שאלות ותשובות לאחר השיעור בוסר
שאלה: איך ההבנה שמשה רבינו רצה לגאול את בני ישראל מצד מדרגת דעת כיון שזה גאולה במדרגת בוסר, הרי הקב"ה אומר לו שהגאולה היא מכח האמונה.
תשובה: כאשר הקב"ה אומר למשה רבינו ללכת לגאלם כפי תפיסתו של משה רבינו, זאת אומרת שיש כאן גם מצד הקב"ה צד שזוהי תפיסת הדבר, אלא שיש צד שמכח הגילוי שלו ית' אצל הנבראים זה יכול להיות באופן שונה – יש כאן באמת שני צדדים, והדוגמא הבהירה מה שאומרים חז"ל על המרגלים שנאמר שם (במדבר יג, ב – והובא ברש"י שם) "שלח לך אנשים – לדעתך אני איני מצוה אותך, אם רצונך שלח", כלומר – יש אופן שמצד הקב"ה כביכול אין רצונו לזה ואעפ"כ – אם רצונך שלח, ובלשון פשוטה, זה מה שנקרא בדברי חז"ל "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו", וא"כ, יש גילוי שמתגלה מצד ה'לעילא' ויש אופן שאותו גילוי שמתגלה לעילא, כשהוא מתגלה לתתא, הוא מקבל פנים שונות של גילוי, ומצד כך, המו"מ שמשה רבינו דן עם הקב"ה הוא, האם הגאולה תהיה מהצד של הקב"ה או שהגאולה תהיה כפי שזה נתפס אצל משה, - ובפועל הרי משה רבינו עשה גם את מעשה הוצאת הערב רב כמו שדורשים חז"ל מ'אשר העלית – לדעתך העלית', והיינו שהיה כאן נידון באיזו מדרגה מתוך שתי המדרגות גואלים את ישראל, אלו הם שני תפיסות – יש אופן שהעליון מתלבש ומתגלה בתחתון ויש אופן שהתחתון בטל לעליון.
ובאופן כללי צריך לדעת שכל מדרגת נבואה היא לא בהכרח מבוררת – בפשטות מצטייר שזה כמו שראובן מדבר לשמעון, שמה שראובן אמר, שמעון שומע כפשוטו אבל זה לא כך – ובפרט לפי מה שמרחיב הרמח"ל שבכל נבואה יש את מראה הנבואה ויש את הפתרון של מראה הנבואה, ויש יותר מאופן אחד איך תופסים את מראה הנבואה, ואף שנבואה זה מלשון 'ניב שפתיים' שזה דיבור ששם לכאו' זה לא מראה ופתרון אלא מדרגה של דיבור אבל הרי כששמואל הנביא התחיל להתנבאות, הוא לא ידע מי מדבר אליו, והיינו שגם דיבור הנבואה עצמו יכול להכיל יותר מצורה אחת.
והדוגמא הברורה לכך היא ב'אורים ותומים' שהם היו מאירים את האותיות שבחושן, אבל היה צריך לדעת איך לצרף את האותיות.
ובעומק, גם הדיבור עצמו יכול להיתפס ביותר מתפיסה אחת – זה הגדרה דקה, אבל זוהי האמת בעומק.
שאלה: אבל לכאו' משה רבינו ראה 'באספקלריה המאירה' שהוא קיבל את הכל בבהירות מוחלטת.
תשובה: כל בהירות היא 'בערכין', וגם המושג 'מוחלט' הוא תמיד יהיה בערך של המקבל, - בערך לשאר הנבראים זה נקרא 'אספקלריא המאירה' אבל אם נדבר ביחס לאמיתת הוייתו, האם נגדיר את זה השגה מוחלטת?! הכל זה יחסי.
שאלה: לכאו' לפי מה שהתבאר ב'בוסר', אפשר להסביר את מה שהמלאכים היו צולים בשר לאדם הראשון.
תשובה: 'בוסֵר' זה בס' ובשר זה בשׂ, אבל בוודאי שזה נכון.
שאלה: ומהיכן היה להם כלל בשר הרי לא הותר להם להמית בריה בשביל לאוכלה.
