שאלה:
הרב ביאר שהמלחמה היא בבחינת 'העדר קודם להויה', - האם לפי"ז כשהאדם רוצה להתחבר למדרגת המלחמה שמתגלה, הוא צריך לגלות בתוכו את ה'העדר' בשביל לגלות את הגאולה.
תשובה:
הגאולה הפרטית היא בהעדר שבתוכו, ומכח כך הוא יכול להאיר גם לכלל שיתגלה בהם בחינת 'בעתה אחישנה' לזרז את הגאולה מכח מה שהוא הגיע בפרטות לגאולה הפרטית שלו.
המשך שאלה: ולפי זה, האם זה אומר שאדם שהוא לא בדרגה שהוא יכול להתחבר למדרגת 'העדר', הוא מופקע מהגילוי שקיים כאן בזמן המלחמה.
תשובה: בלשון כללית מאד – חוזרים בתמצית על הדברים שנתבארו בעבר בשרשי אופני החיבורים שישנם – היה את ה'אור אין סוף' כביכול קודם שנברא העולם כמו שמבואר בתחילת ה'עץ חיים', והחיבור לכח הזה הוא מכח ה'הויה' שבנפש, - זה שלב ראשון של חיבור.
והשלב השני הוא שנעשה צמצום שע"י כן נעשה החלל הפנוי – וראשית מתגלה חיבור לכח התנועה עצמה שנעשה צמצום – כח התנועה עצמה שנצטמצמה שהיא תנועת שעשוע כמו שנתבאר בהרחבה בתורת מהר"י שרוג, בנובלות חכמה ועוד, והחיבור לכח הזה הוא חיבור לעצם התנועה עצמה – עוד לפני התולדה שנולדה ממנה שזה ההעדר – והתנועה הזו זהו ה'אין סוף' המתנועע, והרי שמכח כך יש אפשרות של חיבור ל'אין סוף' מכח תנועתו שהיא בבחינת "ואהיה אצלו שעשועים יום יום" [שזהו שכל שעשוע, תנועה לצד זה ולאחמ"כ תנועה לצד האחר שזוהי בחינת 'יום יום'].
על גבי כך, מצד מה שנעשה ע"י הצמצום מקום של חלל פנוי, הוא שורש ה'העדר קודם להויה', ובזה עצמו ישנם שני הבחנות – מלעילא לתתא הוא קודם להויה המתגלה באדם קדמון, ומתתא לעילא, עולים מההעדר הזה להוית ה'אין סוף'.
והעליה הזו מההעדר ל'אור אין סוף' היא בעומק ההבחנה של "ואמונתך בלילות" שהרי לילה זהו זמן ההסתר, ובבחינת מדרגת מקום זה מהות מקום החושך שנעשה ע"י הצמצום מכח שהסתלק האור, והרי שה'העדר קודם להויה' זוהי ההבחנה של אמונה בבחינת ‘ויהי אומן את הדסה' שזה מלשון 'מגדל', כלומר, זה גידול של אמונה שעליו נאמר "ואהיה אצלו אמון", וזה א"כ כח האמונה שהוא הוא ההעדר שמביא להויה.
והמהלך הנוסף הוא חיבור מכח מדרגת קו שהוא כח התקוה שהאדם מקוה לבוראו, ומצד כך, הכח המחבר הוא עצם התקוה.
ויתר על כן, אם ע"י כח התקוה הוא בוטח, הרי שנמשך מלעילא לתתא המשכה של שפע וע"י כן נוצר חיבור ע"י השפע שמחבר את ה'אין סוף' לנבראים בבחינת 'ניצוק' שמחבר בין שניהם, וכל שפע ושפע שאנחנו מקבלים מה'אין סוף' יוצר תפיסת חיבור.
למטה מכך יש תפיסת חיבור במדרגת אדם קדמון שזה צורת אדם המתגלה בכל מדרגת התורה.
ולמטה מכך, צורת אדם במדרגת מצוות.
