שאלה:
ישנה שאלה שורשית, שאשמח אם הרב יוכל לפתוח מעט בהבנה. מהי המיוחדות הפרטית של נשמתו של רשב"י? ראשית – שדרכו נתגלתה תורת הסוד, ושנית – שנראה לעינינו שהוא הנשמה שריבוי הנשמות הגדול ביותר נמשכות אליה, לציונו, לתורתו, וכו'.
אם נדון מצד דבקותו בקב"ה, כמו שכתב על עצמו בזוה"ק שכל ימיו היה דבק בקב"ה, מדוע זו מיוחדות ששייכת לו, הרי גם אברהם יצחק ויעקב וכל הצדיקים אחריהם, היו דבקים בקב"ה כל ימיהם.
ואם מצד שורש נשמתו, הרב הביא בתשובה מדברי רבותינו שהוא זכה ליחידה מאריך, אך הרב מביא שם עוד רבים שזכו לכך. וכן לכאורה היו רבים שנשמתם הייתה גבוהה בשורשה מנשמתו, כמשה רבינו [שהרי על רשב"י נאמר שהיה "ניצוץ" דמשה, כמ"ש בתורת נתן – שורשי הנשמות] וכדו'.
ואם מצד תורתו, שגילה את תורת הסוד, היא גופא השאלה, מהי מיוחדותו שדווקא דרכו נתגלתה תורת הסוד [תשובה אחת שראיתי לכך בהנ"ל בתורת נתן, כי היה שורשו מאור מקיף והיה בכוחו להלביש את תורת הסוד ולדורשה ברבים באופן שרק מי שראוי לה יבין]?
כלומר, לכל דבר יש שורש וענפים, ומה שורש הדבר לדבר הנ"ל הנגלה לפנינו, שדרכו נתגלתה תורת הסוד, והוא הנשמה שהכי הרבה נמשכים אליה?
תשובה:
אמרו (שבת, קלח, ע"ב) תנו רבנן, כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה, אמרו, עתידה תורה שתשתכח מישראל וכו'. תניא, רשב"י אומר, חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר (דברים, לא, כא) כי לא תשכח מפי זרעו. ותחילת הקרא "וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תשכח מפי זרעו".
ומבואר שכל החכמים בכרם ביבנה אמרו כן, זולת רשב"י שאמר ח"ו שתשתכח, ויליף זאת מקרא שהתורה בבחינת שירה אינה משתכחת.
וזה מעלתו של רשב"י, שמכוחו לא תשתכח. ודבר זה רמוז בשמו, רשב"י אותיות ב-שיר. ושיר יש בו ב' פנים, א. עיגול, כמ"ש (ב"מ, כב, ע"א) כשיר מהו[1], ופרש"י וז"ל, נוטלן בעגול כאצעדה, עכ"ל. וזהו שיר – עיגול. וכן שיר אותיות ישר. וזהו רשב"י, ב-שיר, חיבור יושר ועיגולים, וזהו מעלתו.
ואנו רואים בפועל, שאופן זכרונו של רשב"י אצל כלל ישראל, הוא באופן של שיר, ובאופן של מעגלים מעגלים עם שירה, ודו"ק היטב. וכבר אמרו, רשב"י דא סיני, אולם בעגל נפלו ממדרגת הר סיני ועשו מחולות לעגל, וכנגדו בתיקון עושים מחולות ביום הילולא דרשב"י, עגל – עיגולים דתיקון. ובעומק "זה האיש משה לא ידענו מה היה לו נקומה ונעשה" וגו', ושם היה בקלקול, ובתיקון עומד רשב"י בבחינת "לא ידענו", אי הידיעה העליונה, סוד שער הנו"ן דקדושה, והוא במקומו של משה בתיקון. והוא בא אחר ל"ב ימים של העומר, סוד תורה, לעיני כל ישראל בראשית, והוא מחבר ראשית עם אחרית, כנודע. וזהו יום ל"ג, שבא אחר ל"ב, ודו"ק.
ובראשית, אותיות ישר – א – ב – ת, מתחילתו לסופו. וכן רמוז שמו במילת בראשית, כמ"ש באגרא דכלה (אות נה), בראשית אותיות רשב"י – את, בחינת מאל"ף ועד ת'. וכמ"ש בחסד לאברהם (מעין ב, נהר יד) בענין המחדש בדברי תורה, וז"ל, הענין הוא כל מה שהאדם מחדש בדברי תורה, אינו מעצמו מה שהוא מחדש, שאין מי שיוכל לחדש דבר בתורה ח"ו, כי מי יוכל לשנות חותם המלך או לחדש בו דבר, אמנם התורה היא סוד הדעת מן הכתר אל החכמה, ומן החכמה אל הבינה, ולכן נקרא התורה ראשית כנודע, והאדם המשתעשע בד"ת ומנענע בהם הוא גורם להמשיך ר"ז סוד מהמוח העליון בסוד ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן שהוא ר"ז או"ר זרוע לצדיק, ובהמשך אור הזה הוא לוקט אותו האור דרך היכל הרצון ע"י מלאך רזיא"ל הפותח דלתות שערי הסודות למטה, והוא מושך אור זה הנעלם ופועל בו סודות התורה, וזה טעם מעלת הרשב"י עליו השלום, והיינו טעם שחדושי התורה חוזרין ועולין למעלה וגורמים לנטוע שמים וליסוד ארץ כנזכר בזוהר בראשית, עכ"ל.
