שורש הבחירה בעסק התורה בין לשמה ללא לשמה
שאלה היכן מתגלה עיקר הבחירה אם האדם רוצה להתענג בברק של התורה או בעצם של התורה.
תשובה ראשית כל, מה שנאמר בשיעור שזה הבחירה, אין הכוונה שזה העיקר של כל הבחירה, בשיעור נאמר הגדרה בחירה ביחס לסוגית הברק, [זה חכמה שצריך להבין כל פעם כשנאמר נקודה,] העמדנו כמובן שיש כאן סוגיא של בחירה גמורה במציאות של ברק, והשורש של הבחירה זה מה שאתם התחלתם לומר שזה נכון מאוד, שהשורש של הבחירה זה בעומק האם לעבוד במקום שנקרא לשמה גמור שלמעלה מן התענוג, והתענוג מגיע באופן דממילא כדברי האגלי טל הידועים בהקדמה, או שהוא בוחר בתענוג, ברגע שהוא בוחר בתענוג אז כל תענוג הוא שוחד שהוא שורש כל הנפילות כולם, האדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, זה מצד הבורא שהוא מטיב, אבל מצד הנברא הוא צריך לעבוד לשמה, כמו שדובר ע"ז פעם בארוכה שיש כאן סוגיא שמתהפכת, בפשטות בדברי המסילת ישרים שכתב האדם לא נברא אלא להתענג על ה', אז האדם מעמיד את כל התכלית להתענג, לא! זה בדיוק הבחירה בשלא לשמה, האדם לא נברא אלא להתענג זה מדין הבורא שהוא מטיב לבריותיו, האדם מצדו צריך לעבוד בלי תענוג אדם לעמל יולד, רק כמובן שאם הוא יעבוד נכון אז הוא יקבל את המתנה מהבורא יגעת ומצאת, הוא יקבל תענוג, כדוגמה בעלמא עשה דברים לשם פעלן ודבר בהן לשמן וסוף הכבוד לבוא כלשון הגמ' בנדרים, כלומר אפילו אם יגיע נקודה שיש בו תענוג, לא לשם יכוון, אבל אם הוא בא באופן דממילא אין שום בעיה וזה לכתחילה גמור כי זה רצון הבורא שיהיה תענוג, ויתר על כן התענוג מחבר, ויש לעבוד לקבל תענוג על מנת להתחבר ע"י התענוג, ולא על מנת לקבל את עצם התענוג. אבל בכוונת האדם שורש הבחירה הוא האם הוא עובד לשמה או שלא לשמה, זה ההגדרה של שורש הבחירה, כשהזכרנו את הברק זה מדרגה יותר נמוכה, וודאי שהיא מונחת בשורש.
קב ביחס לקו
שאלה האם הקב הפרטי של האדם שורשו בקו.
תשובה כמובן שיש שורש בעומק בין קו בו' לקב בב' זה משורש שכל אור אין סוף נמשך מהקב אחד, והקב אחד הוא נקרא קו פרטי.
המשך שאלה האם נצרך שהקו יצא מהכח לפועל בכדי להשפיע לנבראים, וכמ"ש בספר העיקרים שהאור מאיר כעין מראה המלוטשת, והאם נצרך אור אחד כללי או כמה אורות יחד.
תשובה שורש הקו הוא אחד והתכלית הוא להאיר את הקו מלמעלה למטה עד סוף כל המדרגות כולם, עכשיו כמו שאומר הרב הקו לא מאיר עדיין בשלימותו והשורש של הדבר שהוא נעשה ג' קוין, ויתר על כן גם זה לא מאיר באופן דתיקון השלם למטה, השבירה והתיקון וכל סדר הדברים, אבל באחרית הימים בסוד משיח בן דן לישועתך קויתי ה' שזה סוד התקוה הגמורה אז מאיר הקו מתתא לעילא בשלימותו מכח התקוה, ומאיר הקו מלעילא לתתא בסוד ההמשכה והיא ממשיכה את כל השפע עד למטה, אבל זה לעתיד לבוא, האם לשם התכלית?, כן, האם זה מדרגת עלמא דידן?, אומר הרב שלא.