זה בכללות ממש כל אופני החיבורים, וממילא לענין מה ששאלתם שמי שאינו מחובר ל'העדר קודם להויה' אין לו שום חיבור – הסברנו בתמצית – בקצרה ממש – את כל מבנה השורשים של החיבורים:
- חיבור לאור אין סוף מכח ההויה שבנפש כמו שפשוט.
- חיבור מכח עצם התנועה כשנעשה הצמצום, שזה חיבור לשעשוע של הדברי תורה.
- חיבור למדרגת ההעדר שנמצאת בצמצום שזהו ה'העדר קודם להויה' שמכחו נעשה מציאות של אמונה.
- חיבור לעצם הקו שזה חיבור לתשוקה מתתא לעילא וחיבור להמשכה מעילא לתתא.
ולמטה מכך היא הצורת אדם, במדרגת תורה ובמדרגת מצוות.
זהו בקצרה ממש ממש המבנה השורשי של כל שורשי החיבורים.
שאלה: איך מתבטא המדרגה של ‘בצל כנפיך יחסיון’ בכלל נשמות ישראל במצב של ‘דור שכולו חייב’?
תשובה:
ה’חייב’ הופך להיות מציאות של חִיבָּה – כשזה מתגלה מהצד הנפול, זה מציאות של 'חייב', אבל בתפיסה העליונה זה מציאות של חיבה.
ובעומק, מצד כך ה'חייב' הופך להיות שחייב שיבוא גאולה מתוך המצב הזה, לא 'חייב' מצד העבירות שבדור, אלא חובה שתהיה מציאות של גאולה. ו'חובה' כלומר – כך היא חקיקת רצונו יתברך שמו שיהיה חובה שיבוא משיח.
שאלה: מה ההבדל בין מדרגת ‘עובר ירך אמו’ לביצה כשהיא נמצאת בתוך אמה.
תשובה: תחילת יצירתו של הוולד עצמו היא גם בצורה של ביצה ולאחר מכן הוא גדל ונעשה בו צורה של עובר ואז זה כבר לא גילוי שלם של ביצה מלשון בִּיצה – ועל אף שהוא נמצא במי השליה, אבל כבר יש לו גם צורה גמורה והוא לא ממש בבִּיצה, וא"כ, הגילוי של בִּיצה גמורה בעובר דאדם היא רק בתחילת היצירה שלו וכשהוא גדל, הוא הופך להיות במדרגה של אפרוח, מדרגה של עובר.
ולעומת כך בֵּיצה שהיא למטה ממדרגת אפרוח, נשארת בה תפיסת הבִּיצה גם בזמן יצירתה וגם כשהיא יוצאת לאויר העולם.
המשך שאלה: ולפי”ז, האם ביצה שגמורה במעי אמה היא מדרגה יותר שורשית ממדרגת עובר במעי אמו.
תשובה: הסדר הפשוט שכתוב בדברי רבותינו ב’והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים’ שישנם שלוש שלבים בגדילת הוולד, יש מדרגה שהוא ביצה, יש מדרגה למעלה מכך שהוא אפרוח ויש מדרגה שהוא יוצא כבר לאויר העולם שהוא וולד גמור והופך להיות יונק, ולמעלה מכן גדלות – זה בקצרה ממש, [על אף שבכללות היניקה מקבילה למדרגת האפרוח], ובדקות כפי שנתבאר בשיעור, מדרגת ביצה היא למטה מן הכל – ולכן הודגש שעל אף שהביצה היא המדרגה הנמוכה מן הכל, אבל בתפיסה ההפוכה ישנה תפיסה שביצה גמורה שעדיין נשארת במעי אמה, היא חוסה בצל אמה בבחינת ‘בצל כנפיך יחסיון’ שזהו דבר והיפוכו שמתגלה בביצה – מצד אחד זה בחינת האבל שבבֵּיצה בבחינת בִּיצה, ומצד שני זה כח התיקון השלם שבו שהיא חוסה בתוך אמה, וא”כ, כפשוטו ביצה היא המדרגה הנמוכה ביותר, והוספנו את גילוי שורש התפיסה העליונה שבביצה, וכדוגמא, אם לוקחים את הגילוי של י”ב צירופי הוי”ה שהיא שורש הביצה של יו”ט, - היום טוב האחרון דאורייתא הוא סוכות שמתגלה בו “בצל כנפיך יחסיון”, אבל זה לא התפיסה הפשוטה של ביצה.
