיק, ובסך הכל זה מצטבר להיות מעבר לכוחותיו...
הפתרון המעשי לכך הוא... לעשות רשימה של כל הרצונות השונים, הן של עיקרי רצונותיו והן של הרצונות שמאחורי כל טירדותיו השונות, ואז לערוך דירוג ביניהם. פשוט לעבור על כל הרשימה ולמדוד כל רצון מ1 עד 10, מהו החוזק של הרצון...
הדרך הנכונה לגרום לאדם לרצות לצמצם את רצונותיו, או במילים אחרות להסכים לוותר על רצונותיו, הוא להביא אותו למצב שהוא יראה בחוש... שיש לו כמות מסויימת ומוגבלת של זמן וכוחות, וכל מה שהוא מבזבז על רצון קטן וטפל, ייגרע ישירות מרצונו הגדול העיקרית. ככל שהוא יראה את המשקל הזה לנגד עיניו ביתר בהירות, כן ייקל לו להסכים לוותר על רצונותיו הקטנים...
טירדות מיסוד הרוח... מגיעות ממה שיש לאדם ריבוי של כיוונים בסדר היום שלו, וכן ריבוי של שינויים מיום ליום, שכל זה מקשה מאוד על העבודה שלו לבנות סדר קבוע ויציב בחייו...
צריכים... למצוא אצל כל אחד את הסדר והמבנה הפרטי שלו... ככל שנלמד לאתר את המבנה הפנימי נכון, כן נוכל לבנות סדר היום שיקביל למבנה של רצונותיו הפנימיות, ואז אין סיבה למה הוא לא יוכל להתמיד באותו סדר היום...
כלפי המטלות המעשיות, יש לחפש עצה פרקטית. בדרך כלל אם משקיעים קצת מחשבה, ניתן לקבוע סדר יחסית קבוע ליום שלך, גם כשהנתונים אינם שווים כל יום... לגבי הסדר של השאיפות השונות... לכל אדם יש מבנה פנימי יציב לשאיפות האמיתיות שלו... בעומק ליבו של כל אחד ואחד יש שאיפה מרכזית, שממנה מסתעפים ענפים, ומהם תת-ענפים, אבל כולם בעצם סובבים נקודה מרכזית מסויימת שזה מה שהאדם באמת רוצה להספיק בחיים שלו... ככל שתצליח לזהות את השאיפה המרכזית יותר מדוייק, כן תוכל יותר לבנות סדר בין שאיפותיך השונות...
נוסיף כאן רק נקודה אחת, שהרבה פעמים שורש הבעיה של לחץ אינו דווקא בגלל ריבוי בכמות של הטירדות, אלא בעיקר בגלל שהאדם סידר לעצמו את צורת חייו שלא לפי כוחות נפשו אלא לפי מה שהסביבה או "הכרחים" חיצוניים אחרים הכתיבו לו. ולפעמים האדם אפילו מודע לכך שחלק מסויים מסדר היום שלו אינו כ"כ מתאים לאופי נפשו, אלא שבגלל הנגיעות החזקה שיש לו דווקא כן לעשות את אותו דבר, הוא אומר לעצמו שזה "יהיה בסדר". אבל האדם איננו מודע לעד כמה זה באמת משפיע על נפשו וגורם לו בתוכו לחץ פנימי וחוסר יישוב הדעת.
לחץ מהעולם הפנימי
אך, יש עוד שורש של בהלה, לחץ, וחוסר יישוב הדעת, שמתחיל מתוך העולם הפנימי עצמו.
לחץ כזה מגיע כאשר בתוך נפשו של האדם יש כח חזק שרוצה לצאת מן הכח אל הפועל, אלא שהוא חסום מאיזו סיבה ולא מצליח לבטאות את עצמו. דוגמא לסוג הזה של לחץ הוא לחץ שבא בעקבות שעמום, ששורשו הוא מכח רצון פנימי של האדם להוציא את כוחות נפשו אל הפועל, שנלחץ ע"י זה שהאדם יושב בטל. במצב כזה, האדם נלחץ לא מצד המצב החיצוני שמעיק עליו, אלא להיפך – כי הוא עצמו אינו יכול לסבול את מצבו החיצוני.