היחס בין ברק לניצוץ
שאלה מה היחס בין ברק לניצוץ.
תשובה אתה יכול לראות את זה בפועל, כשאתה רואה ניצוץ אתה רואה ניצוץ אחד, כשאתה רואה ברק אתה רואה אור רחב, אולם גם הרחב הוא לזמן מועט והוא מסתלק, ומראיהם כמראה הבזק, הראשונים אומרים שהשורש למילה בזק ולמילה ברק הם קרובים, בברק השמים מבריקים אתה רואה אור רחב מאד, אבל לאחר רגע קט הוא מסתלק לגמרי, זה הבדל יסודי בין הניצוץ לברק, בסדר המדרגות מתתא לעילא אז זה ניצוץ ברק ואור, בדקות אפשר לחלק יותר, רק ביחס שדנתם עכשיו שרפ"ח ניצוצות נפלו בדברי הרב זה לא רפ"ח ברקים, הניצוץ הוא התפרטות גמורה, האור הוא אור גמור שלם, הברק הוא קרוב לאור אך הוא לא קביעא וקיימא ומסתלק מיד כמו שהוזכר קודם.
השגה שמסתלקת ביחס לברק
שאלה מה שמבואר בדברי רבותינו שנותנים לאדם לטעום מדרגה ואז לוקחים ממנו כמו בליל הסדר וכמו יציאת מצרים האם זה מדרגת הברק.
תשובה ההגדרה בזה קצת יותר דקה במה שאתם שואלים עכשיו כי ברק כמו שהזכרנו הוא מסתלק כרגע קט, כשנותנים לאדם לטעום אנחנו רואים את זה מבשרי אחזה שפעמים רבות מאוד, בדוגמה של ליל פסח זה לא מסתלק אחרי רגע קט, בדוגמה היסודית של בעל תשובה שמאירים לו הארה על דרך כלל זה לא יהיה לרגע קט, לפעמים זה מאיר אפילו תקופות ארוכות, לפעמים זה ימים, לפעמים זה שבועות או חדשים, ויש כאלה שזה גם שנים ואחרי שנים הדבר מסתלק לגמרי, אז השורש שלו הוא בברק אבל ההגדרה הדקה יותר במה ששאלתם, הגדרנו הרי שכל מציאות הברק צריך להיות מצורף לאור, השאלה כמה הוא מצורף לאור, ככל שהוא רחוק מהאור אז הוא מאיר לרגע קט והוא מסתלק, ככל שהוא מצורף יותר לאור אז זמן הימשכותו הוא יותר ארוך, אבל הוא נשאר ברק שמסתלק, משא"כ במדרגה הגבוה שהזכרנו זה נקרא אבן הברקת שהברק שבו הופך להיות מציאות קבועה אפילו בדומם.
עינין העיר בני ברק
שאלה העיר בני ברק האם זה מלשון שהם בנים של הברק, או שזה רק השתלשלות של הברק.
תשובה יש מצד התיקון ויש מצד הקלקול, הוזכר פעמים הרבה בני ברק מצד הקלקול זה גימטריא של השטן [364] שזה מקום נפילתו, זה הידבקות בברק המוחלט לולא שום חיבור למציאות של אור שזה כל הפיתוי של היצר הרע, היצה"ר מאיר כביכול לאדם ומפתה אותו בדברים, והוא משתמש בברק שמנותק לגמרי ממציאות האור, ושורש של התיקון של ב"ב זה שבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק כלומר מאיר שהברק הזה יכול לעורר את הנקודה הנעלמת, תכלית של הטובה שנמצאת במקום הרע ועל ידי כן לתקנה, זה כהגדרה הכוללת, כלומר אין לרע אחיזה בברק עצמו, אבל מכוח הבני ברק זה בני בניו בדייקא של המן שלמדו תורה בבני ברק, אז האיר להם הבן של הברק, ומכח כך הם חזרו והתעלו בחזרה לשורשם.