שאלה: נתבאר בשיעור ג’ המדרגות שבחודש אדר, אמונה, שעשוע, שחוק, האם זה מקביל למדרגות השורשיות של – אמונה תענוג רצון?
תשובה: כן, ברור שההיפך מרצון זה כעס, בהגדרה הכוללת מה שיש באדם חוטם ופה זה בחינת ז”א ונוק’, שהחיבור של זכר ונקיבה זה זיווג חוטם ופה, וכשזה מתגלה מצד הקלקול, מתגלה הכעס של החוטם בפה שעי”כ מתגלה הדיבור שהוא לשון קשה כלשון הפסוק “דיבר אדוני הארץ אתנו קשות” כמו שאומרים חז”ל, והרי שהדיבור הופך להיות קשה מכח הכעס שבחוטם, אבל מצד התיקון זה הופך להיות נחת רוח שזה בחינת רצון – "שאמרתי ונעשה רצוני" רצון לפניו יתברך שמו – וכשנעשה רצון מתגלה ה'בת-שחוק', ויתר על כן, לא מתגלה רק 'בת-שחוק' אלא 'ממלא פיו שחוק' שזה זיווג שלם דחוטם ופה, ובעומק זהו 'התרי משיחין', משיח בן יוסף שהוא בבחינת חוטם זהו ה'נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני' באופן הגמור, ואז מתגלה משיח בן דוד בפה שזה הסוגיא של שחוק דחודש אדר.
בעלמא דידן עיקר המדרגה ששייכת זהו ה"משחקת לפניו בכל עת" ובלשון הפסוק שהוזכר "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת", וסדר הדברים: - ה"ואהיה אצלו אמון" זוהי מדרגת הכתר שהיא אמונה.
"שעשועים יום יום" – זה מדרגת חכמה ובינה שהם תרי יומין כמו שאומרים חז"ל וזה השעשועים של הדברי תורה שע"י החכמה ובינה.
"משחקת לפניו בכל עת" זה הז' תחתונות שהוא מקום השחוק ובעלמא דידן שאנחנו נמצאים בז' תחתונות, כל המדרגה ביסודה היא עדיין רק מדרגה של שחוק – וגם זה לא בשלימות שהרי "אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה", ובמדרגת השלימות זה הופך להיות "משחקת לפניו בכל עת ובכל שעה".
אבל למעלה מכך עולים למדרגת שעשועים שזה השורש של השחוק של חודש אדר שזהו ה'הדר קבלוה בימי אחשורוש', כלומר, מצד חושי הנפש המתגלים, זה רק מדרגת חוש השחוק, אבל מצד התורה שלמעלה מהחושים, מתגלה שעשועים יום יום.
ולמעלה מכך מתגלה שורש האמונה של ה'העדר קודם להויה', ה'להשמיד להרוג ולאבד' זה ההעדר, וקודם להויה' – לתחילת הגילוי של הגאולה.
והרי שכל חודש אדר זה תמצית שלושת המדרגות של אמונה שעשועים ושחוק, אלא שבעלמא דידן עדיין הגילוי הוא רק המדרגה של שחוק וגם זה לא בשלימות – הזכרנו בתמצית, בקצרה את המבנה.
ב-י ביצה–בלבביפדיה.עבודת השם-פורים
מספר שיעור בקול הלשון 37369727
קטגוריות
