שאלות ותשובות לאחר השיעור בלבביפדיה עבודת ה' בשל
שילוב בשורש התנועה
שאלה נתבאר בשיעור שבכל תנועה יש שילוב, היכן בשורש התנועות מתגלה שילוב.
תשובה הוסבר שהתנועה של שעשוע היא תנועה מצד לצד וזה משלב תנועה הפוכה.
כיצד התורה ממתקת את היצר הרע
שאלה נתבאר שהתבלין נצרך כנגד היצר הרע ביחס שלעת"ל כשהקב"ה ישחט אותו יצטרכו תבלין, אך כיצד משתמשים בתבלין למעשה.
תשובה אנחנו חוזרים ואומרים יש את התפיסה שהאדם חי בתפיסה שרובו רע, וכשהוא נמצא במדרגה של רובו רע התורה היא תבלין, כשהוא עולה למדרגה שהוא מתחיל לעקור את הרע מליבו וזה הופך להיות מחצה על מחצה הוא עולה לתפיסה שיש טוב ויש רע, כשהוא עולה יתר על כן בבחינת דוד שעקר ליצר הרע בתעניות הוא עקר את היצר הרע מליבו ולבי חלל בקרבי הוא עולה לעולם שכולו טוב, זה מה שניסינו להסביר את כל שלשת המדרגות הללו של רשעים בינוניים וצדיקים, לעלות בשלשת המדרגות.
המשך שאלה אך כיצד התבלין ממתק את הרע, וכי כאשר אדם רואה רע הוא ישים תבלין למתקו.
תשובה כלומר אתם שואלים איך עובדים בתוך התבלין, יש איך התבלין בעומק ממתק את הדבר בשורש השורשים שהוזכר, מה שהזכרתם על זה נאמר בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, ואיך התורה היא תבלין ליצר הרע, כלומר העמדת השאלה היא על לשון חז"ל לכשלעצמו בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, איך יש יחס של תבלין שהתורה הופכת להיות מציאות של תבלין ביחס ליצר הרע, זו השאלה המדוייקת. כהגדרה שורשית מאד כל המציאות של התורה עצמה יש את הטעמים שבתורה אותיות נקודות תגים, והמדרגה העליונה היא מדרגה של הטעמים, כל תבלין עומד לטעם, זה ההגדרה של תבלין, תבלין נותן טעם לדבר, כאשר אדם עוסק ביצר הרע עיקר מה שהיצר הרע מפתה לאדם לעבור זה התענוג של היצר הרע, ובשביל ליצור תבלין טעם כנגדו צריך שיהיה לו חיבור בטעם כוח הדברי תורה, בראתי יצר הרע שנותן טעם לעבירה, כשנחרב הבית בטל טעם ביאה וכן על זה הדרך, היצר הרע מעמיד אבל טעם לרע, וכנגד כך בראתי לו תורה תבלין, תבלין נותן טעם ובתורה יש כוח של התענוג, זה ההגדרה המדוקדקת איך התורה שהיא תבלין ממתקת את היצר הרע, ולכן זה גם ברור למה רוב בני אדם שיש להם יצר הרע והם באים לעסוק בתורה ולא רואים שהתורה משפיעה עליהם הרבה, רק ביאור הדבר לפי מה שנתבאר הוא ברור מאד כי הם לא מתעסקים בתורה באופן של תבלין באופן של טעם, לכן העיצה שמשתמשים בה באמת הרבה אנשי חינוך כנגד אלו שיש להם התמודדויות שילמדו תורה באופן של טעם ותענוג, זה הגדרה מאוד מאוד נכונה, זה ההגדרה של תורה תבלין, [יש הגדרה שהמאור שבה מחזירו למוטב שזה עוד סוגיא.]
שינוי ע"י תודעה
שאלה מה שנתבאר שלתפוס כל דבר כמלחמות וכמניעות אין זו תפיסה ראויה, האם תמיד זה כך.
