[מו"ר - עתיק – רדל"א – ז"ת – אריך]
לכבוד מו"ר שליט"א,
לאחרונה חזרתי לעיין שוב ב"קונטרס עתיק" של מו"ר, וערכתי את כל המכתבים ביני לבין מו"ר השייכים לסוגיות אלו [בלי החלקים האישיים] כ"נספח" לקונטרס. כבר כתבתי למו"ר בעבר כי אני התמודדתי רבות כי מצד אחד חיפשתי דווקא עומק כזה, אבל מצד שני חלק מהאור היה מדי גדול, ולקח לי הרבה מאוד זמן וייסורי נפש עד שמצאתי את ה"מינון" הנכון. ותקוותי הוא שפרסום המכתבים האלו יוכל להיות לתועלת לאחרים דכוותי למצוא את אותו משקל יותר בקלות.
וכיון שניתוספו לי עוד הבנות בדברי מו"ר, חשבתי להציע גם אותם לפניו, אולי יהיה לו לרצון להעיר עליהם.
פרק א: נתבאר בדברי מו"ר שעתיק היינו תנועה של העתקה ממקום למקום עם עקירה מהמקום הראשון, לעומת אריך שהוא בבחינת תנועת המשכה ממקום למקום, שנשאר במקום הראשון אבל נמשך גם למקום השני.
והבנת הדברים, איך שהבנתי מתוך דברי מו"ר במקו"א, הוא שעתיק מקביל להמעבר שבין כח ההויה [שזהו העפר העליון של מלכות דא"ק] לכח הרצון, ואריך מקביל לכח הרצון הממשיך גם לכוחות שמתחתיו. והנה, כח הרצון קיים ככח לעצמו לפני שהוא מתלבש בכוחות המחשבה, הרגשה, ומעשה, אבל הוא גם נמשך תוך כל הכוחות האלו, כי גם כח המעשה הוא ביטוי לרצון. ולכן יש כאן בחינת "המשכה". משא"כ כח ההויה הוא בעצמו בלתי מתנועע, והקשר שבינו לכוחות התנועה שבאדם הוא בגדר "דילוג", "ומפליא לעשות", ולכן מצד האדם כשהוא נמצא בתנועה הוא נעתק מהויה, וכשהוא נמצא בהויה הוא נעתק מתנועה.
[לתתא נגלה כח ההויה כ"גבול" התנועה – האני כ"מקבל", שחווה רק השגות מורכבות מתנועה והעדר הנגלים אליה מבחוץ, מכח הבורא ית' שמשפיע אותם אליה].
שם: ז"ל מו"ר, "תחילה מעתיק ממלכות של א"ק לאבי"ע, ואח"כ חוזר ומעתיק מאבי"ע לא"ק, להעלות את אבי"ע בחזרה לא"ק, שזהו תכלית הבריאה. וזהו בגדר ירידה לצורך עלייה, ולכן נקרא שעיקרו עלייה. וזהו מיסוד האש...".
לשון זה הוקשה לי מאוד, שהרי לכאורה בעתיק לא שייך תפיסת "תכלית", שהרי כיון שהוא מעתיק מא"ק לאבי"ע ושוב בחזרה מאבי"ע לא"ק, לכאורה בטלה כל התכלית? ולא עוד, אלא שזהו כל עניין השעשוע שיש בעתיק, שזה כח של תנועה בעצם, בלי תפיסה של תכלית. [והיינו לכאורה מיסוד הרוח, ולא מיסוד האש.]
שו"ר שנגע מו"ר בסוגיא הזו בשיעורי עץ חיים, ולפי מה שהבנתי משם נראה שיש הבדל בין הז"ת של עתיק שמתלבשים באריך, לג"ר של עתיק, דהיינו רדל"א. שורש עתיק הוא ברדל"א, ושם זה תנועה של שעשוע בלי תפיסת תכלית. שם אין תפיסה של עלייה וירידה, כי זה נתפס כתנועה בעובי ולא באורך, שהרי כלפי הג"ר אין הבדל בין ההארה למעלה וההארה למטה – כולו פנים, וזה רק דילוג ממראה אחד למראה שני.
