בעומק שער הנון דנון [#8086]

שאלה:

ט’ לחודש תמוז תש”פ.

כבוד מוה”ר שליט”א, השלום והברכה!

אשתדל בע”ה להעלות את שאלותי בקצרה, כהמשך למה שנגעתי בע”פ, ובהיות שבכתב עד”כ אני
נוטה ליותר אריכות אבקש את מחילת הרב מראש.

אולי אתחיל מהסוף, זה זמן זמנים טובא שאני מתבונן במאורעות התקופה, במיוחד לאור מה שהשרישנו הרב שליט”א שאנו נמצאים עתה בעומק שער הנון דנון, ומה שלא שיערנו כלל הוא מה שאנו
שומעים ורואים את חורבן הישיבות כהיום בסגירתן או אי פתיחתן, וחלק נכבד מבני
הישיבות המסולאים בפז משוטטים ברחובות קריה, ורבים היו חללי הנפשות שמחמת הנגיף,
יותר מחללי הגוף, מאשר שמענו פה בא”י, רבים רבים אשר בעו”ה כבר לא יחזרו
לספסלי הישיבה, כאשר מעידים המתעסקים בדבר, וגם ממה ששמעתי בעצמי מכלי ראשון. ותחת
אשר מנהיגי השלטון מבכרים את חללי הגוף על נזקי הממון וקריסת המשק, ומשום כך אפשרו
לפתוח הכל, כל מה שיש בו נגיעה של ממון או חיי הנפש שלהם, תחת זאת אצלנו אין אנו
רואים יד תקיפה אצל פרנסי הדור, ואין דורש ואין מבקש לבכר את שמירת הנפש והרוח על
פני שמירת הגוף אשר נתקדשה באופן מבהיל בציבור שלנו, מעבר לכל פרופורציה, ונראה
כאילו חיי הנפש הינם משנים לחיי הגוף, וכך נקלט ונתפס בעיני צעירי הצאן, ונשתכחו
מושגי מסירות הנפש לתורה, ושתורה מגנא ומצלא, ומתי מעט פתחו את הישיבות למחצה
לשליש ולרביע, ורק מעטים ממש מסרו נפש לפתוח הישיבות כסדרן ללא שינוי. ומי יודע מה
ילד יום, וכיצד יראה ה’אלול’ הבעל”ט.

ומעתה כמה שאלות ברשות הרב, לאלפנו בינה ולהאיר לנו את חשכת התקופה.

א. האם ההרגשות הנ”ל שכתבתי נכונות הן, ומה פשר שתיקת פרנסי הדור?

ב. כיצד עלינו לחנך את ילדינו לנוכח הקפאון הרוחני הנז’ וכנגד שטיפות המח הבלתי פוסקות שחיי הגוף קודמין לכל ענייני הרוח ללא יוצא מן הכלל [ואשר משדרים תדיר שלא תהא כהנת כפונדקית
בניחותא ולא בתמיהה!]?

ג. האם יש לרומם את גדולי ראשי הישיבות אשר מסרו נפש לפתוח את ישיבותיהם כסדרן ללא חשש מהשלטונות, וכפי שרואים עתה שבמבחן הזמן הם אכן הצליחו ונתקיים בהם ‘תרה מגנא ומצלא?

ד. האם יש לראות בחלק מהוראות והנחיות השלטון כגזרת שמד, שהרי נראה שמשתמשים בנגיף לבטל תורה ותפילה מישראל?

ה. האם בכלל צריך לשמוע להנחיות השלטון בענין שמירת הגוף, כחבישת מסכה וכיו”ב, או שאין לסמוך
על דבריהם כלל כמו ששמענו מהרב בתחילת התפרצות הנגיף בחודש אדר?

ו. אנו רואים בפועל שהסכנה אינה קרובה כ”כ, ומתוך אלפי נדבקים ל”ע לא נסתכנו אלא מתי מעט
ב”ה, האם בשביל זה מי שאולי חושש בעצמו שנדבק כבר נקרא בור ברה”ר כמו
שאמר לי הרב בע”פ, עד שנחייבו להבדק ולהתבודד וכו’? והאם לטרטר את בני הבית
על כל שיעול או כאב גרון?

