בלבבי משכן אבנה ח”ב [#5859]

שאלה:

שלום לכבוד הרב,
בספר בלבבי משכן אבנה, חלק ב’, הרב כותב שעל מנת להפנים את מציאות ד’, יש להתבונן בזה באופן קבוע – בשעה ייעודית. הרב כותב בעיקר על התבוננות בזמן זה על כך שהאדם הוא נברא, ושהקב”ה ברא אותו. בנוסף, לאורך היום, הרב כותב להתבונן מעט בבריאה, פעם אחר פעם – תוך זכרון מציאות הבורא.
שאלתי היא, האם יש עניין מיוחד דווקא שאדם יתבונן על עצמו כנברא, או שלאו דווקא? אני חש שהתבוננות זו פשוטה וברורה, ושכל מחשבה על כל דבר ודבר, מסייעת להכרת מציאות ד’. ההתבוננות על עצמי כנברא היא לכל היותר חלק מכלל ההתבוננויות, אך לא ייחודית ומשמעותית. מה עלי לעשות על מנת לדייק בעבודה?

תודה.

תשובה:

בשלב זה של העבודה, התבוננות על עצמי כנברא היא חלק מההתבוננות הכללית.

אולם בעבודה פנימית יותר שלא הוזכרה בסדרה זו, ישנה עבודה לחוש את ה”אני” הפרטי כנברא, וכעבד ה’. ולכך לעת עתה אין הכרח לתת דגש יתר ויחודי על האני הפרטי כנברא.