איך אנחנו יכולים להיות בשמחה עם כל מצב הטומאה באמריקא [#7383]

שאלה:

בס”ד

במכתב הזה אני שופך את ליבי בפני הרב, זעקה מתוך ליבי.

אני רואה את המציאות הכואבת מאד עכשיו, מה שהרב דיבר בדרשא על קורונה, על התגברות שער הנ’ דנ’ עכשיו, טומאת האינטרנט ומדיה, ואיך שטומאה זו מתגברת עכשיו ביותר תוקף, מעת תחילת המחלת קורונה שמכריח כל בני אדם להסתגר בביתם, שבנ”א נמצאים בביתם בחיבור לאינטרנט ולמדיה ולחדשות העולם, ולעבוד מביתם דרך האינטרנט, ולהתחבר למדיה לרוב שעות ביום, והוא ממש דבר מבהיל, ובתחילה כששמעתי דברים אלו לא הבנתי את המציאות כראוי, והיה זה בגדר ידיעה בעלמא, אבל עכשיו אני רואה בעיני ותסמרנה שערות ראשי, לבי לבי על חלליהם, איך שמציאות זו רק מתגברת ומתגברת ומתגברת, אפי’ בעולמה של תורה!!!!!!! כאן באמריקא כמעט רוב הבתים ורובן ככולם יש להם אינרטנט בבית, ועכשיו אפילו הרבה אברכי כולל הכניסו האינטרנט מסונן לביתם, לצורך מלאכת האשה, ומלמדים הצריכו להגיד שיעורים דרך “זום”, וא’ אמר לי שהוא יודע אדם חשוב שהוא ת”ח גדול ומדקדק בדין שלא היה לו הוא אמינא בכלל להכניס אינטרנט לביתו, ועכשיו יש לו את האינטרנט בביתו “בעל כרחו”, “ממש בדיעבד והוא אינו רוצה בכך כלל”, אבל למעשה, הצליח השטן כל כך! אינרנט בבתים של בני ישיבה! הרבנים והראשי ישיבות בכלל לא אמרו למסור נפש, אדרבה, הם אמרו שצריך רק לשמוע לגדרים! ומחמת שהם יודעים דרגת הציבור, שאין הציבור יכול לסבול מצב בלי פרנסה, זה מלחץ השלום הבית והילדים וכל מצב רוח של ההורים אם אין להם פרנסה, ועל כן, התירו את האינטרנט בבית, לצורך פרנסה – בשמירת תנאיהם וגדריהם….

איך נפלו גבורים?? איך אנשים חשובים לא מוכנים למסור נפשם לא להביא אינטרנט לביתם ולמה לא רואים את המעשה השטן הזה? איך הם לא ראו, וכי הם אנשים שאינם מבקשים אמת? האם האמת עכשיו נמצא רק עם יחידים ממש, והאם זהו העומק המבהיל של דברי חז”ל “והאמת תהא נעדרת”?? קשה לי להיות בשמחה משום שאני יודע שיש הרבה בתים בישראל עכשיו ואפי’ אצל הבני תורה, שעכשיו יש להם אינטרנט בביתם, שאינו כשר כלל, אפי’ אם סינון. בשכונתי ראיתי שא’ מהשכנים שלי, אברך בן תורה, בנה חיבור לאינטרנט בביתו. וספרתי לכמה אנשים על חורבן הזה, וכולם אומרים את אותו נוסח: “כל א’ שואל את הרב שלו בענין זה. מה לעשות, להשאר בלי פרנסה…?”

אני חש יותר ויותר שאין אני יכול לדור כאן באמריקא עוד, ובפרט משום ה”רוח הטומאה” ששורה כאן אמריקא, כלשון הרב. אני מוכן לחיות בא”י, אבל אשתי בכלל לא מוכנת לזה, כל המשפחה היא כאן. כמובן שאני צריך להתפלל בדמעות לה’ ליישר לי את דרך הנכונה בחיים. אבל איך אני יכול להיות בשמחה כשהמציאות הפנימית כאן היה כ”כ רע באופן מבהיל? איך האדם יכול לחיות כאן בשמחה ויאמר שלום עלי בנפשי, הכל טוב? יש טוענים שבזמן הזה אנו צריכים להתמקד רק על חיובי, חיובי, חיובי, ולא על דברים שליליים, משום שהיצר הרע רוצה להפיל כל אדם משמחה וזהו כל תקפידו, להפיל עצבות על יהודים. ולכאורה זה אמת (לא
שהשחמה הוא הכל, אבל בודאי היא חלק גדול מעבודתינו הוא לעיכובא). וא”כ איך אנחנו יכולים להיות לחיות עם שמחת החיים עם כל השקר וכל הטומאה וכל הטמטום הלב, שקיימת באמריקא?

 

תשובה:

א. ניתוק נפשי עמוק מן הכלב רצוא ושוב.

ב. אמונה פנימית מאוד שכך רצונו ית”ש, והשוכן אתם בתוך טומאתם.

אמונה ברצוא ושוב, שלא תסתלק הבחירה.