ז. האם מי שלפי חוקיהם מחוייב בבידוד מחמת ששהה בקרבת חולה, אכן צריך לעשות זאת מעצמו [כאשר אינו נדרש מהשלטונות, רק שיודע בעצמו], ובאופן שאינו מרגיש בעצמו כלום, האם יתבטל בשביל
זה מתורה ותפילה וזיכוי הרבים וכיו”ב?

אסיים בזאת, על אף שרוחי עוד סוערת בקרבי, אך די לי בזה שהטרחתי את כבוד מו”ר שליט”א,
ומ”מ תורה היא וללמוד אנו צריכים, ובפרט בעומק הגלות והחושך אשר מכסה ארץ בעת
הזאת.

בברכה מרובה ותודה
עמוקה,

חד מן חברייא, א.א.

 

תשובה:

א. המצב בחיצוניות מזכיר הרבה את המצב שהיה בין מלחמת העולם הראשונה לשניה. ושם הייתה הנהגת מאורי הדור דאז ר’ חיים עוזר והחפץ חיים. ואעפ”כ היה מצבים מורכבים ביותר עם הרבה בעיות, כידוע.

עתה בחיצוניות יש דימיון וגם שוני. אולם בפנימיות המצב מורכב הרבה יותר, מהרבה אנפי. כי גם קודם להתפשטות הנגיף כלל עולם התורה והיהדות היו בגדר גוסס ולמטה מכך, שרוב גוססים למיתה. ורק מי שמוסר נפשו באמת &[האם מחוק כאן] ניצל.

לשם כך היה נצרך לנתח את המצב בכללותו, ובפרטותו, פרט אחר פרט, להבין את המצב לאשורו בכללותו ובפרטותו, עד פרטי פרטים. ואז בס”ד לטכס דרך של בנין איך וכיצד לפעול, שלב אחר שלב, עם תכלית ברורה ובדיקה בכל זמן קצוב וכו’.

ונכון שכל זה אינו קיים כבר שנים רבות, והמצב הנוכחי הינו המשך של צורת הדברים קודם לכן, שכל מי שנדבו לבו פועל כפי כחו.

ב. לבטאות את האמת באופן פשוט ונקי מעומק טהרת הלב ולהשתדל לנהוג כך למעשה כל אחד לפי מדרגתו ומדרגת אנשי ביתו.

ג. ראשית יש לברר בכל מקרה לגופו מה גדרי הדין. ואח”כ ישנה מדרגת חסידות, ומשקל החסידות, כמ”ש הרמח”ל. כי כבר דנו הפוסקים בנידון מתי אומרים מגנא ומצלא. אולם נצרך שהחסידות לא תהא “דעה” של מח בלבד אלא מדרגת הלב. וגם נצרך שהפעולה תהיה בקדושה ולא פתיחת מוסדות שבתוכם הרבה מטומאת העולם, שלכך אין להם שמירה של התורה. וכן ברוב המקרים זו “דעה” ולא מדרגה, ובפרט של התלמידים. עיקר העסק עם הנגיף אינו מול השלטונות אלא עם הקב”ה ורצונו, מה רצונו מעמנו.

ד. יש דברים שיש בהם הגיון, יש דברים שיש בהם ספק הגיון, יש דברים שנובע מחוסר הבנה, יש דברים שנובע מחוסר רגישות והערכה לתורה ולרוחניות. ויש דברים שמצאו דרך לשלוט ביהדות. החכמה לראות בכל דבר את חלקיו ולא רק במבט כולל.

ה. יש לבדוק בגדרי הדין. ואם כמה מומחים חוששים לדבר יש מקום לחשוש לדינא בגדרי שמירה בכל מקרה לגופו לפי רמת החשש.

ו. כל שיש חשש מובהק שנדבק עליו להידבק. גם אלו שלא נסתכנו ניזוקו ע”ד כלל כלכלית, נפשית, בריאותית, ועוד, ולכך הוה מזיק אם נדבק ויוצא לרה”ר.

ז. נצרך בירור מהו אחוז החשש של הסיכון ולפ”ז לקבוע ע”פ דין.