אם עיקר מדרגת האדם הוא עוה”ז או עוה”ב [#8646]

שאלה:

(א)לפעמים הרב דיבר שעבודת האדם משתנה אם הוא

בעיקר שייךמדרגת  לעולם הזה או לעולם הבא.
לדוגמא, הרב מבאר שעבודת אהבת ישראל הוא בעיקר למנוע עצמו מדברים שלילים לאחרים,
וזהו רק אם עיקר מדרגתו הוא עולם הזה, משא”כ אם עיקר עבודתו הוא מדרגת עולם
הבא, אז עבודת אהבת ישראל שלו הוא בעיקר לדבק עצמו לאחרים ולעשות דברים טובים להם,
ולא כ”כ למנוע עצמו מעשייית דברים שלילים להם. וכן הרב אמר שהעיקר הוא לב
(כוונה, טהרת הנפש, תפילה) רק אם מדרגת האדם שייך יותר לעוה”ב, שאז עיקר
עבודתו “אור” ולא “כלים”, משא”כ אם עיקר מדרגתו שייך
יותר לעוה”ז אז עיקר עבודתו “כלים” (מעשים, שכל, לימוד התורה). אבל
איך האדם יכול לברר אם עיקר מדרגתו עוה”ז או עוה”ב?

(ב) ובלשון אחרת שלכאורה היינו הך, איך האדם יכול
לברר אם עבודתו מתחיל “מעילא לתתא” (שהוא העבודה שנתבאר בספר בלבבי
ח”ח וגם הוזכר בכמה מקומות בהרבה שיעורי הרב) או אם עבודתו מתחיל “מתתא
לעילא”?

(ג) וביותר קשה לי, איך בכלל שייך להתחיל עבודתו
מלעילא לתתא, שהוא להתחיל ממדרגת ה”יחידה”, אמונה בחי’ אין עוד מלבדו,
אם עדיין לא זיכך את מידותיו או את מעשיו וכל שאר חלקי עבודה, שהוא בנין הנפש מתתא
לעילא, אז לכאורה יש לו רק אור בלי כלי, דאינו כלי עדיין להכיל את האור של אין עוד
מלבדו בחי’ יחידה. (וכמובן שאיני נמצא שמה ועל כן יש מקום לשאול שאלתי, אבל ברצוני
לדעת בשכלי את ה”מפה” ולפי”ז להשיב את ה”מפה” הזו בליבי.

(ד)ומהו המקור ש”בן עולם הבא” היינו
אדם שמשתייך אפי’ לעולם הבא (אפי’ בהאי עלמא), דהא בכל מקומות בגמ’ שמבואר
“איזהו בן עולם הבא” לכאורה משמע שבאלו דברים הוא יזכה לעולם הבא, אבל
היכן מבואר שגם בהאי עלמא הוא שייך לעוה”ב?

תודה רבה,

תשובה:

א. כבר אמרו חז”ל איזהו בן עוה”ב וכו’.

ובלשון של נפש, אם מחובר לתפיסה רוחנית שלמעלה משכר ועונש לפחות.

ב. יעסוק לשמה, ואזי יוסרו המחיצות, ויכיר את שורשו.

או יעמול לפי ארבעת היסודות להכיר נפשו הפרטית.

ג. כי בהיותו קטן היה תמים, ושם נגלה אור פנימי זה, “וחוזר לתמותו”. וק”ו בדור דידן שמאיר אורו של משיח באור רב.

ד. מסילת ישרים בתחילתו כתב שמקום העידון האמיתי הוא העוה”ב, אולם גם כאן עבודתו קרבת ה’. והוא בחינת “שבת”, מעין עוה”ב. וכמ”ש בברכות (יז, ע”א) עולמך תראה בחייך. וכמאמרם: מתי “יגיעו” מעשי למעשי אבותי, ופירשו רבותינו מלשון “נגיעה”, וכן הכא בן עוה”ב, יגיעו, התקרב לכך, “נגיעה”.