תשובה: היא גופא שהמלאכים צולים לו את הבשר בזה הם היו מתקנים את כח הרע, שכמו שהם היו מסננים לו יין דהיינו בעומק שהם היו מסירים את חלקי האיסור כמו"כ בצליית הבשר, - אנחנו במדרגתנו, לא יכולים לברור את חלקי הרע מן הטוב בג' קליפות הטמאות, אבל המלאכים היה בכחם לברור את חלקי הרע.
שאלה: האם מה שנתבאר שע"י מדרגת האמונה היה אפשר לדבוק בעץ הדעת טוב ורע, זה בעצם מה שמבואר ברבותינו שאם הוא היה אוכל קודם מעץ החיים, היה מותר לו לאכול מעץ הדעת.
תשובה: ישנם בזה שתי הגדרות בדברי רבותינו, ישנה הגדרה שאם הוא היה אוכל מעץ החיים היה מותר לו לאכול מעץ הדעת, ויש הגדרה שניה שאם הוא היה ממתין לשבת, הוא היה יכול לאכול מעץ הדעת, ובעומק, שתי ההגדרות האלה שורשם אחד כי מדרגת שבת היא היא מדרגת עץ החיים.
המשך שאלה: וזה ההגדרה שע"י אמונה אפשר לדבוק בלמעלה מההשגה.
תשובה: בדיוק כך.
שאלה: האם מה שנאמר שלמעלה מהשגתו הוא יכול לדבוק רק ע"י אמונה ולא ע"י דעת, נאמר גם ב'מקיף' הראשון?
תשובה: ב'מקיף' הראשון האדם יכול להסתכל בדבר באופן של 'רצוא ושוב' גם מכח שכליות כיון שאם הוא 'מקיף' שכלי הוא יכול להיכנס לדבר – אבל באופן של 'רצוא ושוב', כדוגמא של מה שמבואר בדברי הנפש החיים בשער ג', כלומר, היחס של 'רצוא ושוב' נאמר דייקא ביחס לשכליות, משא"כ באמונה שבה הוא יכול לדבוק בכל מדרגה, כיון שהאמונה מונח בה הכח להאמין ב'אין סוף' – עצם זה שהאדם מאמין שיש את מציאות ה'אין סוף' ע"י כן הוא דבוק ב'אין סוף', - כל מה שנאמר שיש יחס של 'רצוא ושוב' במדרגה שלמעלה מהשגת האדם זה ביחס לשכליות, אבל באמונה – עצם הדביקות שבאה מכח האמונה היא בכל המדרגות.
אמנם, כשהנושא הוא כמה האמונה מוּשֶבֶת אל הלב זה כבר נקודה נוספת.
כלומר – יש שני חלקים באמונה, יש את הנידון במה אני מאמין מצד המוחין, ויש את הנידון מה אני משיב אל הלב, - מה אני מאמין במוחין? זה 'אין סוף', כי אם לא, הרי שחסר לאדם בי"ג עיקרי האמונה כיון שאם הוא לא מאמין ב'אין סוף', א"כ הוא מגביל ח"ו את הבורא, אבל יש את הנידון איזה מדרגה האדם משיב אל הלב – שבזה האדם צריך להשיב אל הלב רק את המדרגה הקרובה למדרגה שכבר השגתי.
ועולה א"כ, מצד השכליות אני יכול לחשוב ב'רצוא ושוב' גם על המדרגה הקרובה מההשגה.
מצד עצם האמונה, אני צריך להאמין ב'אין סוף' ללא כל קשר למדרגה של האדם, וזה מיסודי הדת.
ומה הוא משיב אל הלב מהאמונה – הוא משיב אל הלב את המדרגה הקרובה למדרגה שהוא כבר השיג.
שאלה: מה הכוונה שהאדם דבק במדרגה מסויימת מכח אמונה, הרי אם הוא דבק באמונה הוא דבק ב'אין סוף' ומה שייך פה מדרגות?
תשובה: בוודאי שיש דביקות ב'אין סף' ע"י אמונה ב'אין סוף' אבל האדם יכול להאמין במדרגה מסויימת מתוך הרבה מדרגות – יש את מדרגת השכל במקום שבו האדם משיג ויש אפשרות האדם להאמין מעבר למה שהוא משיג אבל זה לא שאם הוא מאמין בהכרח זה מיד הופך להיות אמונה שלימה ב'אין סוף', - מה שהתבאר זה שהתכלית היא לדבוק ע"י האמונה ב'אין סוף' וזה שלימות האמונה, אבל יתכן בהחלט שהאדם מאמין אבל הוא לא מאמין ב'אין סוף' – זה לא מוכרח מהמושג 'אמונה' בעצמו.