ממבט ארבעת היסודות, כח הלחץ הזה שייך בעיקר ליסוד העפר, כי שורש הלחץ במקרה הזה הוא בגלל כח של הגבלה ועיכוב חיצוני, שמעכב את רצונו הפנימי להוציא את כוחות נפשו אל הפועל.[4]
העיכוב שמעכב את האדם מלהוציא את כוחותיו אל הפועל יכול לנבוע מכמה סיבות: א. סתירה פנימית בתוך האדם בין הכוח הזה שרוצה לצאת לכוחות אחרים שבו שאינם רוצים שהוא יפעל [למשל: עצלות, בושה, פחד, שפלות, וכדו'], ב. קשיים חיצוניים שמעכבים ממנו לבטא את כוחות נפשו [כגון: חוסר כח, זמן, כסף, וכו'], ג. או שהאדם בכלל אינו מודע לעצמו שיש לו כוח כזה שרוצה לצאת אל הפועל, ולכן איננו מוציא אותו מן הכח אל הפועל.[5]
עיקר הפתרון למצב כזה הוא להבין ששורש הלחץ הוא מכח פנימי שרוצה לבטאות את עצמו, ואז להתבונן ולנסות לגלות מהו הכוח הפרטי שרוצה לבטאות את עצמו, ומה הסיבה הפרטית המונעת ממנו להיגלות. ואז, "שאלת חכם חצי תשובה": ברגע שיש לאדם בהירות מהי סיבת הלחץ שהוא סובל ממנו, דהיינו שהוא מודע לרצון החזק שיש לו, וכן הוא מודע לעיכוב המסויים שמעכב אותו, אז הוא כבר יוכל [וירצה] לחפש פתרון פרטי למצבו. הוא יכול לשבת ולחשוב איך לנתב את אותו כוח כדי שהוא כן ייצא לפועל למרות העיכוב, או ע"י שיתגבר על העיכוב, או ע"י שיוציא את הכח הזה אל הפועל בצורה אחרת, כל מצב לפי פרטי אותו מצב.
באופן יותר כללי, יש סיבה נוספת למה מגיע לאדם לחץ מתוך עולמו הפנימי, והוא מחוסר בהירות והכרה בסדר העולם הפנימי. כאשר האדם מצד אחד מחפש להתעלות ולהיות עובד ה', אבל מצד שני אינו מכיר בצורה מסודרת מהי העולם הפנימי, זה מביא לסבל נפשי ולחץ פנימי. שהרי האדם כבר בחר לעזוב את החיים הארציים ולחיות חיים פנימיים, אבל מאידך, א"א לחיות ברוגע בעולם שכולו עירפול. לשם השוואה, ניקח את תקנת חז"ל של "נירות שבת" שתיקנוהו עבור "שלום בית", כי "במקום שאין נר אין שלום, שהולך ונכשל" (לשון רש"י שבת כה:). וכן הוא כשלא מכירים את צורת העולם הפנימי – יש לאדם שאיפות, ולעיתים תכופות אולי הוא מצליח להתרומם קצת, אבל אז שוב הוא "הולך ונכשל" במקום אחר שאינו חי לפי שאיפותיו, וכל זה מביא לחוסר שלום ורוגע עם עצמו.
בכדי לפתור לחץ כזה, האדם צריך להבין שהכניסה לעולם הפנימי צריך להיות עומד במרכז החיים, ולהתייחס אליו בחשיבות לא פחות מ"לימוד מקצוע". ואז האדם ירצה ויוכל להשקיע את הזמן וכוחות הנפש הנצרכים, בכדי ללמוד את צורת העולם הפנימי באופן יסודי כמו שצריך. ולשם כך, מומלץ מאוד לקבוע עיון בספר "הכרה עצמית והעצמת הנפש" של מורינו הרב, שבו נתבארו היטיב את יסודי הכניסה לעולם הפנימי ודרכי ההכרה העצמית, "ואידך זיל גמור"!