ובבחינת יושר, מושך מהכתר ע"י הדעת אור לחכמה, ומן החכמה לבינה וכו', כמ"ש בחסד לאברהם שם, וזהו חיבור התלמידי חכמים לתורתו של רשב"י. ואולם בבחינת עיגולים, בסוד שירה, מתחברים המון העם, הן גדולים והן קטנים, לתורתו שלמעלה מן הדעת, כמהות של שירה, תיקון של מחולות שהיו בעגל, כנ"ל.
וכתב בזוהר הרקיע (בראשית, טו, ע"א, ד"ה בריש הורמנתא) וז"ל, דע כי הרשב"י היה בו ניצוץ מרע"ה, ודורו היה בחינת דור דעה, ולכך התחיל ספר הזוהר במלת בריש, ר"ת בן רבי יוחאי שמעון, עכ"ל, עיי"ש כל דבריו[2]. וזהו מצד היושר. אולם זכה אף לבחינת עיגולים, כנ"ל, וחברם יחדיו.
ובזה מתקן רשב"י את שורש השבירה של מלכין קדמאין, רשב"י אותיות שביר, והיינו תיקון השבירה. והיינו שהשגת רשב"י בחיבור יושר ועיגולים כנ"ל, הוא בחינת שער הנו"ן, שמחד הוא סוד עיגולים, שאחר הנו"ן חוזר לראשית, ולחד מ"ד (ר"ה, ט, ע"א) שנת חמישים עולה לכאן ולכאן, ביובל, והוא גם ראשית וגם אחרית, ומאידך נו"ן גימט' קו, בחינת יושר. והיינו חיבורם.
ועל ידי זה תיקן השבירה, הפך כל מרירו למתיקו. עיין תניא (פרק י')[3]. והוא הארת חכמה דעתיקא סתימאה. עיין חכמה ותבונה (סימן ב, אות ז)[4].
[1] בעי רבי ירמיה [אם מצא את המטבעות מונחות] כשיר [בעיגול], מהו [האם זו הנחה מדעת, או שהם נפלו שלא מדעת].
[2] וזה המשך לשונו: "ולכן זכה רשב"י לראות מעלת דור המדבר כנזכר בזוהר שלח, ואמר שם דלא הוי כדרא דמדברא אלא דרא דידיה עד דייתי מלכא משיחא שהוא גם כן ניצוץ מרע"ה, ולכן עשה ס"ד ה"פ כנגד ה' חמשה חומשי תורה, ולכן ברח מפני הקיסר, כאמרם שמעון שגינה יהרג, כמו שברח משה מפני פרעה, ושם השיג שלימותו במדבר, כן השיג שלימותו רשב"י במערה במדבר דלוד כי שם נגלה אליו אלהים".
[3] וזה לשונו: "וצדיק שאינו גמור הוא שאינו שונא הס"א בתכלית השנאה, ולכן אינו מואס ג"כ ברע בתכלית, וכל שאין השנאה והמיאוס בתכלית ע"כ נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם, ולא הוסרו הבגדים הצואים לגמרי מכל וכל, ולכן לא נהפך לטוב ממש מאחר שיש לו איזה אחיזה עדיין בבגדים הצואים, אלא שהוא בטל במיעוטו וכלא חשיב, ולכן נקרא צדיק ורע כפוף ובטל לו. ועל כן גם אהבתו לה' אינו בתכלית, ולכן נקרא צדיק שאינו גמור. והנה מדרגה זו מתחלקת לרבבות מדרגות בענין בחי' מיעוט הרע הנשאר מאחת מארבע יסודות הרעים ובענין ביטולו במיעוטו בששים עד"מ או באלף ורבבה וכיוצא עד"מ, והן הם בחי' צדיקים הרבים שבכל הדורות כדאיתא בגמ' דתמניסר אלפי צדיקי קיימי קמיה הקדוש ברוך הוא, אך על מעלת צדיק גמור הוא שאמר רשב"י, ראיתי בני עליה והם מועטים כו', שלכן נקראים בני עליה שמהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה, כדאיתא בזהר בהקדמה שכשרצה רבי חייא לעלות להיכל ר"ש בן יוחאי שמע קלא נפיק ואמר מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירו למיתקא עד לא ייתון הכא וכו'".
[4] וזה חלק מלשונו שם: "וכל דברי רשב"י בהזוה"ק והתקונים שנפתחו ויצאו ממקור החכמה דעתיקא סתימאה".
קטגוריות