שאלה: האם שורש כח האמונה הוא בעץ החיים?
תשובה: נכון, [והוא משתלשל לעץ הדעת?] – הרי שני העצים היו יחד בתוך הגן – זה לא שכל עץ עומד כמציאות לעצמו, וזה גופא עומק ההגדרה שהוזכרה קודם שאם הוא היה אוכל קודם מעץ החיים הוא היה יכול לאכול מעץ הדעת, [-והקלקול היה שהוא דבק רק בדעת בלי האמונה כי צריך את שניהם?] – בדיוק כך, האדם מוכרח את שניהם ביחד.
שאלה: לכאו' איך שייך שאדם הראשון היה במדרגת בוסר, הרי הוא היה במדרגת 'חיה' למעלה מן הזמן.
תשובה: הרי הוא היה בששת ימי בראשית, וא"כ בהכרח שהוא היה בתוך מדרגת הזמן – ורק אילו הוא לא היה מקלקל, הוא היה נכנס בשבת ל'יום שכולו ארוך'.
שאלה: והוא לא היה במדרגת 'חיה'?
תשובה: הנוסחאות האלו הם אינם מדוקדקות – אין אפשרות להיכנס כרגע לכל החשבון של דברי האר"י, אבל ההגדרה שהוא היה במדרגת 'חיה' זה הגדרה מדי רחבה וכוללת ואינה מדוקדקת.
תגובה לשאלה: דקדקנו בלשוננו בשיעור שאכילה מעץ הדעת היא לא השורש לכל הרע אלא לרוב הרע שאנחנו מתקנים, - שורש כל הרע שבעולם הוא השבירה והכח השני של הרע שבעולם זה באכילת אדם הראשון מעץ הדעת, ובלשון אחרת כמו שהוזכר פעמים רבות – מאיפה היה רע בעץ הדעת טוב ורע? – הרע שבו היה מן השבירה, וזה שעכשיו האדם אוכל מן הרע זה כבר כח שני דרע שמתגלה בבריאה, - וביחס הזה אחרי שכבר לא נמצאים בעולם התוהו אלא בעולם התיקון שהוא העולם שנכתב להדיא בחמישה חומשי תורה – וגם שם יש עדיין חלקי רע שאלו הם הג' קליפות טמאות שזהו הרע שבעץ הדעת טוב ורע, אבל מה שמדובר ב'עץ חיים' זה בעולם הנקודות שנשבר שעוד לפני עולם התיקון.
שאלה: האם מדרגת בוסר היתה מדרגת העץ, או מדרגת אדם הראשון או שהיתה בעיה מצד תהליך הזמן שעוד לא הושלם.
תשובה: בהגדרה הכללית של עולם שנה ונפש, אתם דנים האם החסרון הוא בעולם – העץ, או בנפש – אדם הראשון, או בזמן – שנה, - ברור שכולם נכונים – ביחס לזמן זה מוגדר שהוא היה צריך לחכות לשבת, ביחס למקום זה מוגדר שהפרי עדיין לא היה בשל, ובמדרגת הנפש כמובן שהוא עצמו עדיין לא הגיע לשלימות קומתו – כולם נכונים.
שאלה: האם כל אדם שמדלג מדרגה זה בעצם בבחינת אכילת בוסר?
תשובה: זה בהגדרה כללית, וכמו דוד המלך "ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית" – שזה חלקו, אלא ש"אכלה פגה", אבל פעמים שהחסרון הוא שהאדם נכנס למקום שהוא כלל לא חלקו שזה בבחינת גזל כמו שדורשת הגמ' בסנהדרין (נו, ב) מהפסוק "מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" – מכאן שנצטוו על גזל, והרי שמונח בעץ הדעת שתי הגדרות, מצד מה ששייך לו זה נקרא בוסר, ומצד מה שלא שייך לו זה מוגדר גזל.
שאלה: האם יש לאדם מודד פשוט לדעת מהי מדרגתו בדיוק.
תשובה: לא, - זה שאלת כל השאלות שאין עליה תשובה.
קטגוריות