הרבה הצלחה!
[1] כללנו את נושא השאיפות עם עולמו הרוחני החיצוני של האדם, אבל באמת בירור השאיפות שייך גם לעולמו החיצוני וגם לעולמו הפנימי. היעדים הרוחניים עצמם שהאדם קובע לעצמו למדוד את הצלחתו הם הפן החיצוני של השאיפה, כגון כמה דפים הוא רוצה ללמוד, אבל הבירור הפנימי לקבוע מה הם השאיפות המתאימות לו שייך לעולמו הפנימי.
[2] הלחץ הזה בנוי בעיקר מיסוד הרוח שמניע את האדם לפעול, וכן מיסוד האש ש"מחייבת" ו"מכריחה" אותו לפעול.
[3] לעומת זאת, כשחייו של האדם בנויים נכון, אז גם אם מצד המצב החיצוני יש הרבה לחץ, הלחץ החיצוני לא יבקע לתוך עולמו הפנימי של האדם. יכול להיות לאדם מצבים של מתח מאוד גדול, כגון מצבים של ספיקות, של סכנות, וכו', אבל האדם הפנימי יישאר רגוע בינו לבין עצמו, כי בינו לבין עצמו כל זה לא משנה. יש לו סדר פנימי של הכרת עצמו והכרת עבודת חייו, וזה נשאר יציב. ככל שהוא ימשיך בעבודת חייו להשתמש בכוחות נפשו בדרכו שלו, אז הוא - בינו לבין עצמו, בעולמו הפנימי – תמיד בטוח. אפילו המוות לא יפריד בין האדם לבין עולמו הפנימי, וק"ו בכל שינוי חיצוני אחר. לכן, זו באמת עבודת האדם הפנימי - להיזהר שלא לתת לעולם החיצוני, עם כל תמורותיו ושינויו, להיכנס אצלו יותר מדי ללב עד כדי שישבש את סדר חייו הפנימיים.
אולם, כל זה שייך רק כשחייו של האדם בנויים נכון, עם היחס הנכון בין עולמו הפנימי לעולמו החיצוני, ולא כאשר חייו בנויים שלא בהתאם עם עולמו הפנימי, כמו שנתבאר למעלה.
[4] ההבדל בין שני הסוגים של לחץ הוא שלחץ חיצוני מגיע כשמניע חיצוני לוחץ עליו לפעול - מכח יסוד הרוח - נגד רצונו הפנימי שלא לפעול ככה - מכח העפר, ולכן לחץ זו מתייחס בעיקר ליסוד הרוח. לעומתו, לחץ פנימי מגיע כשרצון פנימי לפעול - רוח - לא יוצאת אל הפועל, בגלל מעכב חיצוני - מיסוד העפר, ולכן ייחסנו לחץ כזה ליסוד העפר. שהרי כידוע, הרצון לפעול שייך תמיד ליסוד הרוח, והמעכב את הפעולה שייך תמיד ליסוד העפר.
[5] בכדי להרגיש את הלחץ המדובר כאן, צריך הכח שבנפש להיות מורגש לפחות בתת-הכרה, שלכן האדם נלחץ ממנה, כי הוא חש את רצונו לבטאות את הכוח ואיך שהוא אינו מגלה את זה בפועל. אבל יש מצב אחר שבו הכוח הוא נעלם לגמרי מהאדם, עד שהוא גם אינו חש את התביעה שלו להיגלות. במצב כזה האדם לא ירגיש לחץ אלא הוא יהיה רגוע, אבל הוא כן עלול להרגיש בעצמו קטנות ושפלות, לפחות כשהוא נפגש עם גדלות אמיתית, כי סו"ס איננו חי כפי כוחותיו האמיתיים.
קטגוריות