[מו"ר – יש חילוק בין ג"ר, כתר – הויה, חו"ב – תנועת "התראות", נתבאר בעלון של שבוע שעבר, תצוה, בשו"ת.]
[לפי הבנתי, ביאור העניין הוא כי במדריגת רדל"א מזדככת כל חוש התנועה, ושוב אין חוש התנועה מחייבת "העתקה" מכח ההויה, אלא האדם נשאר עם גילוי של כח ההויה תוך כדי התנועה, [מו"ר – כי כל הג"ר כולם אחד], ורואה את התנועה כ"היראות" שונה של ההויה. והבירור הזה תתגלה למפרע ממש, כמו למשל אדם שעשה משהו בלי מודעות פנימית, ושוב יכול לקבל מודעות "למפרע" לתחושה פנימית שהיה לו באותו זמן, כמו כן הרדל"א יברר שכל התנועה כולה לא היתה תנועה כפשוטו אלא היראויות שונות להויה.]
לעומת זאת כלפי הז"ת של עתיק, שם יש מעבר בין תפיסת הרדל"א לתפיסת אריך. בתפיסת אריך יש מטרה לתתא ממש, נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. ומטרת ז"ת דעתיק הוא לגלות אחדות תפיסת אריך עם תפיסת רדל"א – לגלות "כללות ההפכים" שבין תפיסה מוגבלת לתפיסה בלתי מוגבלת [בערכין]. [מו"ר – נחלק לשנים. א. כללות ההפכים בין תפיסה מוגבלת לתפיסה בלתי מוגבלת. ב. גילוי הפכים של תנועה, אריך לתתא, עתיק לעילא.] והגילוי הזה מתגלה בעיקר רק ע"י החזרה לעילא – כשמתגלה שמכח הרדל"א מתגלה אריך, ושוב הוא נכלל בחזרה במקורו.
ואי"ז תכלית גמור כמו התכלית של אריך, שהוא נתפס כשאיפה להגיע למטרה מסויימת ולהישאר ככה [מטרה של יושר]. אלא זה תכלית של גילוי מסויים, שמתגלה בסיומו של תהליך של כל הירידה לתתא וחזרה לעילא, כמו גלגל השואף להסתובב ולחזור למקומו הראשון. משא"כ לרדל"א שעצם התנועה הוא התכלית, בלי תפיסת מטרה כלל.
[מו"ר – אינו רק מדין עתיק ואריך דבר והיפוכו, אריך תנועה לתתא ועתיק תנועה לעילא, אלא זו תנועה של שעשוע. וזהו עומק גילוי עתיק באריך, שנגלה שתנועת אריך לתתא אינו אלא מדין שעשוע ולא מדין תכלית לתתא.]
פרק ב: וז"ל מו"ר, "ובדקות, הוא מכלה את הרע שקיים באבי"ע, ומעלה וכולל את הכל בא"ק, כטבע האש שמכלה ועולה למעלה". איך שאני מבין, כוונת הדברים הוא שיש אני - הויה, יש חלל [מו"ר – חלל מההויה], ויש תנועה. כאשר התנועה היא תנועה טובה, אז שורשה באני – הויה, ואף שיש דילוג בין התנועה להויה, מ"מ אי"ז אלא בגדר שהאדם "מסיח דעת" מהתנועה שלו, אבל אי"ז "כריתת" התנועה מן ההויה. לעומת זאת, ה"היסח הדעת" מתנועה רעה אל ההויה הפנימית טומנת בתוכה כריתה גמורה ונצחית מאותה התנועה, וזה מגיע או ע"י תשובה שלימה במסי"נ או ע"י בירור וזיכוך של עונשים, וזהו כילוי הרע.
