שאלה: לגבי שתי המדרגות שהוזכרו בשיעור, להיות בור שמתמלא בשפע ממנו יתברך שמו ולהיות לבוש אליו ית"ש, מה ההקבלה שלהם בחמשת חלקי הנפש של האדם.
תשובה: כפשוטו הכלי הוא במלכות, בנפש, ולא למעלה מכך ברוח ובנשמה, ובכלי הזה שבתפיסת נפש, אפשר עכשיו להגדיר האם האור הוא במדרגת רוח או במדרגת נשמה, אבל עצם הכלי הוא בתפיסה של נפש – כשבאים להגדיר את החיבור של המלכות – הכלי לו"ק, הגדרת האור היא כמובן במדרגת הו"ק שהיא מדרגת הרוח, וכשהם חוזרים ל'מעוהי דאמא', שם שורש החיבור זה במדרגת נשמה, וכן ע"ז הדרך כשזה מתעלה למקום יותר גבוה.
שאלה: האם מדרגת לבוש לבוית"ש היא אותה מדרגה של התכללות בו ית' או שהם שתי מדרגות, ואם הם שתי מדרגות, האם הבקשה – ה'בעיו' שייכת רק עד המדרגה להיות לבוש אליו ית"ש או שיתכן בקשה גם ביחס למדרגה הגבוהה יותר להיות נכלל בו ית"ש.
תשובה: הרי קודם שנברא העולם היה 'אין-סוף' לבדו, ואז העשר ספירות היו גנוזות במאצילן כדברי המהר"י סרוג הידועים, ושם הרי הם נמצאים בתוך האור אין סוף ולא כלבוש שנמצא בחוץ, ורק לאחמ"כ כשחוזר ונעשה צמצום ונשאר ה'רשימו', ה'רשימו' הופך להיות שורש העשר ספירות שעומדים כמציאות לעצמם שהם צריכים להיות לבוש לבורא יתברך שמו, וא"כ, לבוש והתכללות הם שתי מדרגות, אלא שבמדרגה העליונה, לא שייך כפשוטו בקשה של פה בבחינת פתח כי הוא חוזר ונכלל בתוך ה'אין-סוף', אבל בוודאי שישנה מדרגה לתבוע את אותו עומק של רצון להיות נכלל בו ית', אלא שזה לא במדרגה של דבר שיוצא החוצה אלא זה תביעה של מדרגה לחזור ולהתכלל בפנים.
וכיון שהוזכרה כאן המדרגה הזו של ההתכללות, נשלים לפי"ז את מה שהתבאר בשיעור – הרי הוזכר שביצה בארמית זה ביעא, ובעומק, כח התביעה בבחינת 'ביעא' מלשון 'בעיו' היא שכיון שכל צורת הביצה היא באופן שיש לה קליפה ובתוכה נמצא הביצה, מצד כך התפיסה של הבקשה שבביצה היא לתבוע להיות בתוך הדבר, ולפי"ז – מה שהוזכר שבעיבור גם מונח ה'בעיו' מלשון בקשה, בעומק זה עיבור דתיקון שמתגלה בבחינת ביצה ומצד כך התביעה היא להיות כעובר שהוא חוזר ונכלל בתוך אמו שזה בחינת ביצה – לא מהצד דקלקול של ביצה שאין לה פה שמצד כך זה נופל לתתא.
וא"כ, בוודאי שפנימיות ה'מבעה' מלשון 'בעי' הוא לא 'בעי' שתובע רק להיות לבוש לבוית"ש אלא יתר על כן הוא 'בעי' להתכלל בו ית"ש בבחינת עשר ספירות הגנוזות במאצילן.
קטגוריות