תשובה הוא נמצא במדרגה שזה נקרא מדרגה שפילה, כלומר כשהוא נמצא בתפיסה שהוא כל הזמן נלחם עם היצר הרע הוא חי כל הזמן בתפיסה של היצר הרע, הוא חי בעולם שרובו רע, בעצם התפיסה שלו היא גופא משועבדת עכשיו בכל הקומה שלו, יש אופן שהאדם מזדכך ע"י זיכוך הגוף, ע"י זיכוך המעשים, וכן על זה הדרך, ואחד מאופני הזיכוך שמגבילים לאופנים הקודמים, זה שהאדם משתנה בתודעתו, הדוגמה היסודית הידועה מהבעש"ט, המשל הידוע על אותו מלך שעשה מחיצות שאי אפשר להיכנס וכו' וכו', עד שבא חכם ואמר הרי לפי החשבון לוקח לשבור כל מחיצה כך וכך זמן, לפי זה נניח שהיה שלש מאות מחיצות, לוקח כל מחיצה לשבור שנה, צריך לחיות שלש מאות שנה ולעולם לא נגיע, על כרחך שהמחיצות אינם אלא דמיון, זה המשל הידוע של הבעש"ט, זאת אומרת תפיסת שינוי התודעה גם יכולה לשנות, אנחנו לא מתייחסים עכשיו דווקא לנקודה שהוא אמר במשל הפרטי, אלא כלומר בשורש התפיסה שהוא אמר, אתה יכול לשנות דבר מצד הבפועל שלו שזה תפיסה של לשבור, ולשבור את כל מציאות הרע, זה לשבור את המחיצות, ויש אופן נוסף עליון זה להבין שהתודעה היא תודעה שונה שזה חלק גדול. בלשון אחרת האם העבודה היא במידות או במעשים, או שהעבודה היא במוחין, אי אפשר לעבוד רק במוחין, צריך שיהיה מוחין מצורפים למעשים, אנחנו חוזרים ומדגישים, אבל ודאי שחלק משינוי התפיסה היא חלק גדול ממציאות התיקון, לפעמים זה שינוי באמונה, לפעמים זה שינוי במוחין, לפעמים זה שינוי במדמה, הזכרנו בקצרה ממש את השורשים העליונים של השינויים, אבל לא כל השינויים באים רק מהתפיסה התחתונה, זה ברור שזה כך.
מעכבים הם הסיבה לעליה
שאלה האם כל מעכב שיש לאדם זה סיבת העליה הבאה שלו, או שאי"ז בהכרח.
תשובה כהגדרה כוללת כל מקום שיש לאדם נסיון, אז או שזה נסיון מלשון וינס ויצא החוצה, או שזה נסיון מלשון נס להתנוסס, אז הנסיון עצמו הוא שורש הדבר שדרכו הוא אמור להתרומם לשלב הבא, שעל שם כן הוא נקרא נסיון.
עינין מעשה שטן – יסודות למעשה ממש
שאלה מה הביאור בלשונות הידועים ברבותינו שכתבו שניסו לעשות כך וכך, אך מעשה שטן הצליח.
תשובה ההגדרות האלה בדרך כלל משתמשים בהם במקומות רבים, כלומר לא רק שמה אלא במקומות רבים זה נאמר על מלחמה או להדיא כנגד הרע, או להביא את הגאולה, זה שתי המקומות הכלליים שהנוסחאות האלה נמצאות יותר, כשנלחמים כנגד הרע אז אם התפיסה שנלחמים כנגד הרע בתפיסה של הרע, הנהגת המשפט מונעת את הדבר, ואם זה להביא את הגאולה זו הגדרת הדבר שהקץ הוא סתום וחתום, ויש כח שהקב"ה נתן זמן חיות לכוח הרע, שלא ידחקו את הקץ כלומר יש זמן חיות של הרע וא"א לבטל את זמן חיות הרע קודם זמנו, כבני אפרים שרצו לצאת קודם זמנם, יש הגדרה שמעשה שטן הצליח שלא יוכלו לקצר את ימיו, אבל זה לא שאי אפשר להסתכל על אותם דברים גם במבט לגמרי אחרת, במבט הפנימי היסודי כל מעכב שיש זה כמו שהאדם מגדיר את הדבר שיש לו רק חמש אצבעות ואין לו שש, אם היה לו שלש ידיים הוא היה יכול להספיק יותר, אם היה לו שבע מוחין הוא בכלל היה ת"ח מופלג, וכי מה שאין לו שבע