אמונה ודביקות בחוש בבו”ע [#5916]

שאלה:

לכבוד הרב, שליט”א

א. כיון שהתכלית בכל המצוות ולימוד התורה הוא
להביא לאמונה ודביקות בחוש בבו”ע, איך זה שרואים שעל אף שבדרך כלל הנקרא חרדי
משתדל לקיים המצוות ובפרט בן תורה רציני הלומד בישיבה ובכולל, מ”מ למעשה
יחידים הם [כמדומני] שמתקרבים להבו”ע ע”י המצוות והתורה. ולכל היותר
היראי שמים עושים עבודה מיוחדת חוץ מקיום המצוות ולימוד התורה לזכות לאמונה
ולדביקות, כגון המתבאר בבלבבי ח”א וב’, אבל להתקרב ע”י המצוות והתורה
עצמם כמעט שאין שומעים.

ב. כיון שהתכלית בכל המצוות ולימוד התורה הוא

להביא לאמונה ודביקות בחוש בבו”ע, למה זה שהמעכב בקיום המצוות הוא חלק המעשה
בלבד, וחלק הלב והמחשבה כמעט שאינו מעכב, חוץ מלמ”ד מצוות צריכות כונה שצריך
רק כונה בתחלת המצוה לקיים המצוה. הרי לכאורה להיפך היה צריך להיות, שחלק הלב יהיה
עיקר העיכוב וחלק המעשה לא יעכב כ”כ, דהא כמה אדם מתקרב להבו”ע ע”י
מצות תפלין למשל לכאורה לא ישתנה כ”כ אם חסר קצת שחרות ברצועותיו, או כגון אם
ציציותיו לא נעשו לשמה או שחיסר שמיעת אות אחת במקרא מגילה מ”מ לכאורה יתקרב
לבו”ע באותו שיעור ע”י חלק הלב.

ג. אני עובד על אמונה הפשוטה שיש בורא עולם

כמעט ארבעה חדשים ואני עדיין אוחז באפס, אולי יועיל הרב לחזק אותי, ואולי יש עצות
למהר קנין האמונה. ידעתי שלקנות קנין אמיתי לוקח הרבה זמן, אבל למעשה קשה לי
כשעדיין אחר כמעט ארבעה חדשים איני רואה שום שינוי בעצמי.

מהמחפש דרך העולה בית קל

                                                                                                                                                                            

תשובה:

א. כי תורה מביאה לידי זהירות, זריזות, נקיות, וכו’, כמ”ש בברייתא דר”פ בן יאיר. אולם זהו כקנין שנצרך לכוון לקנות ולהתאים עצמו לדבר. וכל שאינו מתכוון ומכוון עצמו לדבר אינו קונהו.

ב. הדבר נמשל לבנין רב קומות, שקודם נצרך קומה ראשונה, וזולתה א”א לבנות קומה שניה. כן המעשה קומה ראשונה, וע”ג נבנה הרגשה, השכלה, ועוד.

זאת ועוד. העולם שבו אנו נמצאים נקרא “עולם המעשה”, ולכך כאן העיקר במעשה. אולם בעוה”ב ש”אין מעשה וחשבון וגו'”, שם אין המעשה עיקר. ובג”ע התחתון העיקר הוא ההרגשה. ובג”ע העליון העיקר הוא ההשכלה.

ג. יש לזהות בנפש איזה “ניצוץ” של אמונה מאיר ולו במועט ולא לחוש שאוחז ב”אפס”, ומתוך ניצוץ זה לעבוד ולהרחיבו. כי לעולם יותר קל להרחיב את הקיים מאשר להתחיל מהתחלה.