שאלה:
התבאר בשיעור שהיציבות דלעת"ל תהיה מיסוד הרוח ולא מיסוד העפר, ולכאו' היציבות דלעת"ל תהיה מכח ההויה, וכמו כן צריך להבין איך שייך יציבות מכח יסוד הרוח.
תשובה:
זה נתבאר בקצרה ונחזור ונחדד – יש את המנוחה הגמורה שזוהי ההתכללות הגמורה באור אין סוף, שם זה בבחינת אור אין סוף שנח, וישנה את ההבחנה מדין הנברא שהוא לעולם בתפיסת תנועה, וא"כ, על אף שכשהוא נכלל ב'אין סוף' הוא נמצא במנוחה, אבל במה שהוא נברא כנברא, הוא מתנועע, ובתפיסת הנברא שהוא תנועה, ישנה תנועה יציבה ע"י רצוא ושוב באופן מתוקן שזה גופא שורש מציאות הנברא.
ולמעלה מכך כשהוא נכלל ב'אין סוף' שזה המדרגה שלמעלה מהאלף העשירי, שם מתגלה המנוחה השלימה, אבל באלף השביעי,באלף השמיני ובאלף התשיעי עד סוף האלף העשירי, עדיין יש תנועה שעליה נאמר "עושה להם כנפיים ושטים" וכו' כפי שהוזכר, כלומר שהם מתקדמים, וע"ז אומרת הגמ' שתלמידי חכמים אין להם מנוחה גם בעולם הבא ומביאים ע"ז את הפסוק "ילכו מחיל אל חיל".
בעולם הזה שיש בחירה, מצד כך יכולה להיות גם תנועה שהיא בלתי סדירה ולכן אין מנוחה רק בעפר התחתון, ומצד כך, קיימת אפשרות הנפילה ל'עפר אתה ואל עפר תשוב', אבל כשיסתלק רוח הטומאה אזי התנועה תהיה תנועה סדירה שזה שורש מקום המנוחה האמיתי.
שאלה: ביחס לתיקון כח התאוה, האם המכוון היה שצריך קודם לייבש את המים של כל התאוה שזה האופן להתנתק מהתאוות, ורק אחר שהוא מגיע ליובש צריך שוב לעורר את המים בשביל להגיע לתכלית.
תשובה: זה נכון מצד תולדת החטא שיש תאוה דקלקול, אבל אילו אדם הראשון לא היה חוטא מעיקרא, הוא היה אוכל מעץ החיים וחי לעולם ואז הוא היה מתחבר מלכתחילה לתאוה של "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" שזה התאוה דתיקון.
אבל לאחר שחטא האדם והוא התחבר לעץ הדעת טוב ורע, התיקון הוא באופן של 'עפר אתה ואל עפר תשוב' שהוא חוזר ליובש הגמור, ואז הוא חוזר לחיות – שזה עומק מה שמונח בדבריכם.
המשך שאלה: והמים האלו שהוא חוזר אליהם, האם הם אותם מים תחתונים שהיו מעיקרא שהוא מעלה ומתקן אותם.
תשובה: ההגדרה היא לא שהאדם מעלה את המים, שהרי 'נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים' כלומר התאוה היא שזה יתגלה דייקא במים התחתונים, אלא שזה לא תחתונים באופן שהם מתערבים עם העפר מצד הקלקול שאז בעומק הם נעשים עכורים, אלא באופן שהמים גוברים על העפר שזה תיקונם.
שאלה: הרב ביאר במקום אחר שההבדל בין תאוה לאהבה, שבאהבה, האוהב מתאחד עם הדבר ובתאוה זה לדבר שהוא חוצה לו, ולכאו' מה זה שייך בהבחנה של 'נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים'.
תשובה: מה שאמרתם זה נכון, ונחדד יותר – כהגדרה כוללת אהבה בגימטריא אחד ועל התאוה נאמר 'לתאוה יבקש נפרד', אבל ב'נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים' שם הוא ית"ש נתאוה שבמקום הפירוד יהיה גילוי של אחדות, כלומר – "הוא אחד ושמו אחד" ומה שהוא התאוה להיות בתחתונים היינו שהוא התאוה שיהיה גילוי בתחתון – שהיא גופא התאוה במה שהתחתון נפרד, וא"כ 'נתאוה להיות לו דירה בתחתונים' היינו לגלות את האהבה בתאוה "נתאוה" – זה הנפרד, ו"להיות לו" זה האחד, שבמקום התחתון הנפרד יתגלה האחד.
קטגוריות