מוחין זה מעשה שטן?, למה האדם מבין שזה לא נכון?, כי הוא מבין שהם הם גבולות עולם, כך כאשר האדם נכנס לאמונה העמוקה של הבריאה, כל הגבולות שיש לו זה הם הם גבולות עולם, זה הבדל תהומי מאוד מאוד מההגדרה של מעשה שטן, לקחנו את הקצה השני ההפוך שהוא תפיסת השורש הכי עמוקה שיכולה להיות, ודאי שאם נכנסים לסוגית הבחירה זה תולדת החטא וכו' וכו', והאדם צריך לעשות תשובה, ואחרי שהוא עשה תשובה אמיתית הוא חוזר לאמונה, יסודות ידועים, [והזכרנו בשם ר' צדוק דברים ידועים מאד,] דבר ראשון צריך לעשות תשובה, אחרת בודאי שהאדם צריך לתלות שכל העיכובים שיש לו לפחות חלקם מגיעים מסיבת הרע שהוא גרם לעצמו מעשיו קלקלו, אבל אחרי שהוא עשה תשובה הוא חוזר לאמונה, כשהוא חוזר לאמונה אין לו שום מעכב, הוא נברא ויש לו גבולות, ואת הגבולות חקק הוא ית"ש, וכמו הדוגמאות שהזכרנו שברור לכל בר דעת שזה שאין לו שש אצבעות ואין לו שלש ידיים ואין לו שבע מוחין זה לא מעשה שטן, זה זה גבולות עולם כלשון חז"ל, אז כל המעכבים שיש לאדם בעומק הן הן גבולות עולם שזה חקיקת רצונו, כשאדם קולט את מה שעכשיו דובר כל החיים שלו משתנים מהקצה אל הקצה, מה העומק של זה?, שהוא לא מתעסק עם אף אחד רק עם הקב"ה, ויש לו נייחא בכל תפיסת הנפש שלו. מדגישים יש כאן שתי תפיסות אם הוא חוזר למהלך התחתון הוא מתעסק עם מישהו אחר, ויתר על כן המישהוא אחר שהוא מתעסק אתו בצורה הנפולה זה היצר הרע, והוא כל הזמן עסוק בהתנגדויות ומלחמות. משא"כ כשאדם מסתכל בצורה של האמונה העליונה כמו שהוזכר, את ההן הן גבולות עולם עשה רק הקב"ה, נתייעץ עם המלאכים ליתן פתחון פה, אבל עשה רק הקב"ה, א"כ כל העסק של כל הגבולות שאיתם האדם מתעסק בעומק הם גבולות של הקב"ה, וכשהוא מבין שהן הן גבולות עולם כמו שהנפש שלו לא חושבת לרגע שאולי יהיה לו שבע מוחין, אלא הוא מכיר את הגבולות והוא נח בהם, אז כל תפיסתו היא תפיסה של מנוחה, מה שהסברנו עכשיו זה העומק הפנימי של מנוחת הנפש של האדם, והתפיסה העמוקה הפנימית של כל שורשי העבודה, כמובן שיש עבודה אחרי כן, אבל התפיסה השורשית של כל העבודה כולה שיסודה היא אמונה, היא יסודה חקיקת רצונו ית"ש, וכל דבר יש לו את מקומו שלו ואת גבולותיו שלו ואת הדברים שאיתם הוא מתעסק לעולם זה לא אופן של מלחמות כפשוטו, הוא מקבל את זה באמונה, כמובן שמי שלא ילחם וינסה להתעסק רק באמונה על דרך כלל האמונה שלו תהיה דמיון, זה בא על גבי המלחמות, על גבי העמל והיגיעה, הוא מגיע לאור הפנימי של האמונה ושם הוא חי את חייו, וזה הצורה הכי עמוקה לחיות באופן של מנוחה של שלווה של אמונה נקיה פשוטה.
המשך שאלה מה הכוונה על גבי המלחמות, האם הכוונה שנצרך להלחם עד מקום שידו משגת.
תשובה יש לזה שתי הגדרות, יש הגדרה שכל מקום הוא נלחם עד מקום שידו משגת, או שהוא פועל באופן של מסירות נפש ואז הוא בוקע מיד למעלה והוא מגיע למקום האמונה, זה שתי צורות יסודיות האם לפעול בהדרגה עד מקום הגבול של כל דבר ולעלות לשלב הבא, או לבקוע לאור האמונה מכוח המסירות נפש ואז הוא נמצא בתפיסה הזו.