תענוג בלימוד התורה ביחס ללשמה
שאלה לכאורה חיפוש חלקו של האדם בתורה נעשה ע"י חיפוש התענוג, ולכאורה התענוג זה השלא לשמה שבלימוד.
תשובה החיפוש יכול להיות בשני דברים, מה שהגדרתם שהחיפוש הוא על ידי התענוג זה לא ההגדרה אמיתית של החיפוש, ההגדרה האמיתית של החיפוש זה שהאדם מחפש את האמת של הדברי תורה, כשהוא מחפש את האמת של הדברי תורה הוא ימצא אותה, כשאנחנו משתמשים כסדר להשתמש בתענוג בשביל למצוא את חלקו בתורה, אז מצד לשון חז"ל הידוע לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, אז מתוך השלא לשמה, כלומר מתוך התענוג הוא יגיע להשיג את חלקו שהוא מקום הלשמה שלו, אבל ההגדרה ודאי ברורה כמו שאומר הגר"א שצריך לכוון ללשמה גם בשעה שהוא עוסק בשלא לשמה, אז אם אדם מחפש רק את התענוג הוא לא יגיע, הוא יפול, משם שורש כל הנפילות, ואם הוא יגיע זה יהיה עלמא דדמיון, כלומר הוא יחזיק בזה מעמד כלומר לא יהיה לו כל כך נפילות, אבל יכול להיות שהוא כל כך נדבק לתענוג והוא הצליח כמו אדם בעל תאוה שמצליח בתאוותיו. אבל להגדיר שהחיפוש הראוי שהוא מחפש את מקום התענוג באופן מוחלט זה לא, האם להשתמש בתענוג כחלק גדול של כלי?, התשובה המוחלטת היא כן. אדם שלא מחפש בכל מקום של תענוג את נקודת האמת, זה אנשים שמתעקמים בדרך כלל בכל מיני חשבונות והברקות שיש להם בחשבון הסוגיא, החיפוש צריך להיות כמובן גם על ידי התענוג, ברור ברור כן! בזה אתם צודקים בודאי, אבל לא להעמיד את כל ההגדרה כחיפוש תענוג שזה שורש הנפילות שלא עומדים על דעתם שחסר כאן את נקודת הלשמה.
לימוד מה שלבו חפץ ביחס ללשמה
שאלה מה שכתוב שאדם ילמד במקום שלבו חפץ האם זה שלא לשמה או שזה שלב טבעי שהוא מרגיש לאן נשמתו נמשכת.
תשובה כמובן שזה יכול להיות מצד השלא לשמה אבל הוא גם יכול לחפש את נקודות הלשמה, מצד השלא לשמה אז הוא מחפש תענוג, מצד הלשמה הוא חש ששם נקודת החיבור העצמי שלו לא ביחס של התענוג, שניהם יכולים להיות, דרך אגב מה שנאמר שמה לשון הגמ' בגירסא לפנינו זה ממקום שליבו חפץ, יש גירסאות בראשונים שכתוב במקום שלבו חפץ, והביאור מהו ממקום שליבו חפץ, כמו שמבאר שם רש"י שכאשר הוא לומד מרבו, שלא יחליף לו רבו מסכת ממסכת למסכת אלא ילמד לפי צורכו של התלמיד, וזה נאמר דווקא כשהוא לומד מרבו לפי דברי רש"י, וזה נקרא "ממקום" כלומר מהמקום שממנו הוא יונק, וכמו שהוא יונק ממקורו שבמשל זה הרב, בעומק הוא יונק מהמקור שלו עצמו, זה נקרא לומד ממקום שליבו חפץ כלומר משורשו, אם כתוב במקום אז הגירסא היא שונה, לפי"ז המהלך היא אחרת כמש"נ.
