שאלה:
בס"ד לכבוד הרב, שליט"א
תחלה עלי להודות להרב שליט"א על ספרו בלבבי משכן אבנה, שממש האיר עיני בעבודת ד', ומרגיש אני שאחר כמה וכמה שנים של חיפוש דרך סוף סוף יש לי דרך ברור לעבוד את ה' ולהתעלות. רציתי לשאול כמה שאלות:
א. ראיתי בבלבבי משכן אבנה ח"ב שעל האדם לקבוע זמן ולדבר לעצמו על פשיטות האמונה מן השכל, כגון איך נעשה העץ הראשון וכדו', ועי"ז מגיעים אל הנשמה. הנה תמיד ביססתי אמונתי על אמונת חכמי ישראל שבכל הדורות, וב"ה אין לי ספיקות באמונה, ויודע אני שעדיין האמונה בעיקר מבוסס על זה. אבל כשאני חושב על אמונה מן השכל הפשוט, אני תמיד מתבלבל בנקודה אחת, אולי יועיל לי הרב לבררו. ואני חוזר שב"ה אין לי ספיקות באמונה, אלא שבשביל עבודה זו לדבר על פשיטות האמונה מן השכל חשוב לי לשאול שאלה זו, ואני מקוה שאין בזה איזה בעיה או חסרון, כי לא באתי להקשות וכדו', אלא פשוט רצוני להצליח בעבודה זו.
ההוכחה הפשוטה מן השכל היא שאיך הכל התחיל, הרי העולם אינו יכול לברוא את עצמו דהא קודם שנברא אינו קיים לברוא את עצמו. אלא שאני מסתבך דהא הקב"ה מעולם היה, וזה אנו מבינים, ומ"ש העולם? אנא האר עיני. [הקב"ה הוא למעלה מן הזמן והעולם הוא בתוך הזמן, זה אני יודע, אבל איני מבין זה כ"כ ואינו דבר המיישב את האמונה מן השכל על לבי.]
ב. הרב האריך בתחלת ספרו בלבבי משכן אבנה שתכלית האדם בעולם זה הוא להיות דבוק וקרוב לה' באופן מוחשי, וכן ראיתי הרבה פעמים מזקני הגה"צ הרב אביגדור מילר זצוק"ל. אבל אני תמיד מתבלבל בזה, כי כפי שטחיות הבנתי חשבתי שעל נושא זה האריך הנפש החיים וייסד שהעיקר בכל עבודת האדם וחייו הוא המעשים, והמחשבות והרגשות אינם אלא מצטרפים להמעשים להעלותם עוד יותר, אבל לעולם מי שחי כל חייו בדקדוק המצוות ושוכח ענין הדביקות ומחשבות אמונה וכדו' משמע דקיים תכליתו בעולם זה. [וראיתי מי שביאר שהוא משום דשיטת הנפה"ח דעיקר עבודת האדם בעולם זה הוא תיקון העולמות ולא תיקון עצמו כמ"ש בפכ"א.]
כגון, שער א פכ"ב הרחיב הנפה"ח בזה ז"ל 'וכשיקיים איש ישראל כראוי, אף אם לא יכוון וכו', עם כל זה נתקיימו המצוות, ויתקנו על ידיהם העולמות וכו' '. ובפרט הדגיש ענין זה בפרקים ודיבר בחריפות, וכגון בפ"ה שם ז"ל 'וכבר הזכרנו לעיל סוף שער א' שהעיקר בכל המצוות הוא חלק המעשה, וטהרת המחשבה אינה אלא מצטרפת למעשה, ולמצוה ולא לעיכובא וכו'. ולא זו בלבד שבמצוות מעשיות העיקר בהם הוא חלק המעשי, אלא שגם במצות התפלה שנקראת עבודה שבלב וכו' עם כל זה העיקר שצריך האדם לחתך בשפתיו דוקא כל תיבה ממטבע התפלה וכו' '. הנה איני רואה צורך להביא כל אריכות דבריו שהאריך בזה, ואני שואל בכלליות שכל כיוון הדברים בהנפה"ח לאורך הספר נשמע לי לפי שטחיותי שאין העיקר הלב והדביקות אלא המעשים, והלב והדביקות הם דברים צדדיים המוסיפים על כח המעשים. אנא האר עיני בזה, כי אני נבוך בזה כבר כמה שנים, ונראה לי שהבהירות בזה יוסיף לי הרבה בעבודת ה'.
ג. כיון שתכלית האדם בעולמו הוא להיות דבוק בה' באופן מוחשי, למה מצות ת"ת כנגד כולם, ורואים שהכל משקיעים עיקר כוחותם בלימוד התורה, הרי לכאורה מצוות אחרות מביאות יותר לדביקות בה' כגון תפלה והתבוננות בבריאה וכו', ואדרבה בלימוד התורה א"צ לענין הדביקות והאדם אינו חושב על ה', וצריך ליזהר שהאדם לא ישכח דביקותו בה'? לא באתי להקשות, אלא רצוני עז להבין.
ד. האם ניתן לסמוך על כל הכתבים שנערכו מסרטי הקלטה כאילו הרב בעצמו כתב אותם?
מהרוצה מאד להבין, בעז קורץ
תשובה:
א. ישנם שני חלקים בשכל. בירור שכלי, ושינון שכלי. הספר אינו עוסק בבירור שכלי, וע"ז יש לנו אמונת אומן מאבותינו. אלא הספר עוסק בשינון שכלי. ולכך אין שייכות לכל השאלות הנ"ל. וראוי לרוב בנ"א לא להכנס כלל לשאות מעין אלו כי רבים חללים הפילה, כמ"ש רבותינו שאחזו ב"נבוכים" ולא השיגו ה"מורה".
ב. יש נידון מה עדיף, כוונה או מעשה, וע"ז מרחיב הנפה"ח שמעשה ללא כוונה יצא, כוונה ללא מעשה לא עשה כלום. ולכך המעשה עיקר.
נידון נוסף מהי הצורה השלמה מעשה ללא כוונה ולב, או מעשה עם כוונה ולב. ובזה פשוט שהצורה השלמה מעשה עם כוונה ולב. ותכלית הכל להגיע מתוך עולם המעשה של דקדוק הדין לשלב העליון של כוונה ולב. כי המעשה נמשל לקומה תחתונה, והכוונה והלב לקומה עליונה. ועליונה בלתי תחתונה אינה כלום. אולם התכלית לבנות קומה ראשונה ואזי ע"ג לבנות עליה, ולהיות "בני עליה", שדר בעליה. אולם כל הזמן העליה בנויה ע"ג קומה תחתונה, מעשה.
ג. מצות הדבקות יש בה כמה חלקים, וכמו שהרחיב בחלקם בנפה"ח.
דבקות ברצונו ית"ש – כאשר עוסק ברצונו הנגלה בתורתו בלימוד הלכה.
דבקות בחכמתו ית"ש כאשר עוסק בחכמתו שהיא נגלית בתורתו בלימוד הלכה ואגדה.
דבקות במעשה – כמ"ש כמה פעמים, נעשה שותף לקב"ה.
דבקות בהרגשה – לחוש את מציאותו ית"ש – תפלה – כדבר איש אל רעהו כלשון הרמח"ל במס"י. ועוד.
קטגוריות