שילוב עם האי עלמא
שאלה נתבאר שבדרך כלל מי שמשתלב עם כל הדברים בהאי עלמא זה מראה שרובו רע, האם מי שחי את התפיסה הנ"ל [שכל הרע והמניעות הן הן גבולות עולם שחקק השי"ת,] הוא בכלל לא חש שיש רע.
תשובה הוזכר המשפט הקיצוני ההפוך, הוא בכלל לא חש את הרע לא מוכרח להיות כזה הבדל קיצוני, הוא מוכן להשתעבד הרבה לרע, בן אדם שמסתדר עם הרבה דברים בעולם אז בעומק זה נובע מכח כך שהאמת והנקיות לא בוערת בהם, איך האדם יכול להשתלב עם כל מה שקורה כאן?, אז או שהוא מגיע למדרגה כל כך מופשטת שהוא רואה רק את האור האלקות בכל דבר, זה מאוד רחוק בפרט בדורנו שזה ערב רב ושער הנ' אי אפשר לראות את זה, פעם עוד זה היה יותר קרוב, אך היום אי אפשר לקבל את המציאות של הבריאה בשוויון נפש ושלום עם הכל, פוק חזי על דרך כלל כל אנשי השלום זה אנשים שרמת היהדות שלהם היא מאוד מדולדלת, רוב אנשים שמסתדרים עם רוב החברה זה אנשים שהעקרונות הפנימיים של עצמם הם מדולדלים, כמובן שעדיין יש אנשים ששורשם בגבורות, יש אנשים ששורשם בחסדים וצורת ההבעה היא שונה, אבל להשתלב היום כרוב ככל ממה שקורה היום זה בלתי אפשרי בעליל.
המשך שאלה האם יש בזה גם דרך של תמימות, שהרי גם בדור דידן יש צדיקים שנראה שהכל טוב להם.
תשובה זה על דרך כלל לא נובע מזה שהם לא מבינים את עומק מציאות הרע, כי שורש נשמתם לא נוגעת במקום העליון, והם לא נוגעים בשורש מקום התוהו, ולכן הם גם לא נוגעים במקום שורש הרע, אז אם הם חיים כך לעצמם תינח, אך הקושי הגדול שקורה מזה שאם הם שייכים להנהגת הציבור והם מפילים את כל הציבור מחוסר הבנה בסיסית מה בכלל נקודת הנסיון של הדור, עושים את זה אולי בכוונה טובה הקב"ה בוחן כליות ולב, אבל כשאין הבנה איפה עומק הנסיון של הדור והולכים בתמימות, אז אם היה לו את התמימות העליונה של שער הנ' דקדושה, אז יש בכלל נקודת נידון של זה לעומת זה, אבל כשזה לא קיים צורת הדברים באופן טבעי בהכרח נופלת למקום הרע, ולכן כל אלו שמנסים להשפיע ולזכות את הרבים בכל מיני צורות, ונותנים היתרים לכל האופנים שיש, חלקם כמובן לא שייכים מעיקרא לקדושה, אבל חלקם גם שייכים לקדושה רק הם לא בקעו למקום הפנימי והם לא מבינים את עומק נקודת הנסיון של הדור וככה הדברים נפעלים, והכל בהשגחה העליונה של הקב"ה להביא את הדור לכולו חייב למציאות של חורבן גמור.
מדוע העיקר היא השקטה
שאלה בשיעור נתבאר שכל חיות הנבראים היא תנועה, וא"כ מדוע לכאורה האדם צריך לחיות חיי השקטה, הרי אם עיקר חיותו זה התנועה א"כ לכאורה עבודתו היא להאיר את התנועה ולא לבטל אותה.
תשובה הווית הנברא היא תנועה, מציאות הבורא שהיא הוויה מוחלטת לא באה מתנועה א"כ יש את שני החלקים, מדין הנברא שבי ברצוני לדבוק בתנועה, מדין גילוי אלקות שבי אני צריך לדבוק בלמעלה מן התנועה.
המשך שאלה האם זה נקרא להמית את עצמו.
תשובה להמית את עצמו בעומק זה להמית את תנועתו ובעומק זה נקרא יומין דחול ושבת, ביומין דחול ההגדרה היא פעולה, בשבת ההגדרה היא מנוחה זה שמו דקודשא בריך הוא.
קטגוריות