וסיבת ההבדל הוא לכאורה מכח אריך, שמאיר הארה של קו ישר שמחבר את התנועה הישרה להויה, שלכן גם כשנעתק מן התנועה מכח עתיק לשורשה בהויה, מ"מ אי"ז ניתוק גמור של כריתה. לעומת זאת, בתנועה רעה שאינה ישרה ואין בו הארה של אריך, עצם התנועה היא העתק של תפיסה מההויה האמיתית למציאות של דמיון [מכח החלל] [מו"ר – בחינת עבירה, מלשון מעבר הנהר – נפרדות והעתקה], ובכדי לחזור באמת לכח ההויה האמיתית נצרך העתק גמור מכל רושם של אותה תנועה.
וביתר ביאור, כל בחירה של האדם הוא לאיפה להתחבר [בחר-חבר], לישרות או לדמיון. ובאמיתו של דבר אין מציאות של חיבור לרגע בלבד, כי כל חיבור מאיר רק מכח הקו - תקוה, שהאדם מקווה שימשיך החיבור לנצח. ואפילו כשאדם בוחר תענוג רגעי, זה רק מכח של דמיון שיישאר ממנו לכל הפחות רושם לנצח, ואילו היה האדם יודע שיום אחד יימחה כל רושם וכל זכרון של המעשה שלו מעצמו ומכל העולם כולו, לא היה לו שום חיבור לדבר גם בהווה. וכמו כן, כשהוא חווה את אותו כילוי של כל רושם של הרע, זה גורם לו להתחרט למפרע על כל בחירתו ברע, וזהו באמת החוויה של עתיק כשנעתק האדם להויתו האמיתית – האדם עוזב את כל התפיסה הדמיונית על עצמו, ומתברר לו בחוש שלא נשאר לו כל רושם של הזדהות עם כל תנועה בלתי ישרה, וזהו כילוי הרע.
ולאידך גיסא, כל קשר שיש לאדם לרע גורם לו להתנגד להעתקה הזו, כי הוא מרגיש שע"י אותו העתקה הוא מתכלה.
פרק ג: וז"ל מו"ר, "ובחינת עפר נגלת בעתיק, שמחוברים דוכרא ונוקבא שבו אחור באחור, והיינו עפר - ערף, כנודע. גילוי של העדר תנועה המושרש בעפר."
מה שעלה אצלי להציע להבנת החיבור של אחור באחור בעתיק הוא שיש הבדל יסודי בין החלפת התנועות של עתיק להחלפת התנועות של אריך. אצל אריך, ההחלפה בין התנועות השונות נעשה "ע"י עצמו", מכח של הנהגת עצמו. ואפילו כשזה רק רוח אחת ישרה, שפועל כפי טבעו, מ"מ יש מדריגה של "בוחר בידיעה", וסוף סוף האדם פונה כל פעם לעבור מתנועה לתנועה – בבחינת פנים בפנים. לעומת זאת, המעבר בין תנועה לתנועה בעתיק הוא בבחינת מקבל גמור – האדם מונהג לגמרי מלמעלה ממנו, והוא מתנועע כפי טבעו לגמרי, למעלה אפילו ממדריגת "בוחר בידיעה", שכבר א"צ לבחור. וזהו מעבר מתנועה לתנועה, מדוכרא לנוקבא ולהיפך, בבחינת אחור – ע"י כח אחר ולא ע"י עצמו.
[מו"ר – בוחר בידיעה הוא באו"א, שבוחרים באריך. אריך זו ידיעה, ולא בחירה. קו אחד. באו"א שהם שנים יש בחירה בידיעה, ובזו"ן בחירה גמורה.
אריך זהו שינוי בין דוכ' לנוק' שבו שהם אחד, ימין ושמאל, מאוחדים הפועלים יחד לעולם מכח הארת הקו ולכך הדוכ' והנוק' נעשה אחד. אולם בעתיק זהו רק "התראות" של שני פנים ויותר, כי השורש הוא הויה אחת.]
קטגוריות