הארה מצדיק מתי זה ברק ומתי זה אור ודרך הבדיקה לכך
שאלה כאשר אדם מקבל השפעה מצדיק, האם הוא מקבל אור או רק ברקים.
תשובה התשובה יכולה להיות כך והיא יכולה להיות כך, רק צריך לדעת כמובן שרוב בני אדם שלא מחפשים אמת והם מתלוים לכל מיני צדיקים, הם מקבלים ברק, וזה אסף רוח כמעט, מי שמתבטל באמת בביטול עצמי לצדיק ויש לו התקשרות עמוקה בשורשו בודאי שהוא יכול להשיג אור, אבל כל התופעה שקיימת והיא רחבה מאוד של כל מיני קשרים לצדיקים, תשעים ותשע פסיק תשע שלהם הוא ברק, ולכן בסביבותם נמצא המון המון שקר, והסיבה כי אנשים מחפשים את הברק ולא את האמת שנמצאת בתוכו, אנחנו לא מדברים על פלוני או אלמוני, זה סדר ברייתו של עולם שרובו רע ומיעוטו טוב, הם מחפשים את הברק ומוצאים את הברק רק שהם סבורים שהברק הוא נקודת האמת, ומכאן כל הטעויות שקורה כסדר.
המשך שאלה האם זה הסימן לדעת אם זה משם אם זה קביעא וקיימא או זה מסתלק?
תשובה זה לא סימן מובהק, כמובן שזה סימן מסויים, גם דבר טוב יכול להסתלק, וגם דבר שהוא לא טוב יכול להמשיך יותר זמן, זה לא סימן מובהק, בתוספת לכמה סימנים זה יכול להיות, אבל זה לא סימן מובהק לעצמו.
המשך שאלה כיצד א"כ ידע האדם אם הוא נמשך לברק או לאור.
תשובה שיחפש אמת, אנחנו חוזרים על כך כל הזמן, זה הלשמה, לחפש אמת, מי שמחפש תענוג בעבודת ה' אם הוא מחפש תענוג שיהיה דבר שיערב לו על מנת שלא יהיה לו קשה ועל מנת שזה יתן לו חשק זה חלק נכון, וכן על מנת שזה יברר לו לאט לאט את חלקו גם את זה צריך, אבל מי שנקודת האמת שלו לא חזקה כמו שאומר הבעש"ט הידוע שוחקים ממנו למעלה, צריך להבין שיכול להיות אדם שיש לו עליית נשמה אבל למעשה הוא לא מחפש אמת, זה משפט מאד מאוד אמיתי והוא מאוד חד.
בירור ע”י אמת או חיבור
שאלה מה עיקר הבירור, האם לחפש את האמת ואת החיבור או רק אחד מהם.
תשובה זה שאלה נכונה מאוד הבסיס חייב להיות שיש מציאות של אמת, אבל מצד שני האמת לא אומרת שהוא מיד מתחבר, וביתר הרחבה, יש הבחנה שזו האמת שהוא רואה אבל עדיין הוא לא משיג אותה, מדבר שקר תרחק הוא רואה את השקר והוא מתרחק ממנו, אבל הוא רואה את האמת והוא גם לא נמצא בתוכה, יכול להיות שהוא לא מתחבר אליה מחמת שהוא עדיין לא הגיע אליה, אבל הוא רואה שזו האמת, לא מוכרח שאם זו האמת שהוא מיד יהיה מחובר אליו, ודאי שזו תכלית כל העבודה כולה, ככל שהאדם נמצא בתוך האמת הוא כמובן מחובר אליה, רק לפעמים האדם רואה את האמת מרחוק, "וירא את ההר מרחוק", הוא רואה את האמת אבל הוא לא שם, אז הוא עדיין לא מחובר, הוא משתוקק והוא רוצה והוא מבקש, אולם זה לא מוכרח אבל שאם יש אמת
קטגוריות
